עבודת החסידות

י
קן ציפור הזהב

בתפילת מנחה בערב שבת קודש היה הבעש"ט מאריך בערך שלוש או ארבע שעות. תלמידיו הקדושים היו יושבים בבית הכנסת ומעיינים בספרים ומחכים עד אשר יגמור הבעש"ט תפילת שמונה עשרה.
פעם דברו התלמידים ביניהם למה להם לחכות כל הזמן, הרי אפשר ללכת לזמן מה הביתה, לשתות כוס תה וכדו' , או לתקן דבר מה לצורך שבת קודש, וכדו' ואחר כך יבואו חזרה לבית הכנסת ולחכות עד אשר יגמור הבעש"ט את תפילתו וכן עשו.
בבואם חזרה מצאו שהבעש"ט גמר את תפילתו ומחכה לבואם. התפלאו התלמידים שהבעש"ט גמר את תפילתו בזמן מועט, דבר שלא אירע לפני כן, ושאלוהו מה הסיבה שלא האריך היום בתפילתו.
אמר להם הבעש"ט:
בעת התפילה הנני עולה בהיכלות וההליכה בהיכלות הוא כמו משל לבני אדם שהלכו ביער וראו ציפור מופלאה שנבראה כולה עם נוצותיה כמו מזהב והיא עומדת על עץ ארז גבוה, ואין להם סולם להגיע אליה.
מה עשו? עמדו איש על כתף חבירו עד שהגיעו לקן ציפור הזהב. כך הוא בהליכה להיכלות. אם אתם כאן יש בי יכולת להגיע להיכל הנקרא "קן ציפור", אבל כאשר הלכתם לביתכם לא היתה בי היכולת להגיע ל"קן ציפור".

רשימות דברים ד עמ' ג קטע ז

ציפיה לאורו של משיח
האריכות שבה מתפלל הבעש"ט במנחה של ערב שבת נובעת מכך שיש להעלות את כל עבודת השבוע לשבת. יש להעלות לעולם האצילות את כל הנשמות וכל הניצוצות הקדושים שהתבררו במשך כל השבוע. דוקא אז מגיע הבעש"ט לקן ציפור המרמזת לקץ- "למעלה ועד אין קץ". המילה קן היא ראשי תיבות של "קדמון נצחי" העולה בגימטריא "משיח". "קן ציפור" הוא ההיכל של המשיח. כאשר הבעש"ט מתפלל עם מנין תלמידים הוא מגיע עד למשיח.
הבעש"ט לא תלה את קיצור תפילתו בהעדר מנין שעליו שורה השכינה, אלא באי השתתפותם של תלמידיו, אפילו הלא מודעת, במחיצתו. עצם החכיון שלהם מאפשר לו 'לטפס על העץ'. כל תלמיד שהולך לביתו, הולך בעצם מהבעש"ט. מכאן רואים את מעלת העניין של שהיה במחיצתו של הרבי. הרבי חושב על חסידיו והם חושבים עליו. כל יכולתו של הרבי לפעול ישועות בקרב הארץ הוא בזכות הקשר הזה.
מובא ש"צפור" הוא נוטריקון של "צופה אור". עצם הצפור הוא לצפות לאורו של המשיח תכף ומיד ממש. חז"ל מביאים כי כל העולם כולו לא היה ראוי להבראות בו זהב אלא לצורך בית המקדש. הציפור, הרואה את האור, הוא כמו אבא- ספירת החכמה ואילו הזהב הוא בחינת אמא- בינה. ציפור הזהב הוא יחוד בין אבא ואמא, יחוד של המשיח הבונה את בית המקדש.
עיקר עבודת התפילה של הבעש"ט היא להגיע ל"קן ציפור", להיכל המשיח. ידועה ביותר עלייתו של הבעש"ט להיכל המשיח כאשר שאלו "מתי קאתי מר?" והמשיח ענה לו "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". אנו רואים שהבעש"ט עולה בכל תפילה בזעיר אנפין להיכלו של משיח.
כל חסיד אמיתי, ההולך בדרכו של הבעש"ט, מתפלל בדבקות ועולה למשיח לשאלו "מתי קאתי מר?". המשיח משיבו תמיד כי עליו להפיץ בעולם את התורה החדשה. כל תפילה חסידית היא בעצם כמו חסיד שנוסע לרבי לקבל שליחות ויוצא לבצעה. הדבר קורה ומתחדש בכל תפילה.