סוד החשמל-יסוד עבודת ה'

מיסודות דרך מורנו הבעל-שם-טוב הוא "סוד החשמל", המלמד כיצד להתיחס לכל מציאות ולבנות בנפש כל שלב בעבודת ה' באופן נכון ואמיתי. שיטת עבודה זו מדריכה כיצד להתבונן בכל דבר ולפתח כלפיו יחס נכון שלב אחר שלב, כדי להגיע למיצוי נכון של כל חויה ומאורע וגילוי עוצמת האור שבכל דבר, ללא רמיה עצמית ושקיעה בדמיונות.

סוד החשמל

בתיאור מרכבת יחזקאל מופיע ה"חשמל".
חז"ל חילקו מלה זו ודרשו אותה כתיאור המלאכים ש"עתים חשות ועתים ממללות" - תיאור שתיקה (=חש) ולאחריה דיבור (=מל).
הבעש"ט הרחיב דרשה זו ולימד שישנן שתי משמעויות ל"מל":
"מל" מלשון כריתה והבדלה (כמו בברית מילה);
"מל" מלשון מילול ודיבור (כדרשת חז"ל, וכבפסוק "מי ימלל גבורות הוי' - ישמיע כל תהלתו"). לכן, לפי הבעש"ט, סוד החשמל כולל שלשה שלבים - חש-מל-מל.

שלשה שלבים אלו צריך אדם לעבור בכל פעם שהוא פוצה את פיו בתורה או בתפלה. ראשית על האדם להחשות - חש - להגיע לשתיקה פנימית, שרק מתוכה ינבעו דיבורים פנימיים ואמיתיים. לאחר מכן, כשמתחיל להתגבש בתוכו הדיבור עליו 'למול' אותו - מל - לבררו היטב מסיגי חיצוניות שנדבקים בו. רק לאחר תהליך זה יכול האדם לפתוח פיו בתפלה ובתורה ולמלל את דבריו - מל - בבטחון שיהיו מתוקנים ומאירים, ללא תערובות זרות.

כך דרש הבעש"ט את הגמרא "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו": מלאך אותיות כאלם, ויש ללמוד תורה רק מרב הנוהג כאלם לפני פתיחת פיו - רב השותק ומברר את דבריו לפני אמירתם. רק אז, כשהרב מוציא את דברי התורה לאחר תהליך בירור של חש-מל-מל, יכנסו דבריו בלב השומע, יפרו וירבו (כראוי לדברי תורת אמת).

הכנעה-הבדלה-המתקה

שלשת שלבי החש-מל-מל - שתיקה, בירור פנימי, דיבור - הם שלשה סוגי עבודה פנימית בנפש - הכנעה, הבדלה והמתקה:

שתיקה פנימית (חש) מבטאת הכנעה. בטבע האדם - "אדם עיר פרא יולד" - יש גסות רוח וגאוה הנובעות מבריאתו החומרית, הנדמית למציאות ממשית ועצמאית, ולכן תיקונו הראשון הוא הכנעה. כך הדבר בכלל, ובפרט קודם לכל עשיה או דיבור פרטיים - על האדם להכניע את ישותו הטבעית ממנה נובעת העשיה, כדי שיוכל להתיחס לעצם המעשה ולעשותו כראוי. ללא הכנעה המעשה הוא 'סניף' של מציאות האדם וישותו, המנפח ומרחיב את 'ממשות' האדם. אז אין המעשה יכול להאיר לאדם במצבו הירוד והחשוך (כמתבקש מדברי תורה ותפלה או ממצוה).

לאחר הכנעה בסיסית, 'משחרר' האדם את עצמו ומגלה מתוכו צד טוב - מעשה או דיבור חיוביים. אמנם, מכיון שראשית הדברים בישות - המקור לכל קליפה ופירוד מאלקות - עליו לבררם היטב. יש לעשות הבדלה בין הטוב והאור במעשה, לבין סיגים וקליפות - מחשבות זרות - המעורבים בו בהיות "הורתו [ראשית היוזמה לעשותו] לא בקדושה". הבדלה 'מלה' את הדבר, מסירה ממנו את עורלת הטומאה והישות, ומשחררת את הטוב הטמון בו לגילוי.

כמשתחרר עצם הטוב שבדברים ראוי לאדם למללם בשפתיו - לחשוף לזולת את הטוב המאיר והנקי. בכח האור החדש שנתגלה לחולל המתקה - להאיר את הסיגים והחשך שהובדלו והוכנעו קודם, להמתיקם ולהפכם לטוב. לאחר שישות האדם החשוכה והמפורדת 'נוטרלה' מהמעשה, והמעשה מאיר לכשעצמו, פועל האור גם על האדם החשוך - מאיר אותו ומהפך את מציאותו לטוב. האור מגלה שהחושך ממנו נולד הוא כלי חיוני - ואף רצוי - ליצירת האור המתוק לעינים.

לך לך מארצך, ממולדתך, ומבית אביך

שלשת שלבים אלו הם ראשית דרך אברהם אבינו, היהודי הראשון - ולכן ראשית דרך היהדות בכלל. כך נדרש בכתר שם טוב מאמר הקב"ה לאברהם: "לך לך מארצך" - הכנע את גסות הרוח, הנובעת מארציות החומר העכור (הכנעה בבחינת עפר ה"ארץ", כמאמר אברהם "ואנכי עפר ואפר"); "וממולדתך" - הבדל את הקליפות הנמצאות בך מלידתך מתרח; "ומבית אביך" - ואז, לאחר חשיפת הטוב שבך, המתק את הדין שקבלת "מבית אביך" וגלה את מהותו הטובה בשרשו. רק לאחר תהליך זה תזכה לראות ולהשיג את "הארץ אשר אראך".