שמיני

אמצע התורה

בגמרא מצוין שבפרשתנו מופיעה האות האמצעית של התורה: ה-ו רבתי שבמלה "גחון". ו גדולה זו היא מעין ציר סביבו מסתובבים שני חצאי התורה. כל אמצע משמעותו שילוב ומיזוג בין שני הצדדים שסביבו, בין הימין לבין השמאל. הדוגמה העיקרית לכך היא הקו האמצעי של הספירות, המבטא מיזוג שלם ורצוי בין קו הימין (ההתפשטות והחסד) וקו השמאל (הצמצום והגבורה). בכלל, ו מסמלת את הקו האמצעי - וכך גם ה-ו ד"גחון" - אך ניתן להעמיק יותר ולדבר על המשמעות הלשונית של ה-ו, שתכונתה היא החיבור. ה-ו שבאמצע התורה אינה רק קו אמצעי, שלכשעצמו יש בו מיזוג של שני צדדים בתורה, אלא היא גם ו החיבור, המחבר ומקשר את צדי התורה - כך שהתורה כולה תהוה מיצוע ומיזוג נאה (וכידוע שבקבלה מיוחסת התורה לספירת התפארת - אמצע הקו האמצעי - המבטאת את תכלית המיזוג וההתכללות).

מה משמעות חיבור 'שני צדי התורה'? כנזכר, ימין ושמאל הם אהבה ודין - חסד וגבורה. לכן, בפשטות ימין התורה הוא יעוד הטוב והחסד שבה ושמאל התורה הוא הזכרת העונשים והקללות. ה-ו מחברת וכוללת את השמאל בימין, כך שהדין יכוסה ביעד הימין הטוב ויתמתק בתוכו. הכרת תכלית הדין והעונש - תיקון ושיפור הדרושים בדרך ליעד הטוב - ממתיקה את העונש מתוכו (בשרש העליון חיבור הימין והשמאל הוא חיבור הנסתר והנגלה, וכדלקמן).

אמצע תהלים

והנה, בסמוך לכך שהגמרא מציינת את ה-ו ד"גחון" כאמצע התורה היא מציינת שאמצע תהלים הוא ה-ע התלויה שבפסוק "יכרסמנה חזיר מיער". אין בחז"ל התיחסות לאמצעם של עוד ספרים בתנ"ך, ומכך מובן שקיים קשר פנימי בין אמצע התורה לאמצע תהלים. רמז לקשר ההדוק בין התורה לתהלים יש בחלוקה הפנימית שלהם - כשם שהתורה מחולקת לחמשה חומשי תורה, כך מתחלק גם ספר תהלים לחומשים. במסורת ישראל הספרים השגורים ביותר, בהם התמצאו גם היהודים הפשוטים, הם התורה וספר תהלים. בפרט, היחס בין התורה לתהלים הוא כיחס שבין תורה לתפלה . התורה היא גילוי אלקי מוחלט, המאיר מלמעלה למטה - מה' אל האדם. לעומת זאת, ספר תהלים הוא קריאת האדם אל ה' - עליה מלאת רגש אנושי של "תפלות דוד בן ישי" מלמטה למעלה - זהו 'סידור התפלה' שבתוך התנ"ך. כלומר: תורה ותהלים הם מכלול היחסים ההדדיים בין היהודי לקב"ה - הוראות ה' לאדם ותפילות האדם לה'.

ה-ע שבאמצע ספר תהלים רומזת למקור התפלות והתהלות שבספר זה - להכרה בעין ה' הפקוחה להשגיח על כל המציאות. התפלות בתהלים נובעות מחכמת בעל הנסיון המסתובב במציאות ומכיר בנוכחות ה' - כשהוא רואה את ההשגחה הפרטית על כל צעד ושעל - ויודע כמה ראוי להתפלל לה' ולהללו. בהקש אמצע התורה לאמצע התהלים נרמז שגם ב-ע האמצעית קיימת תכונת חיבור שני קצוות. בספר תהלים שני חלקים עיקריים - תיאור הרפתקאות דוד, מלחמותיו ומשבריו וזעקת התפלה מתוכם מחד, ותהלות שבח לה' מאידך. שני קצוות אלו הם השמאל (- קשיי המשברים וגבורת המלחמות) והימין (- אהבת ה' ורחמיו המעוררים שבח ותהלה) שבספר. רק נקודת האמצע - ראית עין ההשגחה הפרטית - מחברת ומכלילה את השמאל בימין. כשהאדם רואה את השגחת ה' וטובו גם בתוך קשייו, הוא מתפלל עליהם וכולל אותם בתהלות ה'.

הנחש והחזיר

ביחס לנקודות אמצע התורה ותהלים נמצא ענין פלאי - אמצע התורה הוא במלה הרומזת לנחש (כפירוש חז"ל ש"הולך על גחון" הוא נחש, בו נאמר "על גחֹנך תלך"), ואמצע תהלים במלת תואר לחזיר - "יכרסמנה חזיר מיער". שתי חיות אלו הן סמל במסורת ישראל למקור כל טומאה ושיקוץ - הנחש הקדמוני הוא שרש החטא (שהביא לעולם את מקור הטומאה, המות) והחזיר הוא סמל שיקוץ ומיאוס, שההבדלות ממנו היא עיקר הבדלת ישראל מהעמים.

הופעת אותיות האמצע המיוחדות - ו רבתי ו-ע תלויה - בתוך סמלי הקליפה מלמדת על כח להפסיק את זוהמת הנחש ולהחליש את כח החזיר. ויותר, גם החזיר וגם הנחש עתידים להתעלות ולהיתקן. על החזיר נדרש שהוא עתיד לחזור ולהיות מותר באכילה, ואילו הנחש עתיד לשמש כמקור שעשוע - "ושעשע יונק על חֻר פתן". נסביר בקיצור כיצד רומזות ה-ו וה-ע לכח לתקן את החזיר והנחש, ומהי משמעות התיקון הזה:

חזרת החזיר ותיקון הנחש

הוזכר שה-ע בתהלים מרמזת לעין ה' ולהשגחתו הפרטית. מיאוס החזיר הוא בהיותו "נובר באשפה". לפי הקבלה, ראשית נבירה זו היא חכמת הקליפה - חכמת הגוים החוקרת את ישות העולם, ללא יחס לאין האלקי המחיה אותו, ובכך נוברת באשפת המציאות. סוף נבירה 'אינטלקטואלית' באשפה הוא נבירה רגשית-תאוותנית באשפת תאוות העולם הזה. תיקון היחס לישות הנדמית של העולם הוא בהתבוננות בהשגחה פרטית תוך 'תלית' ה-ע (התלויה) מעל לעולם. כלומר: מתוך ההכרה שגם בחזיר יש כח אלקי הנבדל ממנו ותלוי מעליו להשגיח על מעשיו, עתיד החזיר לחזור ולהכלל בכח אלקי זה, לגלות את הצד האלקי בפנימיות העולם - ובכך לתקן את ההתיחסות לצד האשפה שבעולם (תוך 'לעיסה מחודשת' - העלאת גרה - של יחסו הקודם לעולם).

הנחש אינו מבטא רק גסות שפלה (- 'חזירות'), אלא את עצם היצר הרע - את הכח המדמה השלילי, הגורם לאדם לחשוב שכל מציאות אחרת מאימת עליו, ומפתה אותו 'להתחרות' עם ה' ולהמרות את פיו (כפתוי הנחש הקדמוני). כח מדמה זה הוא ניחוש אסור, השראה רוחנית מדומה ושלילית על הנפש. תיקון כח המדמה הנחשי הוא פנימי-רוחני (שעל כן אין הוא נאכל אלא משמש כמקור שעשוע נפשי) - השראת רוח הקדש, המתחילה מילדי ישראל (- "ונבאו בניכם ובנֹתיכם") מתוך קיום היעוד של "ושעשע יונק על חֻר פתן".

תיקון הנחש הוא בכח ה-ו רבתי - המבטאת מחד חיבור ונשיאת הפכים, ומאידך מסמלת המשכה בקו מלמעלה למטה. ו זו, שבתוך גחון הנחש, היא גילוי והפצת סודות נשיאת ההפכים (שהם סודות החסידות, המחברת נגלה ונסתר, וממתיקה כל דין וגבורה בחסד עליון) עד לקליפת הנחש. על הפצת הסוד עד לנחש עצמו נאמר "אם רעב שונאך האכילהו לחם... כי גחלים אתה חותה על ראשו והוי' ישלם לך" - גילוי סוד נשיאת ההפכים חותה גחלים על 'ראש הנחש' ומבטל את הרוע שבו, כשהוא מגלה ששרש התחרות הוא בהפכים העליונים. אז משלים הנחש עם הקדושה - כח המדמה המבחין בהפכים נעשה למקור רוח הקדש ושעשועים עליונים בנפש האדם.


ארכיון מעין גנים

 סדרה א' - ה'תשסב
באור פרשות השבוע
ע"פ שבע הספירות


הקדמה

חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים

נספחים:




סדרה ב' - ה'תשסג


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים


סדרה ג'- ה'תשסד

בסדרה זו חסרות מספר פרשות


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים