חיי הבעש"ט

ה
הבעש"ט הוכרח להתגלות בעולם

בשנת תצ"ד אמר אחיה השילוני לבעש"ט שבאה העת שיתגלה ויפיץ את מעיינותיו חוצה. הבעש"ט מאן מפני שבחר בחיי צדיק נסתר, אבל מהשמים הכריחו אותו מפני שזו כוונת ירידת נשמתו לעולם הזה להחיות את העצמות היבשות ולגלות את פנימיות התורה.
הבעש"ט התגלה בח"י אלול תצ"ד. אופן התגלותו היה בדרך פלא, כפי שכתב לגיסו הרב גרשון מקיטוב שיבוא ליום התגלותו. מקום התגלותו היה סמוך לעיר לעמברג (או בראד) כאשר גזר עליו רבו וכן גזרו עליו מלמעלה. הוא הוכרח להתגלות כנגד רצונו, ולכן בקש מגיסו שיעשה עמו טובה ויהיה נוכח בעת התגלותו.
בעת שנסעו לעיר לעמברג (או בראד) ראו שיצאו לקראתם אנשים רבים כדי לקבל את פניהם. רובם היו אנשים שראו מהבעש"ט דברים נפלאים קודם התגלותו, אך לא שמו לב אליהם ושכחום, והיום הזה נזכרו ויצאו לקבל את פניו. מיעוטם היו יחידי סגולה ששבתו אצלו והיו מעט שבמעט שנגלה אליהם, ועתה באו לקבלו כרבי וכמנהיג.
הבעש"ט ישב על גזע אילן ומענפי האילנות עשו כמין כתר וסמכוהו להיות רבן של כל ישראל אשר בגולה. ראשון תלמידיו היה הרב הגאון מאיר מרגליות, אב בית דין של אוסטראה ולעמברג.

"רשימות דברים" ג' עמ' טז' קטע י"ח-כ'

הבעש"ט מעולם האצילות
כנראה שהתגלותו של הבעש"ט ביום הולדתו- ח"י אלול- היא המקור למנהג שייסד הרבי לחגוג את יום ההולדת. יום ההולדת הוא יום ראוי להתגלות משום ש"מזלו גובר" בו. התגלות הצדיק היא בדיוק כמו הולדת הולד וצאתו לאויר העולם. במסיבת יום הולדת מדי שנה על האדם להוולד מחדש ולהתגלות.
מי שצריך להיות מלך מסרב לכך באופן עצמי כמו משה שאמר לה'- "שלח נא ביד תשלח"{שמות ד, יג}. אדם צריך לסרב לכתחילה אפילו לעלות כשליח ציבור להתפלל. מי שלא מסרב ו'חוטף' את השליחות סימן שאינו ראוי לה באמת.
כל זה אמור בעצם למי שהוא משורש האצילות, או 'חכמה דאצילות' שפנימיותה היא הביטול. מי שהוא משורש המידות, אפילו משורש עולם הבריאה יכול להסכים מיד לשליחות כמו ישעיהו הנביא. מובא שזה ההבדל בין משה רבינו לישעיהו הנביא. משה, הבא משורש אצילות, בטל ומסרב בתחילה ואילו ישעיהו אומר "הנני שלחני"{ישעיה ו, ח}. יש מאמרים המסבירים שמי שהוא גבוה מאד יש לו בעיה בבטחון העצמי. מי שנמוך וארצי יותר יש לו בטחון עצמי טבעי יותר.
כידוע לא הסכים הבעש"ט לרדת לעולם ללא "ששים הגיבורים" שיתמכו בו. כאשר נאלץ להתגלות הוא נזקק לתמיכת גיסו, רבי גרשון קיטובר.
הכפיה מלמעלה על הצדיק להתגלות מעוררת את כל האנשים שזכרו אותו בעבר. בדרך כלל ניתן לראות אצל פלוני כל מיני מעשים טובים ולעבור לסדר היום ולשכחם, אבל כאשר מדובר בצדיק אמיתי המתגלה כעת, כל נקודות הרשימו אצל כולם מתעוררות והם נוהרים מעצמם אל המקור, כפי שנוהר הנר אל האבוקה.
הבעש"ט הוא כנגד עולם האצילות ושלושת סוגי האנשים שהכירוהו הם כנגד ג' העולמות התחתונים. בפנימיות כל ג' העולמות יש קדושה כנגד האצילות שבאותו עולם.
האצילות שבעולם העשיה היא לראות פלא אצל הצדיק ולא לשים לב לכך. יש בעולם העשיה רמזים רבים שה' מרמז לבני האדם והם לא שמים לב אליהם. כאשר הם זוכים להתגלות גדולה למעלה אז לפתע הם נזכרים שראו 'משהו'. אלו שזכו לשבות אצלו, שהיו בדל"ת אמותיו ולא התגלה אליהם, הם כנגד עולם היצירה בו יש קירוב יתר.
אלו שהבעש"ט נגלה אליהם הם בבחינת "תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין" הם כנגד עולם הבריאה. למרות שהבעש"ט נסתר עדיין, מצב זה הוא כמו התגלות האצילות. ההתעוררות של כל המקורבים מהעבר כלפי הבעש"ט היתה עצמית. הרבי מליובאוויטש אמר שאצל המשיח יתקיים הפסוק "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". מלכות אמיתית לא באה בכפיה.
ישיבתו של הבעש"ט בעת התגלותו על גזע אילן מרמזת לפסוק "ויצא חוטר מגזע ישי"{ישעיה יא, א}. הבעש"ט הוא מבית דוד. המשיח נקרא "צמח"- "צמח שמו ומתחתיו יצמח"{זכריה ו,יב}. מכתירים את הבעש"ט על גזע של עץ ועושים לו כתר מענפים. {ה'כתר' קרוב בלשונו ובמשמעותו ל'נזר' ו'נצר'}. כך החלה התגלותו של הבעש"ט בעולם.