קרח רוח הקדש מול תורה על מחלוקת קרח אמרו חז"ל "קרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו: שמואל, ששקול כמשה ואהרן שנאמר 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו', עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוה"ק 'כל אלה בנים להימן'. אמר, אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום?". עולה שבפקחות קרח כלולה היתה רוח הקדש - שלִמדה אותו כי עתידים לעמוד ממנו דורות דורות של בעלי רוח הקדש ונבואה - ולמרות זאת שגה קרח בראיתו ורוח הקדש הזו הכשילתו. "כי יעמֹד לימין אביון להושיע משֹפטי נפשו" אכן, חוץ מהתורה - שהיא גילוי מלפני הצמצום, הבא ומאיר בתוך הסתר העולמות - ישנו אופן נוסף ליצירת קשר עם ה' עצמו שמעל לעולמות. בסיום המדרש דלעיל מוסבר שקרח "לא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן" (היינו שגדולת צאצאיו תלויה בתשובת בניו). גם מי שפוגם בהתקשרותו לתורה - ואפילו אם הוא מגיע לכפירה בתורה כמסר אלקי שמחוץ לעולם - יש לו עוד יכולת להתחבר ישירות אל ה' בכח התשובה. כך אמרו חז"ל שהתורה משיבה לשאלה "חוטא מה ענשו" "יביא קרבן ויתכפר לו", ואילו ה' 'עוקף' את התורה ואומר "יעשה תשובה ויתכפר לו". כך גם מוסברים דברי הזהר כי "תלת קשרין מתקשראן דא בדא - ישראל מתקשראן באוריתא ואוריתא בקוב"ה". הזהר מסביר כי קשר אחד הוא של ישראל בתורה וקשר שני של התורה בה', אך הלשון "תלת קשרין" מלמדת שיש גם קשר שלישי - קשר ישיר בין ישראל לה', הנעשה על ידי תשובה. גם בכח התשובה לגבור על הצמצום כפר וטעה קרח. "אין לי אלא תורה" הכפירה בתורה, בתשובה ובעזר האלקי - כפירה בעזר לעולמות מאור ה' כפי שהיה גלוי לפני הצמצום - נובעת מגאותו של קרח. רק מי שחושב שהוא מסוגל לעמוד לבדו (כפי שאמר בר-כוזיבא לה' - אל תעזור ואל תפריע), יכול להאמין כי הצמצום הוא מוחלט ואמיתי - קרח חושב שדי לו ברוח הקדש שלו, בנשמה שנתן בו ה', ואין הוא זקוק לכל דבר מעבר לכך. אמנם, כל מי שמכיר במציאותו הנפולה, בצמצום ובחשך הכללי וחסר המוצא של העולמות, ברי לו שלא יתכן כי הוא והעולמות כולם יתקיימו בתוך חשך כזה, וחייבת להיות דרך לפרוץ את הגבורה ולגלות את חסד ה' האין סופי בתוך צמצום העולמות. ישות קרח היא שגרמה גם לטעותו בפקחותו וברוח הקדש שלו. התנהגותו היתה על דרך "כל האומר אין לי אלא תורה" - מי שמסתפק בפקחותו ורוח קדשו (כולל גם הבנתו בתורת הנגלה והנסתר) ומנכס את כל כולה לעצמו ("לי") בגאוה - עליו אמרו "אפילו תורה אין לו", והוא עתיד לאבד את פקחותו ולטעות בה. "מחלוקת שאינה לשם שמים" פירוד הגבורה מהחסד וחוסר הכרה ביכולת אור ה' לעבור מעולם לעולם מתבטאים בעוד ענין: כשם שלעתיד תעלה הגבורה מעל החסד כך תהיה "אשת חיל עטרת בעלה" - אשת החיל (שבנינה מהגבורות: "אשה יראת הוי'") תעלה מעל הזכר (שבנינו מהחסדים: "זכר חסדו"). אך גם עליה זו לא תהיה בפרוד מהזכר ('שחרור האשה' מבעלה) אלא דווקא תוך שיפור הקשר - "תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" . בקבלה מוסבר ש"מחלוקת שאינה לשם שמים - זו מחלוקת קרח ועדתו" מפרידה את ה"שם" מה"שמים" - את המלכות (האשה) מהזעיר-אנפין (הזכר). קרח כפר בחבור המלכות המקבלת את אור הספירות שמעליה ומעבירה אותו לעולמות אחרים (שאחרי הצמצום). הוא טען ש"טלית שכולה תכלת" - סוד ה"לבוש מלכות" - לא יכולה לקבל את אור לב נתיבות החכמה שמעליה (לב חוטי הציצית), ולאידך לא יתכן של"בית מלא ספרים" - סוד הספירות הכלולות ברשות היחיד, בעולם האצילות - תהיה מזוזה, בסוד המלכות המזיזה ומעבירה אור מהאצילות לרשות הרבים, לעולמות התחתונים. |
ארכיון מעין גנים
סדרה א' - ה'תשסב באור פרשות השבוע ע"פ שבע הספירות הקדמה חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים נספחים: סדרה ב' - ה'תשסג
חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים סדרה ג'- ה'תשסד
בסדרה זו חסרות מספר פרשות חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים |