שופטים

פרשת הצבור - חיים של תורה

פרשתנו היא באופן מובהק הפרשה הצבורית ביותר בתורה, בה מתוארת כל מערכת השלטון היהודית. זוהי פרשה 'משיחית' ביותר, החותרת להנהגת צבור שלמה וכוללת, שבה עצם החיים הפשוטים - ה'חילוניים' - הם תורניים. בולטת בכך מצות המלך - המצוה ה'משיחית' בתורה, שכל מימוש שלה הוא פתח ותקוה למילוי כל יעדי ישראל עד בנין המקדש - בה יש הנהגת צבור של חיי עם שלם, "ככל העמים", בכל תחומי חייו (ולא רק דת של הפרט, דרך מוסר והתקדשות ליחיד או לחלק מתחומי החיים). מעבר לכך, כל פרשת "שופטים" עוסקת, כנגזר משמה, בתיאור כל מערכות השלטון הנדרשות לתיקון מדינה:

שופטים ושוטרים הם מערכות המשפט והאכיפה; כהנים, לויים ונביא הם הנהגה רוחנית, מלך הוא המנהיג פוליטית ומדינית ודואג לתקינות המערכות ולביצוע יעדי המדינה. גם שאר נושאי הפרשה קשורים בתיקון המדינה: ערי מקלט ודיני רוצח (ביעור רוצחים הוא עיקר תפקיד המלך, ו"אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"); דיני מלחמה ותפקידי הכהן המשיח, השוטרים ושרי הצבא, ובסיום הפרשה - דין עגלה ערופה המוטל על זקני העיר (להם אחריות מוניציפלית, רוחנית ומשפטית, על המתרחש בעיר ובסביבותיה).

תעשה הישר

הבנת תכלית המלכות, הצבת התורה כיסוד לחיים שלמים "ככל הגוים", עולה מהשוואה לספר שופטים, ששמו כשם פרשתנו. הפסוק האחרון, הסיכום ו'השורה התחתונה' של הספר, הוא "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". לכאורה, ללא פתיחת הפסוק ב"ובימים ההם אין מלך בישראל", פתיחה ה'מסמנת' בקורת על המצב בפסוק, נראה ש"איש הישר בעיניו יעשה" הוא מצב חיובי בו כל אדם משתדל לעשות רק את הישר והטוב על פי הבנתו. ההשוואה לפסוק החותם בפרשתנו - בה 'יש מלך בישראל' - מגלה מהו המצב הרצוי באמת: "כי תעשה הישר בעיני הוי'". תכלית מלכות ישראל היא מעבר מ"איש הישר בעיניו יעשה" ל"תעשה הישר בעיני הוי'". בפשטות, עולה מכך שפריקת עול מלך ישראל והנסיון להקים מדינה בה כל אדם אחראי לעצמו ועושה את רצונו - ללא הוראות ממלך - תחילתן ברצון לעשות את הישר, תוך אמון שכל אדם ימצא את דרך הישר בעצמו, לפי שכלו הישר ומצפונו הטוב.

יותר מכך, נראה שהרצון להשתחרר מכפיפות למלכות שמימית-רוחנית - כדי להשתייך לטוב ארצי ופשוט, הנדמה כמובן בשכל הישר - הוא הוא שרש הצורך בכינון מדינה 'אנושית'. בראשית ימי ישראל התבטא צורך זה ברצון ל"מלך ככל הגוים" - הנהגה אנושית טבעית ופשוטה, ולא הנהגת נביא בלבד. בדור האחרון - כשגם המוחלטות של הנהגת המלך נתפסה כהטלת ספק וחוסר אמון במצפון וביושר הטבעיים של הפרט - התבטא צורך זה בציונות החילונית שמגמתה היתה הקמת מדינה חילונית ומשוחררת מעול 'לא-רציונאלי', תוך רצון לשמור את הגוף היהודי באמצעים שכליים ופשוטים ולא אמונה בשמימי.

אמנם, התורה - שבפשטות מעונינת בגילוי יושר טבעי המוטבע בישראל "ככל העמים", גם קודם הוספת ממד תורני עליו (שהרי "הא-להים עשה את האדם ישר") - מגלה שטבע האדם לחפש עם הזמן "חשבונות רבים" ולעוות את יושרו הטבעי. לכן, על מנת ש"ישר" אנושי ישאר כזה, עליו להיות מותאם לסרגל של "הישר בעיני הוי'". לשם כך יש צורך במלך ובמערכת שלטון ארצית - המסוגלות להתעלות מעל האינטרסים של הפרט, המעוותים את יושרו - ולהפיק מהפרטים את יושרם (מדובר דווקא במערכת כזו הנוטלת אחריות אמת, ולא מותירה לנטיות האזרח הפרטיות לקבוע את הצדק, המוסר והיושר בעיניו, תוך 'הפרדת דת ממדינה' ו'עשית סדר' שרק מונע התנגשות בין נטיות שונות).

תמים תהיה

המוסבר לעיל מומחש היטב בפסוק עיקרי וכללי בפרשתנו - "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", המופיע כסיכום לפרשה יוצאת דופן בדיני הציבור:

כי אתה בא אל הארץ אשר הוי' אלהיך נֹתן לך, לא תלמד לעשות כתועבֹת הגוים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קֹסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחֹבר חבר ושֹאל אוב וידעֹני ודֹרש אל המתים. כי תועבת הוי' כל עֹשה אלה ובגלל התועבֹת האלה הוי' אלהיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם הוי' אלהיך. כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעֹננים ואל קֹסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך הוי' אלהיך.

בפשטות הפרשיה המציינת שבארץ כנען עלולים ללמוד מתועבות הגוים - שתכליתן ידיעת עתידות ושימוש בכחות טומאה - היא פתיחה ללמוד על תפקיד הנביא (והאורים והתומים) במערכת צבורית מתוקנת של ישראל בארצו. אמנם, להופעת פרשיה פרטית ובה ציוויים לפרט דווקא - כולל הציווי העיקרי "תמים תהיה" - בפרשה שכל ענינה צבורי, וודאי יש הסבר פנימי ועמוק יותר.

בעומק, פניה למכשפים והוברי-שמים למיניהם קשורה הדוקות למצב בו "אין מלך בישראל". כש"אין מלך בישראל" רצון האדם לעשות "הישר בעיניו" - תוך התבססות על 'שכל ישר' - מתדרדר לדרישה וחיפוש בכחות רוחניים שליליים ומזויפים. התענוג שביכולת לפעול באופן אוטונומי, איש כראות עיניו, מלווה בתוך תוכו בתחושה קיומית של חוסר בטחון. חוסר הבטחון משבש את היכולת לנהוג בתמימות, וגורם לאדם לנסות להשפיע על המציאות, הטבעית והאנושית, שסביבו באופן משובש, ולהגיע לבטחון עצמי מכח צפית העתיד.

תכלית המדינה המתוקנת היא הגעה למצב בו הפרט יוכל לקיים את הציווי "תמים תהיה עם הוי' אלהיך" - "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". תפקיד המערכת המדינית - הכוללת מלך כשר, מערכת משפט ואכיפה תורנית, צודקת ואמינה, נביא ואורים-ותומים המורים את דבר ה' וכו' - להעניק בטחון גשמי (בטחון אישי וציבורי) ובטחון רוחני פנימי (בטחון בצדקת דרך הממלכה ובניהולה בטוהר מידות ולפי רצון ה', ולא מתוך שחיתות ואינטרסים אישיים).

הבטחון במערכת המלכות היהודית הוא כלי המאפשר גם בטחון עז בה', בזכותו מתקיימת מצות התמימות. הדבר מתבטא בסיום פרשתנו, בדין עגלה ערופה, בה לוקחים זקני העיר ושופטיה אחריות על סביבת עירם תוך התיחסות חמורה לעצמם כשקורה רצח באיזורם. רק מנהיגות עם סמכות אלקית ונכונות לאחריות נוסכת באזרחיה בטחון (לשמו קיימת המדינה), המאפשר להם להגיע לחיים תמימים ובריאים שאין בהם נטיה מהשכל הישר ומ"הישר בעיני הוי'".

הפרשה של המשיח

לסיכום, נציין נקודה מענינת נוספת ביחס לפרשתנו: דרושי החסידות על פרשתנו מעטים, ותופעה זו אומרת "דרשני". בחסידות מוסבר העדר יחסו של רבי חיים ויטאל למדרגות שלפני הצמצום, בכך שבזמן מהרח"ו טרם היו מלים מתאימות להסבר ותיאור מדרגות אלו - מילים ומונחים אותם חדשה החסידות - וכשלא ניתן להסביר היטב (וללא הגשמה), עדיף לא לדון בדברים כלל. בדרך זו נאמר שהחסידות השאירה את הסבר פרשתנו, ה'משיחית', לדורות מאוחרים.

החסידות היא התחלת גילוי "תורתו של משיח" (ובהפצתה תלויה ביאתו), וכשהיא מותירה דבר לדור מאוחר יותר, הוא מיועד למשיח עצמו. בפרשתנו עתיד המשיח לדרוש יותר מכל, ולגלות את עומק סודות תיקון המדינה, סודות "מלכות ישראל". דווקא בדורנו, דורו של משיח - שצריך 'לחיות עם משיח' - נחוצה העמקה רבה בסודות נושאי הצבור בפרשתנו, וישנו כח להעמקה זו.


ארכיון מעין גנים

 סדרה א' - ה'תשסב
באור פרשות השבוע
ע"פ שבע הספירות


הקדמה

חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים

נספחים:




סדרה ב' - ה'תשסג


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים


סדרה ג'- ה'תשסד

בסדרה זו חסרות מספר פרשות


חומש בראשית

חומש שמות

חומש ויקרא

חומש במדבר

חומש דברים