גדולת הבעש"ט

א
לעורר את בני ישראל מעלפונם

מה הטעם לכך ששמו של הבעש"ט הוא "ישראל"? כאשר נולד הבעש"ט היו גזירות קשות כמו גזירות ת"ח ות"ט על ידי צורר היהודי חמלניצקי וחילותיו שהיו חיות טרף אוקראיניות.
מצב בני ישראל בנפש ובממון היה בכי רע. הפריצים התעללו ביהודים והכמרים העלילו עליהם כמה עלילות שוא. לא עברה שנה ללא עלילה וסבל בגוף בנפש ובממון. הפריצים החכירו ליהודים ואם לא היה בידם לשלם דמי חכירה במועד התעללו בהם הפריצים כאילו היו ממונם, וחיי היהודי ומשפחתו היו תלויים מנגד.
יש סיפורים רבים על הנגישות מהם סבלו היהודים ועל השתדלות הבעש"ט במצוות פדיון שבויים כאשר שילם לפריצים את דמי החכירה ובכל הציל את החוכר היהודי ומשפחתו ממוות ממש.
הבעש"ט נסע כמה נסיעות כדי לאסוף כספים ולסלק את דמי החכירה שהיה חייב היהודי החוכר. באותו זמן היתה נתונה משפחת היהודי בבור בעומק האדמה עד אשר הושגו אמצעי התשלום וסולקו החובות.
מצב בני ישראל בגשמיות ירד פלאים ופעל על מצבם הרוחני. בני ישראל היו בתרדמה והתעלפות ומן השמים ראו שצריכה לרדת נשמה גבוהה לעורר ולרומם את בני ישראל ברוחניות, להיטיב את מצבם הגשמי הירוד ולהצילם מיד הפריצים. כאשר איש מתעלף אנו רואים שכדי לעוררו יש לקראו בשמו, כך כדי לעורר את בני ישראל מהתעלפותם קראו את הבעל שם טוב "ישראל" על שם כלל ישראל וכך התעוררו מתרדמתם והתעלפותם.

"רשימות דברים ג' " עמ' ז' קטע ו'

צרת העם מולידה גואל
לפנינו שיחה ידועה של הרבי הקודם בענין שמו של הבעש"ט המסוגל לעורר את בני ישראל מעלפונם בגלל ריבוי הצרות בגוף ובנפש. כדי להושיע את בני ישראל היתה חייבת לרדת נשמה גבוהה כמו בגלות מצרים בה נאמר "וימררו את חייהם")שמות א, יד(שבה ירדה נשמתו של משה רבינו. כתוב כי "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע"(ירמיה ל, ז.). הישועה הצומחת מתוך הצרה היא לידת הנשמה הגבוהה של המנהיג האמיתי.
ירידת הפלאים בגלות מכריחה את הנשמה הגבוהה לרדת לעולם. בזכות גלות מצרים ירד משה רבינו ובזכות ירידת הדורות בתקופת הגזירות ירד הבעש"ט יחד עם כל ה"גיבורים" שלו , תלמידיו ותלמידי תלמידיו, אשר כולם היו בעלי רוח הקודש. כפי שמשה רבינו 'הדליק' את נשמות שבעים הזקנים, כך 'הדליק' הבעש"ט 'נרות'- נשמות מאורו הגדול וכך הציל את המצב.
הרב אייזיק מהומיל אומר שהירידה העצומה שלפני בוא משיח נועדה להכין את בואו ואת הסדר החדש שינהיג בעולם. בכל פעם העלפון של העם גובר. הבעש"ט ירד כדי לעורר את העם מהצרות שנחתו עליו ואילו כיום העם עושה לעצמו את הצרות. פעם הגזירה באה מבחוץ ודיכאה את פנים העם. כיום המחלה היא כדוגמת חולי במערכת החיסונית כאשר הגוף לוחם כנגד עצמו. העלפון היום קשה מאי פעם והנשמה שאנו זקוקים לה היא נשמת 'ישורון' הגבוהה אף מנשמת 'ישראל' והרמז הוא כי 'ישרון' (כך מופיע בתורה ) עולה 'משיח בן יוסף'.

שלוש מדרגות ההעלם
יש בחסידות שלושה משלים לעשר הספירות הגנוזות בתוך מאצילן: שלהבת הקשורה בגחלת, אש ה'נחבאת' באבן חלמיש ושם לגבי העצם.
השלהבת נמצאת בתוך הגחלת, אך לא רואים אותה. זהו "העלם שישנו במציאות". לעומת זאת האש אינה נמצאת בפועל בצור החלמיש ורק על ידי הכאה באבן ניתן להוציא לפועל מה שגנוז בה בכח וזהו "העלם שאינו במציאות".
המשל הגבוה ביותר הוא שם לגבי עצם. השם הוא ממש אין ואפס המוחלט ביחס לעצם ובכל זאת נמצא בהעלם העצמי של העצם. זו מדרגת השם המעורר את האדם מעלפון שהיא הגבוהה ביותר מהכוחות הנעלמים. בעלפון צריך להגיע לכוחות הנעלמים ביותר בעצם הנפש ולהוציאם. זהו ענין קריאת השם באוזן המעולף.
יש מצב קשה בעם ישראל הדומה לשלהבת הנמצאת בתוך הגחלת. במצב כזה יש לנפוח על הגחלת הנראית עמומה והשלהבת יוצאת.
יש מצב קשה יותר בו דרושה כבר הכאה של העם כדי להוציא ממנו את הניצוץ החבוי בהעלם שאינו במציאות. כך למשל הנביאים ניסו להפיח את שלהבת העם לפני גלות בבל, אבל בעת הגלות הדבר לא הועיל והיתה חייבת לבוא הכאה - גזירת המן שנמשלה להוצאת אש מצור החלמיש.
בתקופת המן היה העם במצב של תרדמה כפי שנדרש בחז"ל "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" מלשון שינה (אסתר רבה פרשה ז ד"ה ה, יב), אך בתקופת הבעש"ט מדובר על עלפון הקשה יותר. לפני ביאת המשיח המצב עוד מחריף והוא בבחינת 'קומה' כלומר 'מוות קליני'. שלוש מדרגות הגלות לאורך הדורות הן שינה, עלפון ולפני ביאת המשיח 'קומה'.
כאשר הגוף תוקף את עצמו, כמו בימינו, הרפואה היחידה היא התגלות השורש שלו, כמו שנדרש בחסידות על הפסוק "הבאים ישרש יעקב"(ישעיה כז, ו)- השורש נולד בתוך הגוף. על ידי ביאה לעומק הגלות נולד שורש הנשמה. השורש הוא הנשמה הגבוהה שיורדת להושיע את העם. ככל שהמצב גרוע ונמוך יותר כך צריך המזל לרדת ממקום גבוה יותר שזהו הפירוש ל"דרך כוכב מיעקב"(במדבר כד, יז).
הבעש"ט לחש באזני העם את שמו ואילו כיום חייב להתחולל משהו מבפנים, לידת השורש. השם שהוא בבחינת 'אין' מציל את האדם המעולף, אך כיום חייבת להיות הצלה עמוקה יותר מלחישת השם. צריך כעת לחשוף את העצם ממש שמאחורי השם ולכן כל החסידות, ובעיקר של הרבי מליובאוויטש, מתייחסת לעצמות ולא לשמות.