עבודת הברורים

הרע בידיעת ה' והרע בידיעת האדם

המעשה האנושי המשמעותי ביותר בפרשתנו הוא חטא עץ הדעת, ששינה את כל אופי עבודת האדם בעולם. נעמיק בהבנת פגם חטא עץ הדעת: הנחש פיתה את חוה שבאמצעות האכילה יהיו בני האדם "כא-להים יֹדעי טוב ורע" - דבר אמיתי, כפי שמעיד ה': "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע". מהו הפגם בידיעת טוב ורע כאלקים, הרי אצל ה' ידיעת הטוב והרע אינה שלילית?!

בחסידות מוסבר שיש הבדל מהותי בין אופי הידיעה של ה' לאופי הידיעה של האדם: ידיעת ה' היא 'ידיעה מקיפה' - ה' יודע את הרע (כפי שהוא יודע את הטוב), אך אין בידיעה זו 'מעורבות נפשית'. ה' יודע על מציאות הרע אך לא 'מתפעל' ממנו - ידיעה מקיפה לא גורמת לשינוי ברגשות היודע, ולא מקשרת אותו בקשר עמוק למושא הידיעה (ובמילים אחרות, ה' 'מכיר את' ולא 'נתפס ב...'). לעומת זאת, האדם במהותו הוא 'פנימי' - הידיעה שלו היא פנימית, היא גורמת לשינוי רגשי ולמעורבות נפשית בידוע לו. באופן ציורי מתואר באריז"ל כי אדם הראשון הציץ למדור הקליפות ו'נמשך' לשם - לאדם, הפנימי, ידיעה על המתחולל ב'מדור הקליפות' היא גם היתפסות שם, היא חויה של מעורבות ברע. האדם לא יכול רק 'לדעת על' - ידיעתו היא גם חויה אישית.

בשל אופי הידיעה של האדם - ידיעה פנימית שיש בה חויה וקשר עמוק - לא רצה ה' שהאדם ידע על מציאות הרע. עצם ידיעת האדם על הרע מערבבת יסודות של רע בתוך נפשו. בחטא עץ הדעת ערב האדם את נפשו האלקית (המודעת לטוב וחווה אותו) בחויה פנימית של רע, והדבר גרם לכך שבנפש האדם (וכתוצאה מכך בעולם כולו) נתערבבו הטוב והרע זה בזה ללא הפרד.

עבודת הבירורים

מאז חטא עץ הדעת ותוצאותיו יש בנפש האדם (ובמציאות כולה) מלחמה מתמדת בין הטוב והרע - בשל העירוב בין הטוב והרע באותו תחום יש ביניהם מלחמה על השליטה וההנחיה של כל תחום המציאות המשותף להם. העירוב בין הטוב לרע נעשה בדעת - במודעות החווה הן את הטוב והן את הרע - וגם המלחמה היא מלחמת מודעות: בכל מציאות מעונין הרע בשימור חויה סתמית - שאין בה זיקה גלויה לאלקות - המאפשרת גם נטיות לרע ממשי (הפועל נגד ה' ורצונו), ואילו הטוב שואף למודעות מלאה ומחייבת לאלקות, כזו המגלה את תלות המציאות באלקות ומחייבת אותה למטרה הטובה לשמה נבראה.

במצב זה עיקר עבודת האדם היא ההפרדה בכל מציאות בין הניצוצות האלקיים הקדושים הטמונים בה ובין הרע המעורב בתוכה - מתוך בירור נפשי נכון בין הטוב והרע ניתן להגביר את הטוב ולנצח את הרע. עבודה זו היא מאמץ לגלות ניצוצות אלקיים בתוך מציאות שבכללותה נדמית כרעה - כלומר, כמסתירה על גילוי האלקות בעולם בעצם מציאותה הסתמית, הלא-אלקית בגלוי - ולפדותם משם. גילוי הניצוץ האלקי - שהוא הוא הכח האלקי המחיה את המציאות הרעה - הוא ראשית פדיתו, משום שהוא מוכיח שגם למציאות זו יש זיקה לאלקות וחלק במילוי רצון ה'. כשמתגלה מהו הניצוץ האלקי במציאות ניתן לפדותו בפועל, על ידי שימוש במציאות זו למטרתה האלקית.

עבודה זו נקראת "עבודת הבירורים" - עיקרה הבירור בין הטוב (עמו יש להזדהות) והרע (אותו יש לדחות). עבודה זו כוללת גם בירור סיגים שליליים ממציאות הנראית כטובה, אך עיקרה חשיפת נצוצות אלקיים במציאות רעה.

בירור בדרך מנוחה

כשמעמיקים יותר, עולה תמיהה: עבודת הבירורים היא חשיפת הניצוצות האלקיים המחיים את הרע. ניצוצות אלו היו קיימים גם קודם שהאדם ידע על הרע (שהיה קיים בפועל). אם כן, לולא חטא האדם בידיעת הרע היתה חסרה "עבודת הבירורים", וכיצד היו הניצוצות האלקיים השבויים נפדים מהרע?

מוסבר שיש שני אופני בירור ניצוצות אלקיים מתוך הרע: באופן טבעי, ללא החטא, תהליך הבירור היה נעשה ללא מודעות האדם לרע. עצם הזדהות האדם עם הטוב והאלקי במציאות - תוך התעצמות החויה האלקית והגברתה בכל עת (מצוות האדם בגן עדן - "לעבדה ולשמרה" - הן התעצמות עם תודעת גן העדן והגברת אורה) - היתה גורמת להימשכות כל הניצוצות האלקיים מתוך הרע אל אור האלקות, והרע היה מתבטל ונעלם מעצמו. דוגמה לאופי עבודה כזה בעם ישראל היה שלמה המלך, שלשמע חכמתו נמשכו גוים לבוא לארץ ישראל ולהתגייר - שלמה לא נאלץ להילחם ברע, עצם הגברת אור הקדושה והחכמה היהודית בזמנו משכה אליה כל ניצוץ נשמה שיש לו זיקה לאור זה.

רק לאחר שחטא עץ הדעת עירב את חוית הרע במודעות האדם אין כח בעצם המודעות לטוב לברר את הניצוצות הקדושים מהרע, ויש צורך במלחמה מודעת וגלויה עם הרע. כשבמודעות האדם משמשים הטוב והרע בערבוביה עליו להבחין בין החלק הטוב והרע במודעתו, להפרידם, ולהגביר את הזדהותו עם הטוב. הזדהות זו עם הטוב כבר אינה טבעית ואינה שלמה: מעתה המודעות בטבעיותה, ללא בירור, מחזקת גם את הרע; המודעות המבוררת 'מדחיקה' חלקי מודעות פסולים, ואין כח במודעות חצויה כזו לסחוף אחריה את הרע. עד חטא עץ הדעת נעשה הבירור בדרך מנוחה, ללא חדירה לתחום הרע ומאבק גלוי עמו. מחטא עץ הדעת עבודת הבירור נעשית בדרך מלחמה קשה ומיגעת.

נגמרה עבודת הבירורים

עד כה דובר במצב העולם אחר חטא עת הדעת וקודם ביאת המשיח. אכן בדורנו, אמר הרבי מליובאוויטש, "נגמרה עבודת הבירורים". הקביעה שנגמרה עבודת הבירורים דורשת הסבר, שהרי בפועל נראה שהעולם אינו שלם ויש בו מציאות רע. יש להבין שהרבי לימד כי למרות שעוד נותרה עבודה, הרי שאופי עבודתנו משתנה לקראת ביאת המשיח. לדברי הרבי שלשה פירושים מקובלים:

"נסתיימה עבודת הבירורים" היינו סיום "בירור א'", בירור חלק המציאות המוכן לכפוף עצמו לה', לבטל את חויתו העצמית לטובת מילוי רצון ה'. אך מכיון שכפיפת הרצון האישי אינה עדיין הזדהות עם הרצון האלקי נדרש "בירור ב'" בו עולה הניצוץ להתכלל ברצון האלקי (ולא רק נברר מהרע המתנגד לה'); עם סיום "עבודת הבירורים" החלה "עבודת היחודים". בירור הניצוץ האלקי מגלה יחס מהמציאות לה' (העלאת מ"נ), ואחריו נדרשת תגובה מה' למציאות (המשכת מ"ד). אחר גילוי זיקת המציאות לאלקות יש ליחד את האלקות בתוך המציאות - להמשיך גילוי אור אלקי חדש למציאות; "נסתיימה עבודת הבירורים" ביחס למציאות הסתמית (קליפת נגה), שקל יחסית לחשוף את זיקתה לאלקות, וכעת בא הזמן לבירור המציאות המתנגדת בגלוי לאלקות (ג' קליפות הטמאות) - מציאות של רע ממשי, המנוגד לטוב אלקי והפוך ממנו.

עולם האצילות בעולמנו - העולם בעיני ה'

מהסבר שני סוגי הבירור, בדרך מנוחה ובדרך מלחמה, עולה פירוש נוסף: "נסתיימה עבודת הבירורים" בדרך מלחמה, ועבודת הבירור שנותרה תעשה בדרך מנוחה. אין להילחם ברע - יש "לחיות עם משיח" ואורו האלקי, והרע יכלה מאליו. אכן, בשל תיקון חטא עץ הדעת, כעת נעשה הבירור בדרך מנוחה באופן נעלה יותר מקודם החטא - אין צורך ב'סגר' בגן עדן תוך אי-ידיעת הרע, האדם מסוגל לדעת על הרע ובכל זאת לא להתפעל ממנו (בשל הזדהות עם הטוב ובטחון בכחו). ידיעת הרע של האדם מתדמה לידיעת הרע של הבורא.

פירוש זה הוא שיא התהליך המגולם בפירושים דלעיל: שני הפירושים הראשונים הם צמד, בירור ב' מגלה זיקה עצמית של העולם לה' (לא רק כפיפות עבד לאדונו, אלא הזדהות אשה עם מאוויי בעלה), וגורר בעקבותיו יחוד של האלקות במציאות. הגילוי של אפשרות יחוד שלם של ה' עם עולמנו הנמוך, מגלה שתכונות עולמנו זהות לתכונות האצילות המיוחדת עם ה' בתכלית. גילוי זה דורש זיהוי שאין רע בעולמנו, כבעולם האצילות, והדבר דוחף לבירור הרע הממשי. הפירוש הרביעי מגלה יכולת לברר את הרע כראוי - בדרך מנוחה, ללא התפעלות מהרע. כשחוית האדם מזדהה עם ידיעת ה' את הרע, הופך ה'רע' חלק מתמונת עולמו של ה', מתגלה זרימתו עם ה' ומתבטלת התנגדותו המדומה לו.


ארכיון מעין גנים

 סדרה א' - ה'תשסב
באור פרשות השבוע
ע"פ שבע הספירות


הקדמה

חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים

נספחים:




סדרה ב' - ה'תשסג


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים


סדרה ג'- ה'תשסד

בסדרה זו חסרות מספר פרשות


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים