הבעש"ט ו"אור החיים" הקדוש

א
שמו המלא של הבעש"ט

הרב גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט, התקרב, בהיותו בארץ הקודש, לרבי חיים עטר בעל "אור החיים" הקדוש וסיפר לו שהוא גיסו של הבעש"ט וכן סיפר על רוב גדולתו. "אור החיים" שאל לשמו של הבעש"ט והרב גרשון מקיטוב ענה ששמו הוא 'רבי ישראל'. אמר "אור החיים" שאינו מכיר כלל איש כזה. הרב גרשון מקיטוב קבל עגמת נפש רבה מכך, שהרי הוא בעצמו התקרב לאחרונה ואיך יתכן ש"אור החיים" לא שמע עליו ?
שאל "אור החיים" שמא קוראים לו בשם נוסף. חשב הרב גרשון מקיטוב וענה שקוראים לו "בעל שם". חשב עוד "אור החיים" ואמר שלא ידוע לו מאיש כזה. רבי גרשון מקיטוב הצטער על כך ביותר. שוב שאל "אור החיים" אם יש לו שם נוסף וענה לו הרב גרשון מקיטוב כי אין שם נוסף. "אור החיים" אמר שאם כן , לא ידוע לו ממנו.
הצטער על כך הרב גרשון מקיטוב והעמיק הרבה במחשבתו עד שאמר שקוראים לו "רבי ישראל בעל שם טוב". כאשר שמע זאת "אור החיים" אמר רבי ישראל בעל שם טוב? אני יודע ממנו ורואה אותו בכל פעם בעולמות העליונים. והתחיל לדבר בפני הרב גרשון מקיטוב על רוב גדולתו.
שמח מאד הרב גרשון מקיטוב כשנוכח שלא לחנם היתה התקרבותו והתקשרותו לבעש"ט.

("ליקוטי סיפורים" עמ' יז' קטע טו')

כוונת השם הטוב
ידוע שהבעש"ט אמר בעצמו כי "אור החיים" היה גדול הדור ולאחר שהסתלק עברה הגדולה אליו (בסוד הכוונה של נטילת ידיים).
אנו למדים מהסיפור ש"אור החיים" הקפיד על כך שרבי גרשון מקיטוב התקרב לרבי מבלי לדעת את שמו המדויק. הדבר דומה לכתוב בחז"ל "מדוע ישראל צועקים ואינם נענים? מפני שלא יודעים לכוון בשם". כן הדבר בהתקשרות לרבי שבה על החסיד לדעת את שמו. אם אינו יודע את השם האמיתי לא יוכל לקבל ממנו.?
הפירוש "צועקים ולא נענים" הוא לקבל דרך הצינורות כשיורדים. כאשר עולים לה' יש לעלות "אליו ולא למידותיו" ולא לשמותיו, כמו שכתוב על יעקב "ויפגע במקום"(בראשית כח,יא.) מלשון תפילה לה' ממש ולא למידותיו . כאשר עולים לה' , בקריאת שמע למשל, יש רק "ה' אחד", ללא מידות או שמות, ללא כלום. אבל כאשר יורדים ורוצים להוריד את השפע מלמעלה למטה צריך לדעת מהם הצינורות המתאימים כדי להקל על המשכת השפע לעולם. כל כוונות הקבלה נועדו להמשיך ולהוריד שפע, אבל כדי להמשיך צריך לעלות לפני כן.
חסיד יכול להיות מקושר, אבל ללא יכולת להוריד ולהמשיך את תורת רבו. ניתן להיות מקושר בבחינת רצוא אליו ולא למידותיו, אבל כדי להמשיך שפע למטה חייבים לכון בשם. "אור החיים" בקש את השם המדויק כדי שיהיה ניתן להמשיך כל טוב ושפע שהבעש"ט יכול לתת.

השם הטוב- בשמים ובארץ
אנו רואים שהשם הוא דבר עיקרי ביותר אצל הבעל שם טוב ולכן הוא נקרא "בעל שם". יש בסיפור שלוש מדרגות של שמות הבעש"ט.
בתחילה ענה רבי גרשון כי שם הבעש"ט הוא "ישראל", שהוא שם כללי. הבעש"ט הסביר ששמו "ישראל" משום שזהו שמו הכללי של עם ישראל. כל ביאתו לעולם היתה כדי ללחוש באזני העם המעולף את שמו האמיתי והעצמי שזו הסגולה לעוררו מעלפונו. זהו השם המעולה של העם היהודי, אך לא די בכך.
לאחר מכן עונה רבי גרשון שקוראים לבעש"ט "בעל שם" שזו דרגה גבוהה יותר המגלה שהשם הוא דבר עצמי אצלו, אך לא די גם בכך.
רק לבסוף כשהוא מוסיף את ה"טוב" מגיעה התכלית. עיקר כח שמו של הבעש"ט להיות בשמים ובארץ בעת ובעונה אחת הוא השם הטוב, השלמות של המצאות בשמים ובארץ- "את השמים ואת הארץ"(בראשית א,א.)- שם אהו"ה העולה בגימטריא טוב.
עד שרבי גרשון לא יודע ששם הבעש"ט הוא השם הטוב דוקא, לא יורד השפע. לאחר שהוא נזכר בשם המלא , נזכר "אור החיים" שבודאי הוא רואהו כי הוא תמיד עולה ויורד. זו המשמעות של השם הטוב- להיות למעלה ולמטה כל הזמן. ה"טוב" הוא עיקר שם הבעש"ט.
עצם החיים, כשמו של רבי חיים בן עטר "אור החיים", מתקיימים מתנועת הרצוא ושוב. החיות היא כמו דופק הלב העולה ויורד. כך גם "אור החיים" עולה ויורד בעולמות העליונים ופוגש את הבעש"ט העולה ויורד כל הזמן כמוהו.
יש אם כן שלוש מדרגות בשמו של הבעש"ט- ישראל, ישראל בעל שם וישראל בעל שם טוב. לפני הבעש"ט היו שלושה בעלי שמות, ראשי חבורות הצדיקים הנסתרים, רבי אליהו בעל שם, רבי יואל בעל שם, ורבי אדם בעל שם ואילו הבעש"ט היה היחידי שהיה גם בעל שם טוב. כמוהם היה צדיק נסתר, אבל בניגוד להם התגלה. היה נסתר ונגלה, למעלה ולמטה, שזהו כאמור ענין הטוב.
מי שהוא רק "בעל שם" הוא באמת נסתר ולכן לא ראהו "אור החיים", אבל מי שהוא "בעל שם טוב", נסתר ונגלה, צריך להיות רק ישראל בעל שם טוב. ידוע ש'ישראל בעל שם טוב' שווה בגימטריא 1000 כנגד אלף האורות שנתנו למשה רבינו במתן תורה.