בהעלֹתך

העלאת המדות

בפרשתנו מופיע עיקר מהות עבודת אהרן הכהן הגדול - העלאת הנרות. פעמים רבות חוזר דימוים של משה ואהרן כשני השושבינים בחתונה בין כנסת ישראל לה' - משה כ"שושבינא דמלכא", המקרב את המלך-החתן לעם ישראל במתן תורה, ואהרן כ"שושבינא דמטרוניתא", המעלה את העם-הכלה לקראת ה'. עבודת אהרן מתבטאת בעיקר בהעלאת נרות המנורה - כשהעלאת הנרות היא סמל להעלאת נשמות ישראל (- "נר הוי' נשמת אדם") בהתעוררות אהבה אל ה' "עד שתהא שלהבת עולה מאליה". כל קני המנורה מסמלים שבעה סוגי אופי נשמתי בעבודת ה', שמכולם יחד - "מקשה אחת" - מורכב עם ישראל.

בפרטיות, שבעת קני המנורה מסמלים את שבע מדות הלב הקדושות - בלשון הקבלה: ז הספירות התחתונות - שבנטיה לאחת מהן מתאפין כל אחד מסוגי הנשמות בישראל. לפיכך, הציווי לאהרן "בהעלֹתך את הנרֹת" מורה על עבודת "העלאת המדות" - מהעבודות העיקריות בדרך מורנו הבעש"ט. עבודת העלאת המדות היא היכולת לזהות בכל מחשבה, רגש או מציאות מהו שרשו במידות הקדושות, ולאחר מכן להעלות ולתקן את הדבר על ידי הגברת וחשיפת המדה הקדושה שבשרשו. לדוגמה: כשבאה לצדיק מחשבת תאוה, עליו להכיר ששרשה במדת החסד והאהבה הקדושה, ודרך התבוננות לעלות מהתאוה הזרה לאהבת ה'. על זו הדרך יש להעלות פחד זר לשרשו ביראת ה', התפעלות מפאר חיצוני להתבוננות ביקר תפארת כבודו של ה' וכו'. המקור לצורך בהעלאת שבע המדות לשרשן בה' הוא בפסוק המונה את ז המדות: "לך הוי' [יש להעלות את] הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ... הממלכה".

ודמות פניהם פני אדם

נראה שיש בפרשה ציווי לכל העם לעסוק בהעלאת המדות, כשעל כל אחד מוטל להעלות מדה השייכת לשרש נשמתו. אמנם, קריאה שטחית בתניא מורה שהעלאת המדות שייכת לצדיקים - אצלם מופיעות המדות בצורתן האלקית, ואין להם הרהורים זרים משל עצמם - ולסתם אדם אין כח לעסוק בעבודה זו:

וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה כנודע, כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות משל עצמם, כי אם משל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו, מבחינת הרע שבלבו... איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה?!

כדי להעמיק יותר בהבנת הדברים יש לעמוד על חלוקה בסיסית בין סוגי נשמות החוזרת רבות בחסידות. לפי הפסוק "וזרעתי את בית ישראל... זרע אדם וזרע בהמה" מוסבר שיש נשמות צדיקים - נשמות דאצילות - שבבחינת "זרע אדם", אך נשמות רוב ישראל הן בבחינת "זרע בהמה". על ה'אדם' נאמר "נפש האדם העולה היא למעלה" - טבע נשמות הצדיקים הוא לעלות תמיד לה' תוך התפעלות רגש אלקי. כשנשמה זו נתקלת בדרך עליתה במחשבות זרות וירודות, היא מסוגלת 'לספח' אותן אליה ולהעלותן. אמנם, על ה'בהמה' נאמר "ונפש הבהמה היורדת היא למטה" - נשמות 'רגילות' קשורות למטה, נוטות לרדת אל הפן הנמוך והירוד של מדות הלב. בקושי מצליחות נשמות אלו לעלות בעצמן מהרגשות הירודים - באמצעות השלטת המח על הלב הבלתי מבורר - וכיצד יוכלו להעלות את מדות הלב הבהמיות לשרש האלקי ולחוש ברגשות קדושים?

שרש החלוקה לאדם ובהמה בנשמות הוא במרכבה האלקית: שרש נשמות שהן "זרע אדם" הוא בדמות האדם העליון שעל הכסא, ואילו שרש הנשמות שהן "זרע בהמה" הוא בפני החיות שבמרכבה. אכן, במרכבה נאמר "ודמות פניהם פני אדם", ומבואר שהדבר מוסב על כל ארבעת הפנים - דמות פניהם-פנימיותם של כל ארבע חיות המרכבה הוא "פני אדם". כלומר: בכל 'בהמה' מסתתר גם אדם - העולה בטבעו למעלה - ויש רק למצוא אותו שם.

העלאת מדות על ידי 'בהמה' שבתוכה מסתתר 'אדם' שונה מהעלאת מדות של נשמה שהיא 'אדם' בגילוי: הצדיק מזדהה בטבע עם עלית המדות הקדושות לה', והחידוש בעבודתו הוא תיקון והעלאת רגשות בלתי מתוקנים שהוא פוגש מחוצה לו. מנגד, מדות ה'בהמה' בלתי מתוקנות בטבע, וחידוש עבודתה אינו נבירה בתוך המדות הטבעיות אחר ניצוץ קדוש, אלא היכולת לעורר בנפש גם מדות אלקיות העולות ברגש עז לה'. אכן, עם עלית מדות הנפש האלקית עולות איתן ממילא גם מדות ה'בהמה' הטבעיות לאדם, בהן מלובשות ומסתתרות מדות ה'אדם' האלקיות. כלומר, עם העלאת הנרות - נשמות ישראל ה'רגילות' - בשלהבת התלהבות לה', מתבררות ועולות המדות הטבעיות של נשמות אלו.

עבודת אהרן הכהן

כדי שבני ישראל יוכלו לעלות אל ה' הם זקוקים לסיוע, שהרי בטבעם הם "זרע בהמה" שאינו חש בקרבו מדות אלקיות הבוערות בכיסופים לה'. ועוד, יש גם ממד בושה פנימית אצל ישראל-הכלה מלהביע רצון אל ה'-החתן ולהתקרב אליו, ומי מלאו לבו לגשת אל הקדש בידעו את טבעו הנמוך. לשם כך נועד אהרן, שושבין הכלה - כצדיק בעל נשמת 'אדם' ואוהב ישראל הוא יכול לזהות ולחשוף בנשמות ישראל את ממד ה'אדם', ולעורר בהם ברגשות התלהבות לה' - זו עבודת העלאת נרות המנורה של אהרן הכהן, אף אם לא תמיד יש מודעות לכך שהוא המעורר את רגש האהבה (משום שתפקידו לגרום לכך "שתהא שלהבת עולה מאליה" - שהרגש יעלה מאליו, כטבעי, מפנימיות האדם עצמו).

עד כאן דובר בהעלאת המדות, משום שבעיקר במדות קיימת תופעה של ירידה ומשבר - שרש כל המדות הוא ברגשות קודש אלקיים, אך הן התדרדרו ונפלו, ולכן הן דורשות העלאה. כיצד ניתן לדאוג לכך שעם עלית הנרות, גילוי רגשי הקודש בלב ישראל, לא תיפולנה המדות ולא יגרם נזק לאדם? לשם כך קיימת עבודה נוספת במנורה - הטבת הנרות. הטבת הנרות היא הוספה של טוב אלקי בנרות, מעבר להתעוררות עצם השלהבת. אם העלאת הנרות היא העלאת ז מדות הלב, הרי שההטבה היא המשכה ותוספת אלקית לנרות ממה שמעל הלב. את המשכת הטוב למנורה פועל אהרן מכח משה רבינו - שושבין החתן.

הטבת הנרות

הטבת הנרות היא המשכה המבררת ומיטיבה את העלאת ז הנרות-המדות לקראת ה'. זו המשכה מ- הספירות הראשונות - שהן בלשון הקבלה: "היכל קדש הקדשים" בו שוכן אור ה' היורד לקראת ישראל ונענה לעלית רגשותיהם.

בהעלאת המדות יש כמה סכנות: ראשית, עם התעצמות הרגש - גם רגש קדוש - מתגברת המודעות העצמית והאדם חש בישותו. מתוך כך יש חשש שההתעוררות תסטה מיעודה האלקי, ויתערבו בה סיגים של ישות האדם ושל רצונו ב"התגלות לבו" (- עצם חוית הרגש). ועוד, גם אם אין העליה סוטה מהיעד האלקי אליו מכוון הרגש, יש חשש שהעליה בתשוקה לה' תגיע לכלות הנפש ממש - להסתלקות מהחיים במציאות. ולבסוף, גם אם תנועת העליה אל מחוץ למציאות תאוזן, הרגש נשאר בחסרונו כל עוד אינו מגיע ליעודו - אל ה'.

את שלש הבעיות הללו נועדה לפתור הטבת הנרות המאירה את אור ה' מ-ג הספירות העליונות, כששלש פעולות ההטבה מכוונות כנגד ג הספירות

גילוי האור האלקי מטהר את התעוררות הלב מכל סיג של ישות האדם - והרגש מתמקד רק במושא הרצוי שלו, דרישת קרבת אלקים. טהרה זו נמשכת מספירת הבינה שטבעה לברר, לבקר ולמדוד כל דבר בקנה מדה שכלי מוחלט. וכן, עצם המושג טהרה שייך תמיד לבינה, המבררת בין טהור לטמא במציאות; רגש מכוון בטהרה לגילוי אלקי בלבד, פונה ב"רצוא" אל מחוץ למציאות כדי לפגוש את ה' שמעל לעולם - רצוא שעלול להסתיים בהסתלקות בלתי רצויה (שהרי תכלית בריאת העולם היא "דירה בתחתונים" דווקא). על כך נאמר לאדם "אם רץ לבך שוב לאחד" - מי שמחפש את ה' באמת ימצא אותו דווקא בתוך מציאות העולם, בקיום מצוות ה' בפועל. המתקת והיפוך דחף ההסתלקות ברגש נעשה מכח החכמה - שרש ה"שוב" (המאזן את שרש ה"רצוא" בבינה); אמנם, גם רגש ממוקד ומאוזן נותר חסר את הגילוי האלקי. עצם ההטבה היא המשכת הגילוי האלקי ההופך את הרגש והחסר ל"אהבה בתענוגים" - תשוקה המתענגת על מילוי מלא של רצונה. עצם גילוי האלקות הוא ההמשכה מהכתר.