נח חסד - הקדמת רפואה למכה כפי שפתחנו בפרשת בראשית, נשתדל השנה לעיין בחלוקת הפרשיות ל-ז קרואים תוך הקבלה ל-ז ספירות הרגש - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. מעבר למבנה האלקי המשתקף לנו כך דרך הפרשה, ומעבר לאור החדש שנשפך על עניני הפרשה, מחדד ומעמיק נקודות שונות, הרי שכל פרשה מעלה קוי יסוד נוספים להתבוננות במבנה התורני - בכל הקבלה מובלטת נקודת יסוד בנוגע לתפקיד העקרוני של כל חלק מ-ז חלקי הפרשה, ואזי ניתן לעיין ולמצוא נקודה זו גם בפרשות אחרות. במשך השנה נשתדל להדגיש גם ענין זה בעיוננו. גבורה - מכת המבול ב"שני" מתגלה מדת הגבורה - מופיע המכה עצמה, המבול מתחיל (אחר ז ימים שחז"ל דרשו כאבל מתושלח - הגבורה שולטת רק אחר סילוק הצדיק המגן על דורו). גם ביחס לניצולים מודגשת גבורה: ב"ראשון" נצטוה נח לקחת זוג מכל בעל חי, ללא הבחנה בין טהור לטמא - בשויון של חסד. רק ב"שני" מופיעה הבחנה בין "הבהמה הטהורה" ל"בהמה אשר לא טהֹרה" - חלוקה זו היא גבורה מבחינה ומחלקת (ששרשה בבינה, מקור מושגי הטומאה והטהרה, סוד "אני בינה לי גבורה"). גם ההגנה על נח נעשית כצמצום והגבלה של גבורה - "ויסגֹר הוי' בעדו" - וגם גילו של נח ("שש מאות שנה לחיי נח") - רומז לפי הקבלה לתכלית הגבורות: 600 הוא מנין הדינים הזכריים (פר דינים) והנקביים (שך דינים), ומנין אותיות צרופי א-להים (קך צרופי ה אותיות), שם מדת הדין. תפארת - נקודת המפנה "שלישי" מסיים את תאור כובד המבול ועצמת החורבן. זהו כלל חשוב, לפיו ראשית התגלות הרחמים (פנימיות התפארת) היא רק לאחר מיצוי הדין. תכלית ומיצוי הגבורה הם חלק מהותי של התפארת - כך במעשה בראשית, בו מעשה יום שני (החלוקה בין מים למים) מסתיים רק ביום שלישי, סיום הגבורה הוא ראשית התפארת. מהי משמעות תופעה זו? תוך כדי פעולת הדין אין הנפש פנויה להתעמק במצב ולהתעורר עליו ברחמים, ורק אחר מיצוי הדין - כשכבר רואים מה התחולל, כשמצטיירת תמונת עומק החורבן - מתעוררים ומתגברים הרחמים בנפש. מיצוי הדין הוא נקודת הראשית של הרחמים, הרגע בו שוכך זעם הגבורה וניתן להתבונן על תוצאותיה הכואבות (כך ידוע הפתגם ש"אחרי שרפה" - כשרואים את האפר והחורבן - "בא עשירות"). המפנה על רקע סיום גזר הדין הוא מהות התפארת - תפארת היא הפניה מקו השמאל, קו הדין התקיף, לקו הימין המבטא אהבה וחסד. ראשית התפארת היא בקו שמאל -היא תכלית עומק הדין של קו זה, והיא נקודת המשבר שלו - וממנו פונה התפארת לימין, להתעורר ברחמים הדנים את המציאות לכף זכות (כך יעקב נולד מ"פחד יצחק" והוא נוטה חזרה לחסדו של אברהם - "ליעקב אשר פדה את אברהם"). נצח והוד - היציאה מהתבה וברית הקשת "רביעי" פותח ב"צא מן התבה", כתכונת הנצח, המדה הראשונה היוצאת "לבר מגופא", ואף בצווי להוציא בכפיה ובנצחנות את המסרבים לצאת (כמו ביציאה-גרוש מגן העדן, לו רומזת התבה, ב"רביעי" בבראשית), ונאמר שיצאו מהתבה "למשפֹחתיהם" - לשם הנצחת המין בדורות נוספים - כמודגש בחותם קטע זה בברכת "פרו ורבו" כפולה. נח מקריב קרבן העולה לריח ניחוח לה' וגורם לנצחון סופי על מדת הדין (סוד הנצח, החוזר מהשמאל והאמצע לימין) - עד היפוך הטעם לגזרת המבול להיות טעם לרחמים - ולהבטחת ה' לנצחיות הטבע. על פעולת הקרבן נאמר "רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף" - האין סוף הוא המקור לנצחיות בתוך הזמן, וכשהקרבן עולה למדת "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם" מתגלה מדת הנצח ומובטחת נצחיות העולם. סוף הקטע עוסק ב"תמורת חיים מות" (תמורת הנצח בספר יצירה) - "'ומוראכם וחִתכם יהיה'... אימתי יהיה מוראכם על החיות? כל זמן שאתם חיים" - ובאיסור שפיכת ואכילת הדם, המכונה בתנ"ך נצח (- "ויז נצחם"). כל "רביעי" מקביל בפרוש ל"רביעי" בבראשית, המורכב גם הוא מיציאה-גרוש, פריה ורביה ושפיכות דם! יסוד ומלכות - פגמי העולם "ששי" ו"שביעי" מבטאים בעליל את פגם היסוד והמלכות. "ששי" פותח ברבוי בני נח בכח היסוד וחותם בתולדותיהם. אך הברית נפגמת בגלוי ערות נח (סוד "ערות אביהם" - "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א") ובסרוסו או רביעתו על ידי חם. כיסוי ערות נח תוך שימת השמלה על שכם והליכה אחורנית רומז ליסוד המתוקן - ליוסף הקבור בשכם, ולאחור שהוא כיוון היסוד בקצוות העולם. לפי הקבלה נוטה היסוד לשמאל - היסוד מברך את הצדיק יסוד עולם, אך מקלל את הרשעים הפוגמים בו - נח מברך את שם ויפת (ומלמד שניצוצות יפיפות יפת יתבררו על ידי שם הצדיק) ומקלל את חם וכנען. חטא מגדל בבל הוא פגם המלכות - מניע החטא הוא "ונעשה לנו שם", רצון בגדלות ומלכות דקליפה, והכל מתחולל בעולם הדבור (המלכות) ב"שפה אחת ודברים אחדים". גם העיר והמגדל הם לעו"ז של סמלי המלכות דקדושה - ירושלים והמקדש. עונש דור הפלגה - חלוקתם והפצתם על פני כל הארץ - הוא מתכונות הפיזור של המלכות, שתפקידה לקצוב ולפזר את השפע לכל נתיניה. על רקע חרון האף שמעוררת מלכות הרשעה נמנים תולדות שם, זרע הקדש המתקיים (התיקון לפגם "ונעשה לנו שם) ומפציע אור אברהם - הדור העשירי (בחינת המלכות) מנח (ורמז: תרח עולה "הוי' מלך הוי' מלך הוי' ימלֹך לעֹלם ועד"). גם כאן בולט הדמיון ל"שביעי" בבראשית, המתאר את התרבות האדם בארץ ואת אנשי השם - הכל תוך גרימת חרון אף של מקום - ואת הופעת נח העשירי מאדם. |
ארכיון מעין גנים
סדרה א' - ה'תשסב באור פרשות השבוע ע"פ שבע הספירות הקדמה חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים נספחים: סדרה ב' - ה'תשסג
חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים סדרה ג'- ה'תשסד
בסדרה זו חסרות מספר פרשות חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים |