פרשת נח

גדול השלום

פרשתנו פותחת וחותמת בתאור שני חטאים כלליים של האנושות - חטאי דור המבול ודור הפלגה. כשמעיינים, מתברר שדורות אלו הפוכים זה מזה: דור המבול חטא בגזל ועריות - השתעבדות לתאות הפרט וערעור יסודות החברה - ודור הפלגה, למרות שפנה להלחם בה' (ולא רק חטא ב'קטנות'), פעל באחדות ומתוך נאמנות לכלל. חז"ל ציינו הבדל זה כשרש להבדל בעונש לדורות אלו:

וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר "שפה אחת ודברים אחדים", למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום.

אכן, למרות שמדת השלום בדור הפלגה מצוינת לשבח ועמדה להצלתם, כשמעיינים בפסוקים, הן לפי הפשט והן לפי הסוד, נראה שאחדות דור הפלגה היא יסוד חטאם (וליתר דיוק, היא הנותנת להם כח לחטוא עד שנאמר "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"), ולכן היה עונשם פיזור אחדות זו. דווקא לדורנו חשובה הבנת חטא דור הפלגה, משום שהיום, כמו אז, משמשת שאיפת שלום, שלכאורה הוא ערך תורני אהוב, כמניע לחטא ולמלחמה בה' ובתורתו.

כהקדמה להבנת הפגם בפנימיות יש להתבונן בכך שלא רק השלום ביסוד חטא דור הפלגה הוא חיקוי ערך חיובי, גם העיר והמגדל שנבנו (לשם אחדות זו - "פן נפוץ") הם חיקוי לירושלים (עיר השלום) ולמקדש ("מגדל עֹז"). מתברר כי כל חטא דור הפלגה הוא נסיון לחקות את הקדושה ולנצלה ללא שעבוד לה'.

ונעשה לנו שם

עיון נוסף בפסוקי מגדל בבל ממקד את הבנת חטא דור הפלגה: בכל תאור בנין העיר והמגדל מופיע (במבט של פשט) רק ביטוי 'צורם' אחד, המגלה על כונה שלילית במעשה (שבלעדיה יתכן שהיה מעשה 'כשר'): "הבה נבנה... ונעשה לנו שם". בני דור הפלגה רצו אחדות ושלום כדי להרבות בכבודם ולהפיק לטובתם את התועלת שבשלום, ללא הכרה בערכו האמיתי של השלום - הם רצו להשתמש בשלום ככלי להמשכת ברכה לטובת עצמם (שהרי "לא מצא הקב"ה... כלי מחזיק ברכה אלא השלום"), ולא כמקום להשראת שכינה.

השלום הרצוי לפי התורה הוא זה המוּנע מרצון האדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד שמים - שלום בו מתוך בטול לה' מוכן האדם שלא להתנצח ולעמוד על שונותו, אלא להתאחד עם זולתו כך ש"מיני ומיניה יתקלס עילאה". לעומת זאת, בני דור הפלגה חפצו בשלום לטובתם ולהאדרת כבודם, ולא מתוך בטול לה'. יותר מכך, בני דור הפלגה חשבו שהשלום באנושות, והברכה שיביא עמו, יבטלו את הזדקקות האדם לה' ואת צורכו להיבטל בפניו (כשם שהיום משמשת 'דת השלום' כתחליף לערכים יהודיים), וכדלקמן. המניע לשלום בדור הפלגה היה "ונעשה לנו שם", בעוד מניע רצוי לשלום הוא לעשות לו ית' שם.

אכן, כשהמניע לשלום אינו בטול לה' ברור שהשלום שיושג אינו אמיתי ואין לו קיום: שלום שנעשה מתוך בטול לה' אינו דורש טשטוש של השוני בין בעלי השלום - יש כאן הכרה בשוני וביחוד של כל אדם, תוך הבנה שיחוד זה חשוב למילוי התפקיד שיועד לו בעולם, אך בטול האנשים השונים לה' מאפשר להם להשלים ביניהם ולפעול בשיתוף פעולה, זה שלום של שלמות הנובעת ממכלול כחות הבאים לידי בטוי. לעומת זאת, שלום ללא בטול לה' דורש את טשטוש הפרטים ויעודם המיוחד, זהו שלום של השלמת היחיד עם טשטושו. הדבר בולט בכך שלא מצוין בתורה מנהיג לדור הפלגה, זהו דור של טשטוש וחוסר אופי פרטי. שלום כזה עתיד להישבר כשיושגו הברכה והשפע שהיו מטרתו - כשאין השלמה בין פרטים שונים אלא הדחקתם, עתידים האינטרסים השונים לצוץ כשיושג השפע ויהיה צורך להחליט איך לחלקו ולאיזה צרכים להשתמש בו (בפרט שהשלום עצמו נעשה מתוך מנטליות אינטרסנטית, ובאמת לא נפעל בטול פנימי באינטרסנטיות של אף פרט). במובן זה ה' 'עשה טובה' לדור הפלגה שהפיצם בטרם החלו להילחם זה בזה על השפע ועל המנהיגות.

קבלה מעשית

מה שהוסבר עד כה כ'עומק הפשט', משקף (כפי שעושה זאת תמיד 'עומק הפשט') את ההסבר הפנימי בקבלה ובחסידות: גם האר"י שם את מוקד החטא בפסוק "ונעשה לנו שם", ומפרש את ה"שם" כמתיחס לשם קדוש. הוא מסביר את חטא דור הפלגה כשימוש בקבלה מעשית שטנית - בחכמת ספר יצירה (היינו חכמת לשון הקדש, ה"שפה אחת" בה נברא העולם), בהשבעת מלאכים ובשמות קדושים - כדי לשלוט בטבע ולנסות 'להכריח' את ה' להעניק להם שפע שאינו מגיע להם בזכות ואינו דורש מהם כניעה לה' ועשית רצונו. שוב, זה נסיון לשעבד את כחות הקדושה (על ידי שימוש-חיקוי חיצוני) ולנצלם לצרכים אישיים ללא נכונות להכיר בערך העצמי האמיתי של הקדושה וללא כניעה לה'.

החסידות מפרטת באיזה אופן ניסו בני דור הפלגה להמשיך שפע, ודרך הסבר זה מתישבים דברי האר"י עם הסבר הפשט: בעולם התיקון, ממנו יונקת הקדושה בעולמנו, תלויה קבלת שפע בבטול לה'. גם השלום ככלי מחזיק ברכה מתפקד רק משום שבתשתיתו מונח בטול לרצון ה'. אכן, בעולם גבוה יותר - עולם העקודים - אין המשכת שפע תלויה במעשי האדם ובטולו, משום שביחס לדרגה גבוהה זו מעשי האדם אינם 'תופסים מקום' ואינם משפיעים כלל. כדי לקבל שפע מדרגה זו די לאדם בכלי רחב דיו, כלי שיכול לעקוד ולאחד בתוכו את אורותיו הרבים של עולם העקודים - כלי רחב זה מושג באחדות ובשלום.

פגם השמות הקדושים - דור הפלגה ודור המבול

לאחר שהרחבנו בהבנת פגם דור הפלגה נחזור להשוותו לדור המבול, וכך גם תואר מכיוון נוסף הבנת השם הקדוש שנפגם בחטא "ונעשה לנו שם". על ההבדל בין דור המבול לדור הפלגה והפגמים שגרמו ניתן לעמוד מתוך תופעה הבולטת בפסוקי תאורי החטאים: ב"ראשון" בפרשה, בו מתואר דור המבול, נזכר ה פעמים שם אלקים, בעוד שם הוי' לא נזכר כלל. ובהקבלה, ב"שביעי", העוסק במגדל בבל, נזכר שם הוי' ה פעמים, ושם אלקים נעדר. תופעה זו - ממנה מובן כי דור המבול פגם בשם אלקים ודור הפלגה פגם בשם הוי' - היא יסוד הסבר הקבלה והחסידות לחטא דור המבול וחטא דור הפלגה. ונסביר: שם אלקים מחיה את הטבע (א-להים = הטבע) ופועל בו בדרכי השגחה פרטית המלובשת בטבע (בלשון הקבלה זהו האור ה"ממלא כל עלמין"). שם הוי' הוא מעל הטבע - זו הארה הגבוהה מכדי להתלבש בעולם, וכשפועל שם זה בעולם מתחולל נס ללא כל לבוש טבעי (בלשון הקבלה זהו האור ה"סובב כל עלמין").

דור המבול כפר בקשר בין הטבע לה', טען ש"עזב ה' את הארץ" ואין כל השגחה פרטית מלובשת בטבע, ולכן רשאי כל אדם לעשות הישר בעיניו. טענה כזו פוגמת בשם אלקים ומעלימה אותו, היא מותירה את הטבע מנותק מכל מה שמעליו ואת האלקות מנותקת מהעולם. בפנימיות נאחז ופגם דור המבול בצדו ה'פגיע' של שם א-להים, השם היחיד מבין שמות ה' שהוא בלשון רבים (ריבוי המשתלשל לתפיסת של אלילים רבים, "אלהים אחרים") - דור המבול 'הפנים' את צד הריבוי בשם אלקים ויצר חברה מפוררת שנחתם דינה על גזל ומריבה.

לעומתו פגם דור הפלגה בשם הוי', בכח האלקי המתנשא מעל הטבע. החלפת הכניעה לא-ל עליון, הפועל כרצונו החפשי, בנסיון לקבל שפע 'בכח' על ידי קבלה מעשית (או שיטה פוליטית-חברתית שהיא חלופה לדת) היא רצון למצוא את 'מדע העל-טבעי' שבכחו יהפוך האדם למכשף שולט בטבע (בימינו יצטייר אדם זה כמעין מהנדס גנטי שטני). זו כפירה בא-ל שהוא מרומם בעצם מהאדם ועולמו - נסיון לדחוס את גדולת ה' לכלי מדעי נשלט (כיחסם למבול: "אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט, בואו ונעשה סמוכות...") תוך הנחה שאין מה שהוא "למעלה מטעם ודעת" ושכלפיו צריך האדם להתכופף.


ארכיון מעין גנים

 סדרה א' - ה'תשסב
באור פרשות השבוע
ע"פ שבע הספירות


הקדמה

חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים

נספחים:




סדרה ב' - ה'תשסג


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים


סדרה ג'- ה'תשסד

בסדרה זו חסרות מספר פרשות


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים