נשא

שלש קומות בברכה

נקודת השיא של פרשתנו - ובמובן מסוים, שיא כל חומש במדבר - היא ברכת כהנים. ברכת כהנים מתחלקת לשלש ברכות פנימיות, שלפי החסידות מכוונות כנגד שלשה אופנים בהם נשפעת הברכה מלמעלה למטה, לעולמנו - השתלשלות, התלבשות, השראה. שלשת אופני ההשפעה יוצרים שלשה רבדי מציאות (עליהם לִמד מורנו הבעש"ט) - עולמות, נשמות, אלקות - ומשפיעים להם את הברכה והתיקון הנצרכים להם. נסביר את המבנה הבסיסי הזה בקיצור:
בסדר השתלשלות יורד ומשתלשל שפע מדרגה לדרגה, מתגשם ומתעבה, ונוצרת מציאות תחתונה מנותקת משרשה העליון, מציאות העולמות הגשמית, ששרשיה האלקיים אינם גלויים בה. תיקון העולמות הוא העלאתם על ידי חשיפת הכחות האלקיים המהוים אותם מתוכם. גלוי זה אינו שינוי מהותי, גלוי שרשים אלקיים עליונים, אלא רק חשיפת העובדה שההשתלשלות האלקית מכתיבה את העולם, ותוספת שפע גשמי תלויה בה; בסדר ההתלבשות מתגלה במציאות התחתונה אור מהדרגות האלקיות העליונות - האור העליון מתלבש במציאות כנשמות המלובשות בגוף ומגלות בו אור אלקי (אור אלקי עליון וגלוי יותר מהכחות האלקיים המחיים את חומר הגוף עצמו - כחות ההשתלשלות). תיקון הנשמות - ניצוצות האור האלקי הפזורים בעולם, ובפרט נשמות ישראל - הוא התקשרותן באהבה. פנימיות ההתקשרות הזו היא התלבשות הנשמות זו בזו - קשר נשמות שלם מתקיים רק כשאדם מצליח 'להכנס לראש' של זולתו (- להתלבש בו) באמת; השראה היא גלוי השרש העליון בשלמות - אור האלקות שורה בעולם ללא כל צמצום וכיסוי. השראת השכינה בתחתונים בגלוי היא היא תקון ממד האלקות. נקביל בקיצור את הברכות למבנה זה:

"אור פני מלך"

הברכה הראשונה מכוונת ל"עולמות" - זו ברכה לריבוי נכסים והצלחה גשמית. בברכה זו לא מורגשת פנימיות ה' המברך, ועיקרה הוא השתלשלות כל טוב ושפע גשמי לעולמות, בלי שפני ה' המברך (מקור השפע העליון) מתגלות לתחתונים. אכן, ההבנה שהבורא הוא מקור הברכה והשפע מתקנת את תודעת העולמות. בברכות הבאות יש הוספה מהותית על הברכה הראשונה - אין זה רק שפע שמקורו בה' ("יברכך הוי'") אלא הארת וגלוי "פניו אליך" . בגלוי פני ה' חדל הנתק בין עליונים לתחתונים - פני ה', המקור העליון, מתגלות לתחתונים. זהו המעבר מסדר השתלשלות לסדרים של התלבשות והשראה, בהם יש קשר וגילוי של העליונים לתחתונים (או על ידי נשמות או בעצם השראת האלקות).
ברכת "יאר" מתיחסת לגילוי אור פני ה' למציאות באופן בו הוא מותאם למציאות ומתלבש בה, אך עדיין מודגש ומורגש שזהו אור פני ה' ממש. כך, כל התורה היא גילוי אור פני ה' - זהו דבר ה' בגלוי (ללא אשלית נפרדות מה', כמו בכח ה' שבבריאה) - אך הוא מתלבש בעולם הזה, והתורה דנה במושגי העולם הגשמי. התורה היא תיקון הנשמות - במתן תורה ה' 'נכנס לראש' של נשמות ישראל ונתן להן את דברו בשפתן (כך נאמר "פנים בפנים דבר הוי' עמכם" - ה' הלביש את פניו שלו בפני ישראל). נשיאת פנים היא גלוי נישא מאור הפנים - זהו גלוי עצם המאור, גלוי ה' בשמו המפורש ללא כל התלבשות. עיקר גלוי זה עתיד להתממש רק בתורת המשיח, שתעסוק בה' עצמו ובגלויו השלם והעצמי לעולם (על גלוי זה נאמר "ולא קם עוד נביא כמשה אשר ידעו הוי' פנים אל פנים" - זהו גלוי פני ה' עצמו אל הפנים העומדות מולו, ללא התלבשות בהן).
בדימוי ליחסים בין בני זוג, הרובד הראשון הוא נתינת מתנה - זו מבטאת את אהבת הנותן, אך לא מגלה אותו עצמו; הרובד השני הוא דבורי אהבה בהם מתלבשת אהבתו העצמית של האוהב בשפת אהובו; הרובד השלישי הוא גלוי עצם יחס האהבה בהסתכלות פני האוהבים זה בזה, ללא כל צורך בבטוי אחר.

אורות וכלים בברכה

עד כאן דובר ביחסי ה' אלינו, אך הברכה מלמדת גם באיזה יחס מצדנו תלויות כל ברכות ה'. כל אחת משלש הברכות מורכבת משני חלקים, שתי ברכות פרטיות: "יברכך הוי' - וישמרך" "יאר הוי' פניו אליך - ויחֻנך" "ישא הוי' פניו אליך - וישם לך שלום". בחסידות מבואר כי שני החלקים הם בעצם האור והכלי של אותה ברכה (וליתר דיוק, החלק הראשון הוא רק אור הברכה המקיף, והחלק השני הוא אור הברכה הפנימי, המתלבש בכלי). אור בלי כלי לא יכול להתבטא בעולמנו, ואור המתגלה בכלי לא ראוי גורם נזק במציאות. כך, כשאין במציאות כלים להכיל את הברכה אין הברכה שורה כלל - או שהיא גורמת קלקול ונזק - ובוודאי שאין היא יכולה להתקיים במציאות לאורך זמן. לכן כוללת ברכת כהנים גם את האור האלקי הנשפע בכל ברכה וגם את הכלי המיוחד לו - הכלי המביא את אור הברכה לשכון בעולם וגורם להתמדתה.
אור הברכה נמשך מלמעלה ברצון ה', אך הכלי תלוי בעבודתנו - כשאנו מחזקים בעבודתנו את הכלי שמפורט בסוף כל ברכה אנו ממשיכים את הברכה הזו לעולם ושומרים אותה בו לאורך זמן. ליתר דיוק, בכלי יש שני ממדים - פנימיות וחיצוניות הכלי. בפנימיות הכלי מתלבש אור הברכה - זהו האופן בו מתבטאת הברכה בעולם. פנימיות הכלי נוצרת מהאור עצמו (בלשון הקבלה: "מהתעבות האורות נתהוו הכלים") והיא תלויה בברכת שמים כמו האור - לכן גם חלק הפסוק שהוא 'כלי' אמור בלשון ברכה, ולא בלשון ציווי הראויה כלפי עבודת האדם. לעומתה, חיצוניות הכלי - השומרת על התוכן הפנימי מנזק, ומכשירה את העולם החיצוני לקבל את אור הברכה - נבנית בכח עבודת האדם. על ממד זה נאמר שבנין הכלים ממשיך את האור - עבודת האדם גוררת ברכה.

שמירה, מציאת חן, השכנת שלום

הברכה הראשונה, ברכה גשמית בריבוי נכסים, תלויה בשמירה - שמירת המצוות בקפידה. בעולמות נתפסת שמירת מצוות כשמירת כללי זרימת השפע - כדי לזכות לברכה גשמית יש להכיר שמקור השפע הוא ה', להתכופף בפניו ולמלא את מצוותיו (ללא יחס אישי). זו שמירת האדם על עצמו שלא יצא מהמסגרת, התאמתו לסדר ההשתלשלות האלקי בו זורם השפע ללא עיכוב.
הברכה השניה, הברכה הרוחנית של גלוי אור פני ה', תלויה במציאת חן בעיני ה'. מציאת החן תלויה בשמירת הברית בין ה' לישראל במובנה העמוק, במחשבה ובחויה הפנימית (שמעבר לכללי המצוות). השמירה נוגעת להווה - נכונות לא לחרוג מהמסגרת החל מעתה - ומציאת חן היא תיקון העבר ונקיון מכתמי פגם הברית (חטאות נעורים) המונעים את התלבשות אור ה' בנשמה. מציאת חן זו תלויה גם במציאת חן הדדית של נשמות ישראל - מתן תורה תלוי היה ב"'ויחן שם ישראל' - כאיש אחד בלב אחד", במציאת חן הדדית בנשמות
. הברכה השלישית - גלוי פני ה' עצמם, עצם המאור הנישא מעל לכל גלוי אור חיצוני - תלויה בעבודה שלנו על "וישם לך שלום". עבודת השלום היא שלב נוסף מעבר להקפדה על מציאת החן מכח שמירת הברית הפנימית. השמת שלום בין ישראל לאביהם שבשמים היא עבודת התשובה (הן של האדם עצמו, והן קירוב אחרים לתשובה והפיכת העולם ל"אתר שלים" להשראת האלקות) - עבודה התלויה בויתור והעברה על המדות. שמירת הברית ומציאת החן דורשת התמסרות פנימית מלאה, שממילא מעוררת דין על מי שאין לו את ההתמסרות הזו (וקל וחומר על מי שאף לא שומר מצוות - לא עומד בכללים הפשוטים ביחסי ה' וישראל) - התשובה והשכנת השלום אומרת שמעבר לכל הכללים ולכל מה שניתן לבטא באור הדק והעדין, יש קשר בין עצמות ה' לעצם נשמות ישראל, ומכחו ניתן להשכין שלום גם אם כל הכללים והביטויים נפגמו ונשברו.
ובתמצית: השמירה היא שמירת האדם על עצמו לבל יתפשט ויחרוג יותר מהראוי לו לפי דרך המצוות. מציאת החן היא עבודת עידון עצמי-פנימי התלוי בעיון בתורה (ובפרט בחכמה נסתרה). השלום הוא יציאת האדם מעצמו לתיקון המציאות החיצונית - מכחה מכיר האדם את עצמות ה', שלמעלה ממנו לגמרי.