ויצא

היתר היציאה לחו"ל - ירידה צורך עליה

בראש פרשתנו מצוין שיעקב יצא מבאר שבע, אף שבפרשת תולדות כבר אמור שיצא לדרכו. לכן מסביר המדרש שאיזכור באר שבע הוא בעל משמעות משלו. ראשית מוסבר שבבאר שבע נותן ה' רשות לצאת מהארץ או אוסר זאת, ויעקב בא לבקש רשות לצאת לחו"ל. היתר היציאה מהארץ נתלה בזכות האדם: מי שזוכה זיווגו בא אליו (כיצחק), ומי שלא הולך אל זיווגו בחו"ל (כיעקב).

בעומק יותר, נדרשת "באר שבע" כסיבת יציאה מהארץ: "'מבאר שבע'... מבארה של שבועה, אמר שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקנך ונמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות". יעקב יודע שברית אברהם ואבימלך עיכבה את כניסת בני ישראל לארץ ז דורות, וחושש שגם הוא יוצרך להשבע ויעכב את כיבוש הארץ לעוד דורות. את יעקב מנחה הכרה שטוב לצאת מהארץ, ובלבד שלא לחתום 'הסכם שלום' עם גוי בארץ ולערער בעצמו על המובטח לו לעתיד. באופן דומה נדרש שבאר שבע היא "בארה של בכורה" ו"בארה של ברכות": יעקב חושש מעימות שני על שבועות טובות בהן זכה, שבועת עשו במכירת הבכורה וברכות יצחק, ומעדיף 'להעלם מהשטח' לזמן מה ובלבד שלא לערער את ההבטחה השלמה לה זכה ולא להתפשר על חלקה.

כמובן, אין לפרש יציאה זו מן הארץ כהפסקת העיסוק בעניני ארץ ישראל - שאלת יעקב האם לצאת מן הארץ היא השאלה האם לשמור בזמן זה על קשר חיצוני וגלוי לארץ או להתמקד זמנית בקשר הפנימי והרוחני לארץ, עד שיאזור כח לשוב ולכבוש את הארץ גם בגשמיות. או אז תתברר היציאה לחו"ל כירידה צורך עליה - כידוע שלמרות מעלת חכמי ארץ ישראל על חכמי בבל, כשעולה חכם מבבל הוא עדיף מחכמי ארץ ישראל. מי שקשור רוחנית לארץ (ועוסק בה בכל עת) חסר את המעלה המציאותית של הארץ, אך בשל היותו בלתי מציאותי אין הוא נכון לפשרות 'מציאותיות', ולכן דווקא הוא ינחל את הארץ בשלמות .

סמל הסֻלם

הסיבות ליציאת יעקב מהארץ הן מפתח להבנת חלום יעקב, נקודת המעבר הרוחנית של יעקב מהארץ לחו"ל, כשמלאכי ארץ ישראל נוטשים אותו ומלאכי חו"ל יורדים ללוותו. חלום יעקב בפרשתנו פותח סדרה של פרשיות בהן נזכרים חלומות בתורה (רוב חלומו התורה נקראים בכסלו, שלפי ספר יצירה שייך לו "חוש השינה", ובאבני החשן הוא מקביל לאבן האחלמה), ובמדרש נחלקו אם יש מקום לפרש דברי חלומות - או שיש ליחס משמעות רק למסר נבואי מפורש שנאמר לאדם בחלום (כלומר, אם להתבונן רק בהתגלות ה' ליעקב בחלומו ומה שאמר לו, או שיש להתבונן גם ב'תפאורה' של הסולם והמלאכים). למרות שתי דעות חלוקות אלו, ממשיך המדרש לפרש בהרחבה את כל חלום יעקב.

מכיון שהוכרע שיש פירוש לכל החלום, נראה שגם הדעה שאין לדרוש את החלום סבורה שיש בו משמעות, אך זו כה נסתרת עד שדלים הסיכויים להבינה נכון - אי אפשר לחפור כה עמוק בעל-מודע למקום אליו רומזים סמלי החלום. ככלל, המושג "סמל" במקרא הוא שלילי וקשור לעבודה זרה - חוסר היכולת לפענח סמלים הנובעים מהעל-מודע בצורה בריאה ונכונה, תוך הבנתם כנבואה הנובעת מ"צלם א-להים" שבאדם, גורמים להפיכתם לצלם עבודה זרה, לסמל מיסטי המיצג כח הנדמה כנפרד מאלקות וכמשפיע על חיי האדם מחוצה לו. על כל פנים, חז"ל הדגישו את הסמליות הרבה בסולם: "הוא סמל הוא סֻלם" - אם תתפענח משמעות הסולם ככח נפשי פנימי (ולא כסמל חיצוני שלילי) יתברר מה נרמז ליעקב עם יציאתו מחו"ל - איזה כח הוא מקבל ומה עליו לעשות בו.

"הקב"ה יושב ועושה סולמות"

מה משמעות הסולם? באופן פשוט סולם מבטא חיבור בין דברים רחוקים זה מזה - בין מהויות רחוקות או בין רבדי מציאות שונים. כך תפקיד סולם יעקב הוא לחבר בין שמים וארץ - "סֻלם מֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה". לפי הקבלה, כח חיבור השמים והארץ הוא ספירת היסוד המחברת את הספירות העליונות, השמים, לספירת המלכות התחתונה, הארץ (כח היסוד לאחוז ולחבר שמים וארץ עולה מכינויו "כי כל בשמים ובארץ", המחבר בין "לך הוי' הגדולה [- חסד] והגבורה והתפארת והנצח וההוד..." לבין "לך הוי' הממלכה").

ספירת היסוד היא המקשרת בין האיש לאשתו - היא כח הזיווג של האדם וכחו להעמיד תולדות. לכן, סמל הסולם מתגלה ליעקב בצאתו לחפש את זיווגו בחו"ל - הסולם הוא כח החיבור בין האיש והאשה הרחוקים זה מזה (במהות ובמקום), ובו עולים ויורדים האיש והאשה זה לזו וזו לזה: "הקב"ה יושב ועושה סולמות - משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה... יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו" (הבנה זו של הסולם בחלום היא שרש התפיסה הפסיכולוגית שסמלי על-מודע בחלום קשורים לכח הזיווג והלידה).

הכח הנפשי הפנימי של ספירת היסוד - של תכונת החיבור בין איש לאשה ובין שמים לארץ - הוא כח האמת. חוית האמת בנפש היא הרצון והכח לאמת ולהגשים את מה שנתפס עד כה כרוחני ושמימי גם בקרקע המציאות. כך, האיש מתחתן כדי להמחיש את עצמו, את תכונותיו ואת הרעיונות המנחים את חייו בקשר יציב ומיוסד במציאות - ראשית הוא רוצה לשתף אדם נוסף (ומציאותי יותר ממנו) בדברים, ובעיקר הוא רוצה להעמיד תולדות שידמו לו וילכו בדרכו. באופן זה נדרש בקבלה הפסוק "תתן אמת ליעקב": וכי יעקב איננו אמיתי לכשעצמו? וכי חושדים ביעקב התם בזיוף או שקר ח"ו?! נתינת האמת ליעקב היא נתינת כח היסוד, הכח להגשים ולאמת במציאות את מה שהיה אצלו בגדר של ענין רוחני, בתפיסה של "יושב אהלים" (כשבמציאות עצמה שלט עשו) .

"בכל זאת חטאו עוד"

הבנת הסולם כסמל הכח להגשים בארץ את הרוחניות שבשמים מסבירה גם את קשר החלום ליציאה מהארץ כדי לנחול אותה בשלמות. כפי שהוסבר, יציאה זו היא מיקוד בקשר שמימי לארץ, אך ה"סֻלם מוצב ארצה" הוא המגמה להבאת קשר רוחני זה לגילוי חיצוני מעשי. יעקב עוזב את הארץ כשהמציאות לא מאפשרת להגשים את חזונו הרוחני באופן מעשי, אך מקבל ביציאה זו כח לאימות והגשמת החזון השלם. אך מעבר לכך, יש בסולם סמל פשוט נוסף -הסולם מאתגר, קורא לאדם לעלות ליעד שנראה רחוק ממנו. וכך דרשו חז"ל:

מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב... אמר לו הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה. ר"ש בן יוסינה היה דורש: "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו". אמר לו הקב"ה אילו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה... הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו.

בחיבור השמים והארץ - לא רק בארץ ישראל ה'שמימית', אלא בעולם כולו - חש יעקב שמקומו בשמים, והוא יכול להאיר רוחניות ליושבים בארץ. "מלאכי א-להים" הם שרי אומות העולם המתחרים על שליטה בארץ החיצונית (א-להים = הטבע), ויעקב חש שייך ל"והנה הוי' נצב עליו [- על יעקב]", לאור הפנימי שמעל הטבע. אך הסולם תובע מיעקב לעלות - להשתתף במירוץ כ"מלאך א-להים" העולה לשלוט גם בחיצוניות המציאות. אילו לא פרש יעקב את הכשרון לחבר ארץ ושמים ככח שישמש אותו להאיר למציאות בה שולט עשו, והיה לוקח לעצמו את שני צדי הסולם, היה חוסך את הגלות (כי רק בו תלוי הדבר, על שני צדדיו, והוא יכול לפעול מיד). ראית הסולם קוראת ליעקב 'בחור הישיבה' להכיר שהשפעתו על העולם אינה רוחנית בלבד, וכי תיקון הארץ והגויים שבה תלוי בכך שישלוט גם בגשמיות - רק אז יבינו הגוים את מעלתו ויפתחו להיתקן על ידו, והוא יוכל להשפיע באמת על דעתם ולתקנה.