קבלה וחסידות - "רזין" ו"רזין דרזין"

הסברנו שהקבלה והחסידות הם נשמת התורה -הסודות הפנימיים המסתתרים בתוך גופה הגלוי של התורה. גם בסודות התורה עצמם יש שני ממדים - יש נשמה (המכונה "רזין" - רזי תורה), ויש נשמה פנימית עוד יותר לנשמה זו ("נשמה לנשמה" המכונה "רזין דרזין" - הרז שבתוך הרז) - אלו הם הקבלה והחסידות. הקבלה חושפת סוד נעלה שטמון בכל הלכה ומציאות, אך סוד זה נראה מרחף ועל-אנושי לגמרי - הקבלה חושפת את מציאות ה' בעולמות נעלים. לעומת זאת, החסידות מגלה סוד פנימי עוד יותר - הסוד המגלה כיצד קשור כל סוד לנפש האדם ולעולם בו אנו חיים - החסידות מגלה שהעולמות הנעלים נמצאים בתוכנו וה' עצמו מאיר בנו ובעולמנו.
באופן יחסי גם את הקבלה והחסידות ניתן לתאר כגוף ונשמה (ואזי יחשב החלק הנגלה שבתורה כלבושי התורה החיצוניים - הלבושים המתגלים כלפי חוץ, במקום בו אין נוהגים לחשוף את הגוף ובוודאי שלא את הנשמה הפנימית). לכן רבים ממשלי ודימויי הקבלה הם דימויים גופניים ואילו בחסידות המשלים הם נפשיים-נשמתיים. כמובן, המשלים הגופניים אינם נוגעים לעולמנו החיצוני - שהרי ה' מופשט לגמרי מכל דימוי גופני, "אין לו גוף ולא דמות הגוף" - והם משל קלוש לעולמות העליונים שברא ה'. לעומתם, המשלים הנפשיים נוגעים לעולמנו הפנימי - בו מתגלה אלינו ה' עצמו.
לא ניתן ללמוד חסידות בלי להכיר את עולם הקבלה עליו היא מבוססת, אך לימוד קבלה בלי לימוד חסידות נראה חשוך ונטול משמעות אישית. לכן, בכל הלימוד יש 'לדלג' שוב ושוב בין המערכת הקבלית ובין הסברי החסידות כשהדברים מאירים ומבהירים אלו את אלו. כדי להכנס כראוי לעולם של פנימיות התורה יש להעמיק ביסודות החסידות בלי 'להבהל' מציטוט מושגים קבליים הנראים לא-מובנים -בסופו של דבר, כשלומדים חסידות בהקף הראוי, כל מושגי הקבלה מתבהרים ומתפענחים במשלים עמוקים וטובים מתורת הנפש.