פרשת נח גדול השלום פרשתנו פותחת וחותמת בתאור שני חטאים כלליים של האנושות - חטאי דור המבול ודור הפלגה. כשמעיינים, מתברר שדורות אלו הפוכים זה מזה: דור המבול חטא בגזל ועריות - השתעבדות לתאות הפרט וערעור יסודות החברה - ודור הפלגה, למרות שפנה להלחם בה' (ולא רק חטא ב'קטנות'), פעל באחדות ומתוך נאמנות לכלל. חז"ל ציינו הבדל זה כשרש להבדל בעונש לדורות אלו: וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר "שפה אחת ודברים אחדים", למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום. אכן, למרות שמדת השלום בדור הפלגה מצוינת לשבח ועמדה להצלתם, כשמעיינים בפסוקים, הן לפי הפשט והן לפי הסוד, נראה שאחדות דור הפלגה היא יסוד חטאם (וליתר דיוק, היא הנותנת להם כח לחטוא עד שנאמר "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"), ולכן היה עונשם פיזור אחדות זו. דווקא לדורנו חשובה הבנת חטא דור הפלגה, משום שהיום, כמו אז, משמשת שאיפת שלום, שלכאורה הוא ערך תורני אהוב, כמניע לחטא ולמלחמה בה' ובתורתו. ונעשה לנו שם עיון נוסף בפסוקי מגדל בבל ממקד את הבנת חטא דור הפלגה: בכל תאור בנין העיר והמגדל מופיע (במבט של פשט) רק ביטוי 'צורם' אחד, המגלה על כונה שלילית במעשה (שבלעדיה יתכן שהיה מעשה 'כשר'): "הבה נבנה... ונעשה לנו שם". בני דור הפלגה רצו אחדות ושלום כדי להרבות בכבודם ולהפיק לטובתם את התועלת שבשלום, ללא הכרה בערכו האמיתי של השלום - הם רצו להשתמש בשלום ככלי להמשכת ברכה לטובת עצמם (שהרי "לא מצא הקב"ה... כלי מחזיק ברכה אלא השלום"), ולא כמקום להשראת שכינה. קבלה מעשית מה שהוסבר עד כה כ'עומק הפשט', משקף (כפי שעושה זאת תמיד 'עומק הפשט') את ההסבר הפנימי בקבלה ובחסידות: גם האר"י שם את מוקד החטא בפסוק "ונעשה לנו שם", ומפרש את ה"שם" כמתיחס לשם קדוש. הוא מסביר את חטא דור הפלגה כשימוש בקבלה מעשית שטנית - בחכמת ספר יצירה (היינו חכמת לשון הקדש, ה"שפה אחת" בה נברא העולם), בהשבעת מלאכים ובשמות קדושים - כדי לשלוט בטבע ולנסות 'להכריח' את ה' להעניק להם שפע שאינו מגיע להם בזכות ואינו דורש מהם כניעה לה' ועשית רצונו. שוב, זה נסיון לשעבד את כחות הקדושה (על ידי שימוש-חיקוי חיצוני) ולנצלם לצרכים אישיים ללא נכונות להכיר בערך העצמי האמיתי של הקדושה וללא כניעה לה'. פגם השמות הקדושים - דור הפלגה ודור המבול לאחר שהרחבנו בהבנת פגם דור הפלגה נחזור להשוותו לדור המבול, וכך גם תואר מכיוון נוסף הבנת השם הקדוש שנפגם בחטא "ונעשה לנו שם". על ההבדל בין דור המבול לדור הפלגה והפגמים שגרמו ניתן לעמוד מתוך תופעה הבולטת בפסוקי תאורי החטאים: ב"ראשון" בפרשה, בו מתואר דור המבול, נזכר ה פעמים שם אלקים, בעוד שם הוי' לא נזכר כלל. ובהקבלה, ב"שביעי", העוסק במגדל בבל, נזכר שם הוי' ה פעמים, ושם אלקים נעדר. תופעה זו - ממנה מובן כי דור המבול פגם בשם אלקים ודור הפלגה פגם בשם הוי' - היא יסוד הסבר הקבלה והחסידות לחטא דור המבול וחטא דור הפלגה. ונסביר: שם אלקים מחיה את הטבע (א-להים = הטבע) ופועל בו בדרכי השגחה פרטית המלובשת בטבע (בלשון הקבלה זהו האור ה"ממלא כל עלמין"). שם הוי' הוא מעל הטבע - זו הארה הגבוהה מכדי להתלבש בעולם, וכשפועל שם זה בעולם מתחולל נס ללא כל לבוש טבעי (בלשון הקבלה זהו האור ה"סובב כל עלמין"). |
ארכיון מעין גנים
סדרה א' - ה'תשסב באור פרשות השבוע ע"פ שבע הספירות הקדמה חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים נספחים: סדרה ב' - ה'תשסג
חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים סדרה ג'- ה'תשסד
בסדרה זו חסרות מספר פרשות חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים |