נספח: סוד הפרשות המחוברות

ישנן שבע פרשות שבשנים מסוימות (ובמקומות מסוימים) מתחברות ביניהן: ויקהל-פקודי, תזריע-מצורע, אחרי-קדושים, בהר-בחקתי, חקת-בלק, מטות-מסעי, נצבים-וילך. באיחוד שבעת הקרואים של שתי הפרשות השונות נוצרים שבעה קרואים חדשים - באופן שונה מעט מפרשה לפרשה - אך לא נעשות הפסקות חדשות בתוך הפרשות. נציין מהי חלוקת ארבעה עשר הקרואים של כל שתי פרשות לשבעת הקרואים של הפרשה המחוברת בכל אחת משבע הפרשות הנקראות מחוברות:

ללא התיחסות לתכני הפרשות, הרי שישנן סברות קבליות בנוגע לחיבור קרואים שונים (שבחלוקה הפשוטה, בתוך הפרשה שלהם, יש לכל אחד מהם בפני עצמו הקבלה לאחת משבע ספירות הלב, כנודע) לקטע שלם (שכולו מכוון כנגד ספירה אחת בלבד מבין שבע ספירות הלב). נציין סברות אלו בקיצור וב"אותיות של קבלה" (המובנות רק למי שמתמצא במושגים היטב), לפי סדר החיבורים שהופיעו בפרשות השונות (ללא חזרה על הסברים שנכפלים בפרשות השונות). החיבורים של פרשת ויקהל-פקודי נתבארו כבר בגוף המעין גנים לשבת זו.

תזריע-מצורע

בפרשת תזריע-מצורע כולל "ראשון" את "ראשון"-"שני"-"שלישי" של תזריע, בסוד "אין קורין אבות אלא לשלשה" - שלשת האבות נכללים בחסד (בהיותם בני שם) ומבטאים את הכח הראשוני והכולל של עם ישראל (בסוד כח החסד להיות הפתיחה המלוה כל התפתחות אחריו - "יומא דאזיל עם כולהו יומין"). בפרט מדובר בשליש העליון של התפארת, שהוא הנכלל עם החסד והגבורה, וכנ"ל בפרשת ויקהל-פקודי שכאשר מדובר בשני השלישים התחתונים של התפארת הם נכללים בספירת הגבורה.

"שני" כולל את "רביעי"-"חמישי" של פרשת מצורע. שייכות הגבורה וההוד נתבארה בפרשת ויקהל-פקודי, וכאן נוסף כח הנצח במשמעות של נצחון והתגברות (וכן היות הנצח וההוד "לבר מגופא" נובע מצמצום הגבורה, המאפשר הוצאה לבר).

"שלישי" כאן הוא "ששי" של פרשת תזריע, חיבור שנתבאר בפרשת ויקהל-פקודי.

"רביעי" כולל (מעבר לחיבור הקבוע של "שביעי"-"ראשון" של שני הפרשות) גם את "שני" של פרשת מצורע - כפי שהגבורה כללה את הנצח, כולל הנצח את הגבורה.

"חמישי" הוא "שלישי" של פרשת מצורע, משום שההוד הוא אור חוזר של ספירת התפארת (היינו שב"סוד הצירוף" צירוף האותיות של ההוד מהופך לצירוף האותיות של התפארת).

"ששי" כולל את "רביעי"-"חמישי" של פרשת מצורע, כפי ש"שני" כלל את "רביעי"-"חמישי" של פרשת תזריע - הכל בסוד קשר הגבורה והיסוד (בחינת "גבורת אנשים" - כח הגברא שביסוד - המתבטא בשם "יוסף יצחק").

"שביעי" כולל את "ששי"-"שביעי" של פרשת מצורע, בסוד "היכל לבנת הספיר" - ההיכל השביעי (שכנגד המלכות) הכולל בתוכו את המלכות והיסוד.

אחרי-קדושים

פרשה זו היא דוגמה לחלוקה המובהקת וה'טבעית' לפיה בכל אחד מהקרואים בפרשות המחוברות נכללים שנים מהקרואים בפרשות הנפרדות:

"ראשון" כולל את "ראשון"-"שני" של פרשת אחרי מות, חיבור שנתבאר בפרשת ויקהל-פקודי (כאשר הגבורה מבטאת את התגברות החסד, או שהיא נכללת בו בסוד "לאכללא שמאלא בימינא", כשמתוך כך מתגלה כי גם הדין והגבורה הם פרט ממגמת החסד הכללית של ה').

"שני" כולל את "שלישי"-"רביעי" של פרשת אחרי מות - בסוד שיכול הידים המוליך את הגבורה (יד שמאל) אל ספירת הנצח דרך ספירת התפארת (הקשר המיוחד בין הנצח לגבורה נתבאר בפרשת תזריע-מצורע).

"שלישי" כולל את "חמישי"-"ששי" של פרשת אחרי מות - ההוד הוא האור החוזר של התפארת (כנ"ל בפרשת תזריע-מצורע) וביסוד משתקף ומתעצם כח התפארת (כנ"ל בפרשת ויקהל-פקודי). חיבור ההוד והיסוד הוא בסוד "צדיק תמים", וד"ל.

כלילת "שביעי"-"ראשון" של שתי הפרשות ב"רביעי" נתבאר בפרשת ויקהל-פקודי.

"חמישי" כולל את "שני"-"שלישי" של פרשת קדושים, בהיות ההוד ענף הגבורה והאור החוזר של התפארת.

החיבורים שב"ששי" ו"שביעי" נתבארו בפרשת תזריע-מצורע.

בהר-בחקתי

החבורים של "ראשון" ושל "שני" כבר נתבארו, והחידוש הראשון בפרשה זו הוא היות "שלישי" ה"חמישי" של פרשת בהר - בסוד החזרת אור התפארת על ידי ספירת ההוד.

"רביעי" כולל ארבעה חלקים - "ששי"-"שביעי"-"ראשון"-"שני" - של שתי הפרשיות (תופעה יחודית, המתחוללת רק ב"רביעי" של הפרשה הרביעית מבין הפרשות שיכולות להיות מחוברות). ב"איהו בנצח" מתגלה "גבורת אנשים" - ההמשכה מהיסוד עד לגבורה (שבפרשה זו בפרט מבטאת מצד תוכנה את התגברות הטובה, ואכמ"ל).

"חמישי" כולל את "שלישי" בלבד, בסוד החזרת אור התפארת על ידי ההוד (כשכאן מתחוללת בפרשת תופעת "הודי נהפך עלי למשחית"). "ששי" כולל רק את "רביעי", בסוד "איהו [יסוד] בנצח".

"שביעי" כולל את "חמישי"-"ששי"-"שביעי" כבפרשת ויקהל-פקודי.

חלוקת פרשת חקת-בלק זהה לחלוקה ה'טבעית' של פרשת אחרי-קדושים, וכל החיבורים שבפרשת מטות-מסעי כבר נתבארו בפרשות הקודמות.

נצבים-וילך

"ראשון" מורכב מ"ראשון"-"שני"-"שלישי" כבפרשת תזריע-מצורע.

"שני" כולל רק את "רביעי" של פרשת נצבים - זו תכלית שיכול הידים המחבר את הנצח והגבורה (ומבטאת את גבורת הנצחון).

החידוש הבא כאן הוא "חמישי" הכולל את "שלישי"-"רביעי" של פרשת וילך - ההוד משקף את התפארת (כנ"ל כמה פעמים) ואף את הנצח (כנודע שההוד הוא בטחון סביל, המשקף את הבטחון הפעיל של הנצח ו'מהדהד' ביחס אליו).

החידוש האחרון כאן הוא ש"ששי" כולל רק את "חמישי" של פרשת וילך - כאן ה"צדיק" נעשה "תמים" בלבד - בסוד גויעת הצדיק לכשעצמו, גויעת משה אודותה מדובר בקטע זה (כמפורש ש"וימת משה" היינו "ויתם משה", שנעשה תמים לגמרי).