מהות החסידות

ז
רבי אמיתי

מסופר שכשישב הבעש"ט לומר תורה היה מעמיד לפניו על השולחן חצי כוס 'משקה'. בעת אמירת התורה היו פני הבעש"ט מאדימות מהתלהבותו ודבקותו, אך חצי כוס ה'משקה' נתנה אפשרות למתבונן מהצד לחשוב שפניו מאדימות מחמת ה'משקה' ששתה. על הנהגה זו, בה נתן הבעש"ט מקום למפקפקים בקדושתו, הסביר הבעש"ט ש"השֹמע ישמע והחדל יחדל" - שהצריך להידבק בו ישיג את קדושתו, ומי שאינו ראוי להתקרב אליו יתלה את המראה בדברים אחרים.

לשיטת הבעש"ט, ליצור חלוקה מהותית בין שומעי דבריו - עד שחלקם זוכים לראות את אור הקדושה, וחלקם מטילים דופי בעצם אישיותו והנהגתו של הבעש"ט - יש סימוכים בתורתו: הבעש"ט מסביר שבדברי רבי אמיתי מאיר סוד ה"חשמל" - עליו מוסבר בגמרא: "עתים חשות עתים ממללות" - שבתוך דבריו חש הרבי לאחד וממלל לאחר. כלומר, רבי אמיתי מכוון את דבריו כך שכל שומע ישמע את הראוי לאוזניו, בעוד שמי שהדברים לא נועדו לו לא ישמע אותם. מסיפור זה עולה שהבעש"ט יישם שיטה זו גם באמצעות מעשה גשמי.
ויותר בעומק: התורה שהובאה מתיחסת להוראות פרטיות העולות לכל שומע מדברי הרבי - הוראות שנועדו לו בלבד, ורק הוא שומע אותן. מהסיפור עולה שזו גם ההתיחסות לכל דברי הרבי - הרבי מאפשר במעשיו להטיל ספק בעצם ה'תורניות' והקדושה שלו ושל דבריו. תפקיד הנהגה זו הוא לאפשר בחירה חופשית לשומעים (כשם שהקב"ה עצמו מאפשר בחירה בכך שהוא מסתיר מעיני בני האדם את קדושתו). הנהגה זו הכרחית בעיקר כשמאיר בעולם אור חדש כאור הבעש"ט. אז יש לאפשר לעולם לטעות באור זה ולא להסתנוור ממנו ולהיסחף אחריו ללא בחירה. אחר כך, כשחדרו הדברים לעולם כשיטה - שמתנגדיה מאפשרים בחירה לכל אדם - כבר אין צורך במעשים מצד הרבי כדי לחזק את הבחירה.
ה"חשמל" מופיע בנבואת יחזקאל, וכך גם ההנחיה "שהשומע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה". הדבר מורה על קשר בין יחזקאל הנביא למורנו הבעש"ט, ומלמד שגם הבעש"ט, כיחזקאל, בא ללמד את סודות מעשה מרכבה לדור של חורבן ו"בית מרי", אך תכלית תורתו היא בשורת ביאת המשיח ובנין בית המקדש .