מהות החסידות

טז
נר של קרח דולק

בשנת תקע"ט התוועד פעם הרבי ה"צמח צדק" עם חסידים. הוא אמר אז שאצל הבעש"ט דלקו נרות של קרח, ואילו כיום חסידים בעלי ידיעה והשכלה הם קרים.
ה"צמח צדק" סיפר שהבעש"ט אהב מאד אורה, אור בגימטריא רז, מי שיודע את הסוד הפנימי של כל דבר- יכול להאיר.
פעם אחת היה לתלמידי הבעש"ט רק נר אחד והבעש"ט היה צריך להכנס. הם הצטערו מאד ביודעם שהבעש"ט אוהב אור, ולא ידעו מה לעשות. כשהבעש"ט נכנס אמר "אצל יהודים צריך להיות אור, עבודתי היא להאיר בבני ישראל". התלמידים ענו שלא יכלו להשיג יותר מנר אחד. הבעש"ט הורה להוריד מהגג נרות מקרח ולהדליקם. התלמידים עשו כך ונרות הקרח דלקו.
הרבי ה"צמח צדק" ניגן בדביקות ואמר: "אצל חסידי ותלמידי הבעש"ט דלקו והאירו נרות של קרח, ואילו אצל החסידים כיום חושך וקר.
הרבי הרש"ב סיים: "הסבא גילה את האש תמיד תוקד של הנשמה, שדרכי החסידות יאירו את הבתים החסידיים, היכן שיהיו בכל מרחבי עולם וקצוי ארץ יצליחו להאיר אור תורה.

אוצר סיפורי חב"ד א עמ' 401
-על פי ספר השיחות הש"ת (לה"ק) עמ' קע"ו

אור ישראל וחום היהדות
כל התורה היא אור ומי שרוצה להורות תורה צריך להכיר את הרז (העולה בגימטריא אור) , את פנימיות התורה. פועל כאן העקרון של "נעוץ סופן בתחילתן". ראשית האדם מדליק אור ובזכות האור הוא זוכה לרז, ולאחר מכן הוא מאיר מעצמו. זו מעין פוטוסינטיזה. האור הראשון הוא אור פשוט, יש להפכו בנפש בגימטריא לרז ואז ניתן להאיר הלאה.
יש שתי פעולות שעושה הנר- להאיר ולחמם. כדי לחמם לוקח הבעש"ט דוקא את הדבר הקר ביותר הקרח. (שהוא מלשון קר. קרח הוא אמצעי התיבות של עקרב ונחש המקררים וממיתים את הנפש. כתוב ב"יחזקאל" על הרקיע שמעל לראשי החיות- "כעין הקרח הנורא"(יחזקאל א, כב). נורא לשון אש וגם לשון אור).
מסופר כאן שהבעש"ט אהב אור ואילו אנו יודעים שנהג גם לברך בלשון "תהיה יהודי חם!" ההבדל בין אור לחום הוא שהאור נמצא בנפש האדם במח ותפקידו להאיר את העיניים, ואילו החום הוא בלב. כאשר הבעש"ט נכנס לחדר להתוועד בו עם תלמידיו הוא רוצה שיהיה בו אור רב, אבל פעולת ההתוועדות היא לחמם את הלב. האור בעצמו מחמם את הלב.
האור שייך לישראל כמו שמופיע בנביא- "אור ישראל"(ישעיה י, ז.) ואילו החום שייך ליהודי כפי שברך הבעש"ט- "תהיה יהודי חם!". ישראל צריך אור ואילו היהודי צריך להיות חם.
ישנו כלל שצדיק לעולם לא יאמר תלונה או ביקורת אם אין בכוונתו לתקן. כך הם דברי הרש"ב. התיקון של ירידת הדורות בעולם החסידות הוא הפצת אור וחום בקרב המשפחה. יש לפזר את האנרגיה בתוך הכלל. בתקופת הבעש"ט כל אחד היה אור גדול בפני עצמו. ה"צמח צדק", שקבל על התמעטות הדורות, פעל שבכל אופן יהיה אור וחום בקרב הבתים החסידיים. התיקון הוא שההפצה נעשית פחות באופן פרטי ויותר בהתרחבות. אצל הבעש"ט כל אחד היה יכול לקחת קרח ולהדליקו, ופעולת הצדיקים המאוחרים יותר של החסידות היא שאם אין זה קיים באופן פרטי לפחות שיהיה קיים באופן קולקטיבי, אצל המשפחה והקהילה.
הסגולה להפיץ בהתרחבות היא דרך פעילות מבצעית. אדם יכול שלא להרגיש את האור, אבל כשהוא מאיר לזולת הוא זוכה להרגישו. פעם האור היה נמצא בגלוי אצל כל אחד, וה"צמח צדק" פעל שהאור ימצא היום בכח ואל ידי ההשפעה לזולת יתגלה האור הפנימי שיש אצל המשפיע. עצם מציאות האור היא רז. עבודת החסידות במשך הדורות היתה להפוך את אור הבעש"ט לרזים. זהו ריבוי החסידות שנשפך כמים במשך כל הדורות. יש כאן הבטחה ונתינת כח מהרביים של חב"ד שהאדם יוכל גם היום להאיר בעצמו.