שמיני אמצע התורה בגמרא מצוין שבפרשתנו מופיעה האות האמצעית של התורה: ה-ו רבתי שבמלה "גחון". ו גדולה זו היא מעין ציר סביבו מסתובבים שני חצאי התורה. כל אמצע משמעותו שילוב ומיזוג בין שני הצדדים שסביבו, בין הימין לבין השמאל. הדוגמה העיקרית לכך היא הקו האמצעי של הספירות, המבטא מיזוג שלם ורצוי בין קו הימין (ההתפשטות והחסד) וקו השמאל (הצמצום והגבורה). בכלל, ו מסמלת את הקו האמצעי - וכך גם ה-ו ד"גחון" - אך ניתן להעמיק יותר ולדבר על המשמעות הלשונית של ה-ו, שתכונתה היא החיבור. ה-ו שבאמצע התורה אינה רק קו אמצעי, שלכשעצמו יש בו מיזוג של שני צדדים בתורה, אלא היא גם ו החיבור, המחבר ומקשר את צדי התורה - כך שהתורה כולה תהוה מיצוע ומיזוג נאה (וכידוע שבקבלה מיוחסת התורה לספירת התפארת - אמצע הקו האמצעי - המבטאת את תכלית המיזוג וההתכללות). אמצע תהלים והנה, בסמוך לכך שהגמרא מציינת את ה-ו ד"גחון" כאמצע התורה היא מציינת שאמצע תהלים הוא ה-ע התלויה שבפסוק "יכרסמנה חזיר מיער". אין בחז"ל התיחסות לאמצעם של עוד ספרים בתנ"ך, ומכך מובן שקיים קשר פנימי בין אמצע התורה לאמצע תהלים. רמז לקשר ההדוק בין התורה לתהלים יש בחלוקה הפנימית שלהם - כשם שהתורה מחולקת לחמשה חומשי תורה, כך מתחלק גם ספר תהלים לחומשים. במסורת ישראל הספרים השגורים ביותר, בהם התמצאו גם היהודים הפשוטים, הם התורה וספר תהלים. בפרט, היחס בין התורה לתהלים הוא כיחס שבין תורה לתפלה . התורה היא גילוי אלקי מוחלט, המאיר מלמעלה למטה - מה' אל האדם. לעומת זאת, ספר תהלים הוא קריאת האדם אל ה' - עליה מלאת רגש אנושי של "תפלות דוד בן ישי" מלמטה למעלה - זהו 'סידור התפלה' שבתוך התנ"ך. כלומר: תורה ותהלים הם מכלול היחסים ההדדיים בין היהודי לקב"ה - הוראות ה' לאדם ותפילות האדם לה'. הנחש והחזיר ביחס לנקודות אמצע התורה ותהלים נמצא ענין פלאי - אמצע התורה הוא במלה הרומזת לנחש (כפירוש חז"ל ש"הולך על גחון" הוא נחש, בו נאמר "על גחֹנך תלך"), ואמצע תהלים במלת תואר לחזיר - "יכרסמנה חזיר מיער". שתי חיות אלו הן סמל במסורת ישראל למקור כל טומאה ושיקוץ - הנחש הקדמוני הוא שרש החטא (שהביא לעולם את מקור הטומאה, המות) והחזיר הוא סמל שיקוץ ומיאוס, שההבדלות ממנו היא עיקר הבדלת ישראל מהעמים. חזרת החזיר ותיקון הנחש הוזכר שה-ע בתהלים מרמזת לעין ה' ולהשגחתו הפרטית. מיאוס החזיר הוא בהיותו "נובר באשפה". לפי הקבלה, ראשית נבירה זו היא חכמת הקליפה - חכמת הגוים החוקרת את ישות העולם, ללא יחס לאין האלקי המחיה אותו, ובכך נוברת באשפת המציאות. סוף נבירה 'אינטלקטואלית' באשפה הוא נבירה רגשית-תאוותנית באשפת תאוות העולם הזה. תיקון היחס לישות הנדמית של העולם הוא בהתבוננות בהשגחה פרטית תוך 'תלית' ה-ע (התלויה) מעל לעולם. כלומר: מתוך ההכרה שגם בחזיר יש כח אלקי הנבדל ממנו ותלוי מעליו להשגיח על מעשיו, עתיד החזיר לחזור ולהכלל בכח אלקי זה, לגלות את הצד האלקי בפנימיות העולם - ובכך לתקן את ההתיחסות לצד האשפה שבעולם (תוך 'לעיסה מחודשת' - העלאת גרה - של יחסו הקודם לעולם). |
ארכיון מעין גנים
סדרה א' - ה'תשסב באור פרשות השבוע ע"פ שבע הספירות הקדמה חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים נספחים: סדרה ב' - ה'תשסג
חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים סדרה ג'- ה'תשסד
בסדרה זו חסרות מספר פרשות חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים |