בא

אל גִנת אגוז ירדתי

תכלית עשר המכות היא גאולת דעת ישראל: "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו... וידעתם כי אני הוי'", אך גם במצרים נאמר "וידעו מצרים כי אני הוי' בנטֹתי את ידי על מצרים". לכאורה, איזו משמעות יש לידיעת המצרים, שטבעו בים בסוף התהליך? בחסידות מתפרש "וידעו מצרים" כ'ונשברו מצרים' (וכמו "ויֹדע בהם את אנשי סֻכות"). יציאת מצרים היא שחרור בני ישראל מקליפות מצרים - במהלך גלות מצרים התרקם עם ישראל וצמח כפרי בקליפתו, ולגילוי הפרי דרושה שבירת הקליפות שעליו.

לפי הקבלה מכסות על תוכן הקדושה הפנימי שלש קליפות קשות - "ג קליפות הטמאות" - וקליפה רכה ודקה - "קליפת נגה" המעורבת מטוב ורע (בסוד "עץ הדעת טוב ורע"). מבנה זה מומחש באגוז, בו קליפות קשות וקליפה פנימית רכה, ולכן נדרש על יציאת מצרים הפסוק "אל גִנת אגוז ירדתי" - ה' ירד לשבור את קליפות האגוז ולגלות את הפרי הטוב, את ישראל. ביציאת מצרים שבר ה' את ג הקליפות הטמאות, קליפות הרע הגמור, אך הקליפה הדקה נותרה, והיא תוסר לעתיד לבא, בהעברת רוח הטומאה מהארץ (וכדלקמן).

שבירת הקליפות - לאחריה נתגלה הפרי - היא באמצעות עשר המכות. כשנדייק בסוד המכות הפנימי נבין אילו קליפות נשברו על ידי מכות אלו, ועל מה הסתירו הקליפות, ומתוך כך תובן לנו יותר מהות גאולת מצרים:

סוד עשר המכות

עשר המכות הן מבנה מובהק של עשר בתורה, המקביל לעשר הספירות. שלש דרכים כלליות להקבלה הפנימית של המכות לספירות:

בדרך הבסיסית - המופיעה באריז"ל - מקבילות המכות לספירות מלמטה למעלה, ממלכות לכתר. חלוקת המכות - שבע ב"וארא" ושלש ב"בא" - היא בסוד חלוקת הספירות ל-ז תחתונות - שבע ספירות הרגש המאירות לזולת, ו-ג ראשונות - ספירות השכל והעל-מודע (הכתר), הפועלות בתוך האדם עצמו.

דרך נוספת היא חלוקה לשלישיות, הכוללות שלשה קוים - ימין, שמאל ואמצע - כעולה מהסימן בהגדה-של-פסח: דצ"ך עד"ש באח"ב, כשהמכה העשירית, הבודדת, מצורפת לשלישיה האחרונה. בחלוקה זו חוזר - בשינויים - מבנה 'משולש' בסיסי: השלישיה רומזת לראשית הקוים ומקור התפשטותם, הספירות חכמה, בינה ודעת, שהן מקור הרגשות. שלש החזרות הן בסוד חב"ד דעיבור, חב"ד דיניקה וחב"ד דמוחין - שלבי התפתחות המח שבתוך הרגשות, עד למלוא ההתפתחות הרגשית (והמכה העשירית היא בכתר - מקור הרגשות).

דרך שלישית מבוססת על חלוקת המכות בהגדה לזוגות: "'ביד חזקה' שתים 'ובזרוע נטויה' שתים 'ובמורא גדול' שתים 'ובאֹתות' שתים 'ובמֹפתים' שתים". אז רומזות המכות ל-ה חסדים ו-ה גבורות המתפשטות מעצם ספירת הדעת להאיר במידות הלב - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. החסדים הם חוש ודעת בתענוג שעתיד להתגלות משימוש נכון במידות אלו, והגבורות הן חוש ודעת בצער שעלול להגרם משימוש לא נכון (או אי-שימוש) במידות אלו.

ארץ ישראל; עם ישראל; תורת ישראל

שלשת הביאורים הפנימיים בסוד עשר המכות מכוונים כנגד שלש הקליפות הטמאות - כל פירוש נוגע למהות אחת הקליפות, וקיום המערכות הקבליות בחפיפה שבר את שלש הקליפות הקשות החופות על עבודת העבד היהודית (המכניעה את המציאות לה'), על הרגש היהודי ועל המח היהודי:

המערכת הבסיסית היא, כפירוש האריז"ל, בפרצוף המלכות - קבלת העול והשפלות שבישראל, עבודת העבד לה'. לחשיפת ההכנעה הפנימית מול ה' דרושה הכאה בקליפה המתימרת למלוך בעצמה תוך התעלמות מה'.

מערכת הקוים נוגעת למידות הלב (ובלשון הקבלה: הספירות דז"א), בהן ימין מקרבת ושמאל דוחה. התפתחות ראשי הקוים (בסוד עיבור-יניקה-מוחין בחב"ד דז"א) מאזנת ומתקנת את המידות, עד לחשיפת חידוש מערכת הקוים - הקו האמצעי, קו הרחמים המיחד את ישראל מהאומות. הסרת הקליפה מהרגש המיוחד לעם ישראל בעבודת ה' היא חשיפת ההבדלה בין ישראל לעמים.

ה החסדים ו-ה הגבורות החודרים למידות מהדעת - מהמח היהודי - מגלים את התענוג העתידי בעבודת ה', ומאירים את הדרך להשגתו. כשמוסרת הקליפה ממח הדעת היהודי עולה התבוננות הפועלת המתקה במציאות כולה.

בפנימיות, שלש הקליפות הקשות במצרים פעלו לטשטוש שלשה גילויים יהודיים-יחודיים מחודשים של הקדושה: הכנעת מציאות העולם לה' מתבטאת בארץ כנען - ארץ ישראל המגלה כי בקרקע המציאות יש קדושה אלקית; חשיפת הרגש היהודי מגלה את הקדושה האלקית בעם ישראל; חשיפת השכל היהודי - עצם הדעת - מגלה בתורת ישראל קדושה ותענוג אלקיים-פנימיים.

לא בחפזון תלכו

הוזכר שביציאת מצרים הוסרו רק "ג קליפות הטמאות", ו"קליפת נגה" נשארה בעינה. לכאורה, מה חסר אחר הסרת הקליפות מהעבדות לה', מהרגש ומהמח היהודי בעולם, וגילוי סגולת ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל?

מוסבר שלאחר הסרת הקליפות הקשות מהאגוז נראית צורתו בבירור, אך טרם ניתן לגעת בו: ביציאת מצרים נתברר שגילוי ה' במציאות, ברגש האנושי ובשכל האנושי - בארץ ישראל, בעם ישראל ובתורת ישראל - אפשרי. אמנם, מעט הרע שעוד חופף על הנפש גורם לכך שהדברים לא ימומשו לגמרי, וידרש מאבק מתמיד כדי להתקרב אליהם - מאבק היהודי בנפשו הבהמית, ששרשה בקליפת נגה. לכן נאמר ביציאת מצרים "כי ברח העם" - מעט הרע שנותר על הנפש דורש בריחה מרע מוחשי תוך געגועים לטוב הרצוי - הגלוי אך מרוחק.

הסרת הקליפה הדקה היא המעבר מהאפשרות לעצם המימוש - הסרת הקליפה הדקה מאפשרת לגעת ביעד, שנראה כבר קודם, ולהגיע אליו בשלמות וללא מניעות. לעתיד, כש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ותוסר גם קליפת נגה, יקוים "כי לא בחפזון תלכו ובמנוסה לא תצאון" - כבר לא נזדקק לבריחה מהרע ולמאבק בו, משום שעצם הטוב הרצוי יעמוד חשוף, גלוי וממומש.