בחקֹתי חסד: ברכת הגשם פתיחת "ראשון" - הבטחת הברכות "אם בחקֹתי תלכו" - מזכירה את הבטחת ברכות ה' לאברהם אם יממש את צווי ההליכה ב"ראשון" של פרשת לך לך (כאשר הפרשות בהר ובחקתי מחוברות נכלל "ראשון" בספירת הנצח, ענף החסד, כח הליכת האדם ויציאתו ממקומו). כל "ראשון" עוסק בברכות החסד, כאשר מבין שלש הברכות המובהקות בפרשה - שלשת הדברים עליהם אומר ה' "ונתתי" - נמצאת בו ברכת "ונתתי גשמיכם בעתם". ברכת הגשם - ההטבה בגשמיות - היא ראשית החסד עם כל אדם (כפי שלימד מורנו הבעש"ט כי יש להקדים ליהודי טובה בגשמיות לפני שמטיבים לו ברוחניות). בפרשתנו, הגשם הוא החסד העיקרי, הכולל את שלש הברכות שב"ראשון", "שני" ו"שלישי" - גשם, שלום, משכן (כמבואר במ"א באריכות). הבעש"ט פרש כי ההדגשה של "גשמיכם" - בשייכות אלינו (בניגוד ל"שלום" חסר השייכות ול"משכני" השייך לה') - היינו גשמיות כפי רצוננו, כפי תפיסתנו את הטוב. "אין רע יורד מלמעלה" וגם ברע יש טוב וחסד נסתר, אך בקשתנו היא לזכות ל"טוב הנראה והנגלה" - טוב על פי רצוננו והבנתנו - והבטחת "גשמיכם" היא לטוב כזה, לחסד גלוי, אמיתי ושלם. גבורה: ברכת השלום ב"שני" מופיעה ברכת ה"ונתתי" השניה - "ונתתי שלום בארץ". ברכת השלום שכאן היא הבטחה על נצחון במלחמה עם כל אויב ומחריד - "ושכבתם ואין מחריד [חרדה היא פנימיות הגבורה] והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבֹר בארצכם. ורדפתם את אֹיביכם ונפלו לפניכם לחרב. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב" - ברכת כח וגבורה פלאיים לישראל, שמכחה באים הנצחון והשלום. ברכה זו, החלה "בארץ", היא בסוד "בנין המלכות מן הגבורות". תפארת: ברכת המשכן "שלישי" פותח, כ"שלישי" בפרשות קודמות, בברכת שלש שנים - "'ואכלתם ישן נושן' - הפירות יהיו משתמרין וטובים להתישן, שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד". בברכת "ונתתי" השלישית - "ונתתי משכני בתוככם" - מתגלה ה' בעולם "כתפארת אדם לשבת בית". עיקר ה"משכני" הוא בית המקדש השלישי והנצחי (ובפרט לפי חידושו של הגאון הרוגאצ'ובי שטרם נתקיימה במציאות מצות בנין מקדש, כי בחורבן בית ראשון ושני נתברר למפרע שלא היה להם גדר מקדש) - הבית המכוון בין האבות כנגד יעקב אבינו, איש התפארת (ויש לרמוז כי "משכני" היינו משכן י - משכן האות יוד - בית המקדש השלישי בו נאמר "מקדש א-דני כוננו ידיך"). סיום ברכות "שלישי" הוא "ואולך אתכם קוממיות" הנדרש על ידי חז"ל כהליכה בקומתו של אדם הראשון (או פי שתים כקומתו) - כל מושג שיעור הקומה שייך לתפארת, הכל בסוד "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון". נצח: ערכי אדם ב"רביעי" מתחילים דיני ערכין בערכי אדם. הערכת אדם על פי גילו היא המודעות לזמן השייכת לספירת הנצח. בהערכה זו, שאינה מתייחסת למצב ול'איכות' של האדם המוערך אלא לגילו בלבד, מתגלה גם "נצח ישראל" השוה בכל ישראל. כל דיני ערכין מופיעים בפרשה בספירות נצח הוד ויסוד ש"לבר מגופא", ובפרט מודגש הדבר בערכי אדם שבספירת הנצח - ראשית היציאה לבר - הערכת אדם את עצמו, את זולתו או את רכושו נובעת מהרגשתו שהוא נמצא מחוץ לגדר הקדושה, והוא רוצה לגדור עצמו בנדר שיכניסנו לתחום הקדושה. הוד: שדה אחוזה אחרי שב"רביעי" נידון מצב בו מקדיש אדם את נכסיו שלו - את בהמתו או ביתו (או אף את עצמו, בדרך של ערכין) - הרי שב"חמישי" מדובר על הקדשת שדה שירש אדם מאבותיו, שדה אחוזה. הירושה (בניגוד לקנין) שייכת לספירות נצח והוד, כפי שנתבאר כמה פעמים, והמשכיות התמימה והישרה של האדם את הוריו שייכת להוד בפרט. אומדן השדה על פי "זרע חמר שעֹרים" רומזת לשייכות לקו השמאל, לו שייכות השעורים. עיקר החשש כאן הוא ממציאות בה "הודי נהפך עלי למשחית", מצב בו השדה נמכר ו"לא יגאל עוד" - על האדם למנוע מציאות כזו ולהיות חרד וזהיר בשמירת נחלת אבותיו. יסוד: תיקוני הצדיק אחרי דין שדה אחוזה ב"חמישי", עוסק "ששי" בשדה מקנה - הקנין שייך לספירת היסוד. שדה זה, וודאי שיחזור לבעליו ביובל, וקנינו נעשה תוך תודעה שהזמן בו מקדיש אותו האדם הוא מוגבל. קנין שדה והקדשתו לזמן מוגבל הוא בירור הניצוץ הפרטי השייך לאדם בקרקע זו, כשאחרי הבירור השייך לנשמת הקונה (והנעשה על ידי הקדשת השדה) חוזרת הקרקע לבעליה. מודעות זו מלוה את הצדיק, העוסק בבירור רפח הניצוצות מהמציאות (כש"אשר לו אחזת הארץ" אליו חוזר השדה הוא ה"צדיק יסוד עולם" שהכל שייך לו, ודוק). מלכות: "העשירי יהיה קדש" הדין הראשון ב"שביעי" עוסק (לפי חז"ל) באדם היוצא לההרג - אדם שדין המלכות, "דינא דמלכותא דינא", פגע בכל תוקף ה"רגליה יורדות מות" של המלכות, שכל הנתפס בו שוב אין לו ערך ואין לו דמים. דיני מעשר - מעשר הארץ (כינוי המלכות) ומעשר בהמה (סוד שם בן, המכוון למלכות; מעשר בהמה מתקדש כשהוא עובר תחת השבט, סוד "שבט מלכות") - שייכים למלכות, הספירה העשירית (בה נאמר "העשירי יהיה קדש להוי'"). החזרה לדין תמורה - שהחל ב"רביעי" - רומזת לכך שראשית בנין המודעות של המלכות הוא בספירת הנצח. מראשי התיבות של הבטוי "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש" יוצא אחד מצרופי שם הוי' ב"ה המאירים בחדשי השנה - סוד צרופי החדשים כולם שייך למלכות. בדין כאן, המתיחס למעשר בהמה, חל איסור לבקר בין תם לבעל מום, ו"מה שעשה [האדם המעשר] עשוי" (כגזרת המלך שאין להשיבה) - התם ראוי לקרבן (בסוד ספירת הנצח) ובעל מום ראוי להאכל כמעשר (בסוד ספירת המלכות). שני דיני תמורה - בנצח ובמלכות - הם בסוד תמר אשת יהודה, השייכת לנצח (וראה במאמר "סוד התמר" בספר מלכות ישראל ח"א), וסוד עץ התמר בשבעת המינים, המכוון בין המינים כנגד ספירת המלכות.
|
ארכיון מעין גנים
סדרה א' - ה'תשסב באור פרשות השבוע ע"פ שבע הספירות הקדמה חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים נספחים: סדרה ב' - ה'תשסג
חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים סדרה ג'- ה'תשסד
בסדרה זו חסרות מספר פרשות חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים |