מהות החסידות

יא
חכמי ישראל כנגד המכשפה

כתוב בגמרא חולין (ק"ה ב') כי רב חסדא ורבה בר רב הונא היו הולכים בספינה. אמרה להם גבירה גויה קחו אותי עמכם והם לא הושיבוה עמם. היא אמרה איזה כישוף ואסרה את הספינה שלא תוכל לזוז. הם אמרו מלה ("מלתא" בלשון הגמרא) והתירו את הספינה. אמרה להם מה אעשה לכם שאינכם מקנחים את עצמכם בחרס, אינכם הורגים כינים על בגדיכם ואינכם אוכלים ירקות מתוך קשר שקושר הגנן כדי למכור.
אמר הבעש"ט כי צריך להיות כתוב במקום "מלתא" "מלת" והוא ראשי תיבות של מכשפה לא תחיה. השומעים התפלאו על דבריו ובדקו בש"ס ישן מאד שהיה כתוב על קלף שנמצא באמסטרדם ומצאו ששם היה כתוב "מלת".

"ליקוטי סיפורים" עמ' כא' קטע כ"ו

שלוש רמות בביטול כישוף
רש"י כותב לגבי תגובת החכמים לכישוף המטרוניתא שני פירושים. לפי הפירוש הראשון החכמים היו בקיאים כמוה בכישוף ועשו כישוף נגדי כדי להציל את עצמם מכישופה. כתוב כי כל מי ששייך לסנהדרין חייב לדעת כל עבודה זרה וכל כישוף שבעולם ולכן ידעו איזו מלה לומר כדי לבטל את הכישוף.
אמנם קשה להבין כיצד עשו החכמים כישוף כנגד כישוף והרי הדבר אסור. לכן מתרץ רש"י שעשו כן כדי להציל את עצמם.
רש"י מפרש גם שהם אמרו שם קדוש, כלומר השתמשו בקבלה מעשית כדי לפעול כנגד הכישוף ולא מדובר בכישוף נגדי.
לבעש"ט לא נוח עם שני הפירושים. בודאי שלא הפירוש שמדבר על הכישוף, אך גם לא הפירוש המדבר בשימוש בקבלה מעשית שלכך התנגד. כל עניינו היה לא להשתמש בשמות. כינויו הוא דוקא "בעל שם טוב" ולא "בעל שם" העוסק בשמות.

יש אם כן שלוש רמות להתנגד לכישוף:
א. לומר כישוף נגדי המותר כדי להציל את עצמם.
ב. לומר שם קדוש, כלומר להשתמש בקבלה מעשית.
ג. פירוש הבעש"ט- לומר פסוק מן התורה "מכשפה לא תחיה"(שמות כב,יז.).

מעלת אמירת פסוק בתורה
אנו למדים כי אמירת פסוק מן התורה גבוהה יותר מאמירת שמות. יש שש מדרגות של רפואה שמובאות ע"י רבי אייזיק מהומיל (מופיע בסוף המאמר "אמונה ובטחון" בספר "לב לדעת"). המדרגה השלישית היא להתרפא ע"י שמות ואילו המדרגה הרביעית, הגבוהה באין ערוך, היא להתרפא ע"י התורה. דברי הבעש"ט הם ממש ראיה לדירוג רבי אייזיק מהומיל.
לפי הבעש"ט הדבר הנכון הוא לומר פסוק מהתורה ואילו שימוש בשמות נמוך מדי. מסופר עליו שפעם אחת עבר את הנהר ע"י אמירת שם ולאחר מכן עבר רק באמונה פשוטה. הוא התחרט כל ימיו על המעבר באמירת שם ועשה על כך תשובה כל ימיו. אמירת פסוק מהתורה מבטאת אמונה פשוטה בתורה שהיא אחת עם הקב"ה. כתוב "מאן מלכי? רבנן!"- מי שמקיים את התורה יכול גם לומר לה' לקיים אותה. על ידי אמירת "מכשפה לא תחיה" מבקשים החכמים שה' לא יתן כח וחיות למכשפה לפעול וכך היה.
כאשר עושים כישוף נגדי, הוא לכל היותר מבטל את הכישוף הראשון. אין כאן ביטול של מציאות המכשפה, אלא רק של הכישוף. אין טיפול שורש בבעיה. כאשר אומרים "מכשפה לא תחיה" מסלקים את הבעיה מהשורש. אין ענין להרוג את המכשפה אלא רק את כח הכישוף. אדרבא, ע"י כך היא עשויה לחזור בתשובה.
פעמיים בתורה כתוב "לא תחיה"- "מכשפה לא תחיה" וכן "לא תחיה כל נשמה"(דברים כ,טז.) שנאמר על ז' עממין בענין ירושת ארץ ישראל. מכאן למדים שכל גוי היושב ומחזיק בארץ הוא כמו מכשף. לבטל כישוף פירושו להתיר את הקשר של האיסור והטומאה. כדי לבטל את הכישוף של הגוים היושבים בארצנו צריך צדיקים כמו רב חסדא ורבה בר רב הונא מהגמרא.
אחד הדברים היפים בתורה הוא השווי של שני פסוקי ה"לא תחיה". כל פסוק עולה 899. המלה "מכשפה" שווה ל"כל נשמה" דבר המעיד על כך שכל נשמה של גוי המחזיקה בארץ היא בגדר כישוף.