|
|
|
א חדושי החסידות בעבודת ה' ארבעה יסודות ארבעה יסודות בעבודת ה' - המכוונים כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה - חידש ורענן מורנו הבעש"ט,
והם היו מוקד עבודתם של החסידים בכל הדורות, ועיצבו את דמותו של החסיד:
אהבת ישראל
במצות אהבת ישראל חידש הבעש"ט כי מצוה זו חלה ללא כל תנאי כלפי כל יהודי, ללא קשר למעשיו, דעותיו והקשר האישי אליו.
קודם לכן היתה אהבת ישראל מותנה ודורשת סיבה - או על כל פנים בוחנת היטב שאין סיבה שלא לאהוב יהודי זה, בשל חטאיו או דעותיו הקלוקלות.
כמובן, עין הבוחנת ומחפשת סיבות לפירוד - מוצאת אותן, ורגש האהבה התמקד בקרובים לשיטת האדם בלבד.
שמחה
בנושא עבודת ה' בשמחה - "עבדו את הוי' בשמחה" - חידש הבעש"ט כי מעבר לחיוב ה"שמחה של מצוה"
(לפיו מתפרש הפסוק כך: "עבדו את הוי' - בקיום מצוותיו, ועשו זאת - בשמחה") יש ענין וחיוב בשמחה עצמה
(ואזי מתפרש הפסוק כך: "עבדו את הוי' בשמחה - עצמה, שהיא היא עבודת ה', בסוד 'קרבן שמחה', וכהמשך הפסוק - בואו לפניו ברננה") .
"שמחה של מצוה" היא כח ההתלבשות של השמחה במעשה המצוות - 'מידות' השמחה המתיחסות למציאות ומתלבשות בה, תוך מדידה כמה 'מקום לשמחה' יש במציאות זו.
"שמחה לשמה" היא השמחה בטהרתה, כיעד מבוקש בפני עצמו - ה'מוחין' של השמחה, מקור הנביעה הפנימי של השמחה ללא 'התפעלות' מהמציאות החיצונית אליה פונים.
דבקות ביחס לקיום המצוות, התפלה ולימוד התורה חידש הבעש"ט כי הם הדרך להגיע לדבקות ממשית בקב"ה.
תמצית החידוש בהבנה זו עולה מהפירוש שנתן הבעש"ט למלה מצוה - מלשון צוותא וחיבור,
ולא רק מלשון צווי (המוטל על האדם מלמעלה, כשאף היעד הרוחני בצווי -
החל מ'לצרף את הבריות' ועד לתיקון העולמות העליונים - הוא בגדר 'משימה', ולא קשר ודבקות אישיים בנותן התורה והמצוות).
המצוה היא מקום החיבור והדבקות של האדם בבוראו. בכל דרכיך דעהו לגבי דרך העבודה בתוך המציאות - בתחום החולין - חידש הבעש"ט שהקדושה האמיתית איננה פרישות מרבית מהמציאות, אלא היכולת לקדש בפועל, תוך כדי עשיה, את המותר במציאות. זהו הפירוש הפנימי ל"קדש עצמך במותר לך" עפ"י דרך הבעש"ט (שלא כפירוש הפשוט, המופיע לרֹב בספרי המוסר). הבעש"ט רענן וגילה פן פנימי חדש בעבודת "בכל דרכיך דעהו" - לדעת את ה' גם בדרכי החולין, ולמצוא אותו בכל מקום. עבודה זו איננה רק 'הצלה' ממציאות החול והעלאה לתחום הקודש, אלא מציאת הבורא מחלחלה בתוך כל נקודה שבתחום החולין עצמו, אף כשהוא נדמה לחלל ריק מקדושה ואור אלקי (האות ה תתאה שבשם מקבילה לספירת המלכות, המחיה את מציאות החולין). המשך המאמר:
|
מתחילים 
מתקדמים
מושגים
ספורי הבעש"ט
|