שמיני מתיר אסורים בפרשתנו מפורטים באריכות דיני הכשרות, ולפתע מתברר לעם ישראל שיש הגבלות רבות על מה שמותר להם לאכול ועל האופן בו מותר להם לאכול. מדרש תנחומא מלמד שמגבלות אלו עלולות להביא למצב של "יטעך יצרך לומר שכל דברים טובים אסר הקב"ה לישראל", ולכן "אמר הקב"ה לישראל כל מה שאסרתי לך התרתי לך כנגדו" - והמדרש מונה שורה של דברים שאסורים על פי תורה ובאופן נוסף יש להם או לדומה להם היתר. היתר זה נובע מדרכי ה' התמימות ורצונו לתת שכר לשומרי מצוותיו ולא לחסר מהם כל טובה שבעולם. נופל, חולה, אסור בברכת "מחיה המתים" משבחים את ה' כ"סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים". בחסידות מוסבר שמדובר בשלשה שלבים-מצבים, זה חמור מזה, של נשמות שירדו מלעמוד לפני ה' - מעולם האצילות, בו אין כל רע - לעולמות התחתונים: הנופל נמצא בעולם הבריאה ש"רובו טוב ומיעוטו רע" - הוא מודע להיותו בן המלך וקשור לה' במודע, ורק לפעמים מוסחת דעתו לרגע מה' - זו נפילה מקומית של מח האדם מזכרון ה' (המזעזעת נשמה זו, שהרי כיצד ניתן להסיח דעת מכבוד ה' והדר גאונו). אחר ישנה נפילה לעולם היצירה והנשמה הופכת ל"חולת אהבה" - האדם זוכר שהוא "בן מלך" אך חש ניתוק וריחוק מה', וחוסר יכולת לממש את זכרונו ואת תשוקתו לה'. במצב זה מאוזנים הטוב והרע - האדם זוכר את ה' ומשתוקק אליו, אך חוסר יכולתו ויאושו מהיכולת לממש את התשוקה גורמים ליניקת החיצונים מתשוקתו לה' - זו פגיעה ברגש האדם. בשלב השלישי יורדת הנשמה לעולם העשיה ונהפכת ל"אסיר" - היא מתרגלת לחֹשך ונכלאת בכחות המעשיים בעולם, שוב אין היא זוכרת שהיא "בן מלך" ואיננה משתוקקת לצאת מהעולם הסובב - זהו אובדן הזהות היהודית (ולכן כתב האר"י לכוון ב"מתיר אסורים" ל"שלא עשני גוי"). שלשת שלבי התרת האיסור במדרש יש שלש מימרות על "מתיר אסורים": "מה שאסרתי לך התרתי לך: אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה, אסרתי לך גיד הנשה בחיה והתרתי לך בעוף, אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים"; "יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך: דם הנדה אסרתי לך התרתי לך דם בתולים, אסרתי לך אשת איש התרתי לך את השבויה, אשת אח התרתי לך יבמה, 'אשה ואת אחותה בחייהם התרתי לך לאחר מיתה, לבישת כלאים התרתי לך סדין בציצית, בשר חזיר התרתי לך דג ששמו שיבוטא, את החלב התרתי לך את השומן, את הדם התרתי לך טחול, בשר בחלב התרתי לך את הכחל"; "תחת מה שאסרתי לך התרתי לך: תחת איסור דגים לויתן דג טהור, תחת איסור עופות זיז עוף טהור הוא... בשעה שהוא פורש את כנפיו מכהה גלגל חמה... ולמה נקרא שמו זיז? שיש בו כמה מיני טעם מזה ומזה, תחת איסור בהמות 'בהמות בהררי אלף'". "ואת רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ" למעלה משלבים אלו ידועים שני מאמרי חז"ל דומים (השונים מהותית מהשלבים בהם אין שינוי בהלכה): על החזיר, הנאסר בפרשתנו, נאמר "עתיד חזיר להטהר" (חזיר על שם שיחזור להיתר), ויותר מכך נאמר ש"מצוות בטלות לעתיד לבא". עליות עתידיות אלו הן כניסה לאצילות: התרת החזיר היא שינוי ההלכה (ולא בטולה), הנובע מקיום "ואת רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ" - כשאין קליפות עליהן חל איסור. זו עלית העולם למצב התודעה שבאצילות, בה אין כל דבר רע ונפרד מה'. בטול המצוות המעשיות הוא עליה נוספת למצב בו מאוחד רצונו של האדם עם רצון ה' - אין רצון נפרד לכאורה, המביט במציאות ומגלה שכולה אלקית ומותרת, אלא הרצון עצמו מאוחד עם רצון ה'. אז אין צורך בציווי - המצוות נעשות בדרך ממילא, בזרימה טבעית, ומושג המצוה בטל. זו העליה לשיא עולם האצילות - לרצון האלקי שהוא הכתר דאצילות. |
ארכיון מעין גנים
סדרה א' - ה'תשסב באור פרשות השבוע ע"פ שבע הספירות הקדמה חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים נספחים: סדרה ב' - ה'תשסג
חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים סדרה ג'- ה'תשסד
בסדרה זו חסרות מספר פרשות חומש בראשית חומש שמות חומש ויקרא חומש במדבר חומש דברים |