מהות החסידות

ב
רפואת המשוגעת ועיקרי החסידות

אביו של ר' שלמה באייווער, רבי אורי נתן נטע, היה מגאוני בריסק. בבחרותו נקרא בשם העילוי מקריניק- ישוב ליד בריסק- ואחד מעשירי בריסק לקחו לחתן ונתן לו כל הצטרכותו במשך שנים רבות ושקד בתורה לשמה. כשהתאלמן השיאו חותנו את בתו השניה ושוב התאלמן, ואחד מגאוני סלוצק שהיה מכירו השתדך אתו עבור בתו האלמנה והתיישב בסלוצק.
חותנו הראשון לא היו לו אז בנים זולת שתי בנותיו שנפטרו, ובאהבתו את חתנו העילוי רבי אורי נתן נטע- נתן לו במתנה שדה וכרם שהיה משכירם ומזה התפרנס ברווח. כשהעתיק רבי אורי נתן נטע מבריסק לסלוצק לא הסכים חותנו הראשון שימכור את שדהו וכרמו וה' הצליח לו בחוכר אשר רבות בשנים החזיק את השדה ואת הכרם בחכירות טובה.
ר' שלמה התחנך בבית אביו הגאון. כשהיה בן ארבע עשרה גלה למקום תורה בוילנא, משם להורדנא ומשם לקראקא. שם פגש באחד הגאונים, רבי מנחם אריה מכת הצדיקים הנסתרים, וידבק בו, וילמדו תורת החסידות בתנאי אשר איש לא ידע מזה.
כבן עשרים ושתים שנה חזר ר' שלמה לביתו בסלוצק. אביו הגאון התענג על תורתו וידאג לשדכו. וישתדך עם אחד מבעלי הישוב סמוך לסלוצק. כחצי שנה אחר נישואיו השתטתה אשתו והיה עגון כשש שנים. אביו רצה למצוא לו היתר ולא יכל, ויהי בצער גדול.
בעת ההיא - שנת ת"ק- בא הבעש"ט לעיר סלוצק. כל גאוני סלוצק והגליל קיבלו את פני קדשו של הבעש"ט בחרדת קודש ובכבוד גדול, ובתוכם גם אביר הגאונים הישיש רבי אורי נתן נטע, ויתאונן לפני הבעש"ט על גורל בנו שזה כשש שנים שהוא בכבלי העיגון. כן אבי האשה שהשתטתה בא לבקש עצה ורפואה עבור בתו אשת ר' שלמה.
הבעש"ט הזמין את המחותנים רבי אורי נתן נטע ואת המוכסן ר' אליהו משה ואת ר' שלמה, וישאלם אם יש להם טינה בלב זה על זה. רבי אורי נתן נטע דבר בשבח מחותנו ר' אליהו משה שהוא קובע עתים לתורה, מכניס אורחים וביתו פתוח לרווחה לכל יהודי, ומחזיק בני תורה ביד רחבה. ומאז התחתן אתו הנה מזמן לזמן החזיק גם בו. וכל משך השנים שבנו הלך מביתו וקבע מקומו בעיר, מספק ר' אליהו משה את כל הצטרכותו בכבוד.
ר' אליהו משה הפליג בשבח חתנו במעלת מידותיו הטובות נוסף על שקידתו בלימוד ובהנהגה ביראת שמים, שבכל משך שבתו בישוב היה מקרב את היהודים הפשוטים ולומד אתם בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י ו"עין יעקב" ובשבת היה אומר לפניהם מדרש ו"פרקי אבות" והיה מחבבם מאד, והכניס בלבם אהבה וחיבה זה לזה כי לפני בוא ר' שלמה היו זמנים שבעלי הישוב היו רבים זה עם זה ורובא דרובא היה זה מצד הקנאה והדמיון של נגיעה בפרנסה, אבל מכיוון שבא חתנו והתחיל ללמוד עמהם והסביר להם הכל הוא בהשגחה פרטית ואין אדם נוגע במה ששייך לחבירו- לא זו בלבד שפסקו המריבות אלא עוד הכניס אהבה וכבוד ביניהם. ובהנהגתו הטובה שבכל עת היה שואל בשלומו של כל אחד מבני הישוב ובשלום בני ביתם ומתענין במצב פרנסתם, התאהב על כל בני הישוב וכולם כאחד מצטערים בצערו ומתפללים לה' כי בתי תשוב לאיתנה ובעלה, חתני ר' שלמה, יחזור למעוני וילמוד עמהם וידריכם כבתחילה.
הבעש"ט שמע את דברי המחותנים בהקשבה מיוחדת ויאמר: בעזרת ה' אוכל לרפא את החולנית שתהיה בריאה בדעה צלולה כבתחילה, אבל בתנאי שכשתתרפא לא ידורו יחד וכעבור כמה ימים אחרי שתבריא בתכלית ותוכל על פי דין תורה לקבל גט פיטורין- תתגרש ברצון ובלב שמח.
המחותנים התפלאו על זה מאד. רבי אורי נתן נטע טען כמה טענות מן התורה שאינו רשאי לגרשה. ור' אליהו משה טען שבתו תצטער מאד על זה, כי כיבדה מאד את בעלה, וגם חתנו יצטער כאשר יוכרח לגרשה ולהפרד ממנה, ומוכן הוא לתת סכום גדול לצדקה שתתרפא בתו, וידורו יחד באהבה ובאחוה כאשר בתחילה וישמחו בפרי בטן בדור ישרים יבורך.
הבעש"ט ענה שאם אינם מסכימים על התנאי שאמר, אינו יכול לעזור להם.
כעבור כמה ימים באו המחותנים ור' שלמה אל הבעש"ט ואמרו שהם שלושתם מקבלים את התנאי, אבל אינם יכולים לערוב בעד האשה שתרצה להתגרש מבעלה.
הבעש"ט הסכים על כך ואמר לר' אליהו משה שיסע לביתו ויספר לבתו החולנית, כי הבעש"ט הנודע לבעל מופת בא לסלוצק וקורא לה שתבוא אליו כי דבר נחוץ לו אליה. המחותנים הביטו בתמיהה זה על זה. לבסוף הרהיב ר' אליהו משה עוז בנפשו ויאמר כי זה כשלוש שנים שלא הוציאה אף הגה מפיה, ותבחר לה מקום בין התנור והכותל ובקושי מאכילים אותה וכן בשאר צרכי בני אדם כי אין לה דעת כלל.
הבעש"ט לא ענה מאומה.
בלב כואב הלך ר' אליהו משה באמרו שלוא ראה הבעש"ט מצב בתו לא היה אומר כך, לספר לה ולדבר אליה. כן מחותנו הסכים אתו, ויאנח מקירות לבו על צרת בנו וצרת מחותנו שאין לו אלא בתו זו.
אמנם ר' שלמה, להיותו תלמיד הצדיק הנסתר רבי מנחם אריה ומכבר למד תורת החסידות והיה מקושר ברעיונו לבעש"ט, ועתה כשזכה לראות את הבעש"ט ולשמוע את תורתו התקשר אליו בכל לבבו ומאדו- אמר לחותנו כי לדעתו צריך לקיים את ציווי הבעש"ט כי הרי בעל מופת מפורסם הוא. גם רבי אורי נתן נטע אמר שמאחר שהסכימו על התנאי הקשה לפניהם בודאי צריכים לקיים את דבר האמירה.
ר' אליהו חזר לביתו וימצא את בתו יושבת במקומה הרגיל אחורי התנור. ויספר לאשתו את אשר אמר הבעש"ט שבעזרת ה' יתברך יוכל לרפא את בתם החולנית. וירבה לספר את הנפלאות שמספרים מהבעש"ט. ומה מאד נבהלו כאשר לשמע הסיפורים האלה על דבר הבעש"ט יצאה בתם לפתע מאחורי התנור ותגש אליהם ותשאל מי הוא העושה פלא. ויתפלאו לשמוע את קולה, אשר זה שש שנים שלא שמעו, ויראו כי נשתנו פניה ואור עיניה שב כבתחילה. מכיון ששמעה החולנית שהאיש שמדברים עליו הוא צדיק מפורסם, אמרה שלכן היא רוצה להתרחץ תחילה ולהיטהר.
אביה ואמה נבהלו לראות את השינוי הגמור שנהפכה מבלי דעת ר"ל לאדם בריא, ולא האמינו למראה עיניהם ולמשמע אזנם. והיות שכל העת חשבו שסיבת מחלת בתם היא עין הרע ותלו זאת באחד מאנשי הישוב שהרבה לדבר בשבחה ובזכותה הגדולה שזכתה להשתדך עם תלמיד חכם ובעל מידות טובות ואוהב ישראל המקרב גם את האנשים הפשוטים ללמוד עמהם ולהדריכם במידות טובות. וכעבור כמה ימים אחרי שיחה זו חלתה בתם והשתטתה, לכן בראותם כי רוחה שבה אליה סגרו את הדלת כדי שלא יכנס מי שהוא ויתפרסם דבר הרפואה.
בלילה ההוא אכלה כדרך כל האדם ושכבה במיטתה לישון, אבל היתה חלושה ביותר. בבוקר דיברה בדעת כאדם בריא, אבל חלישות גדולה תקפה אותה. ביום השלישי שוב חלתה, אבל לא במחלת השגעון אלא במחלת הקדחת, ומרוב החום דיברה מה שדיברה פעם בלי דעת ופעם אודות סיפורי הנפלאות מהבעש"ט ששמעה מאביה, ותבכה לאמר כי חפצה היא לראות את הצדיק בעל הנפלאות. כשמוע ר' אליהו משה דברי בתו, נזכר שמרוב הבהלה שנבהלו מהשינוי הגדול שבא בהנהגת בתם שכח למסור לה, אשר הבעש"ט הזמין אותה לבוא אליו. וימסור לבתו את דברי הבעש"ט ותשמח מאד, וביום השני נסעה עם הוריה לסלוצק.
כשראה ר' אליהו משה ואשתו שבתם כמעט ברגע נהפכה מטירוף הדעת לדעת צלולה, שלחו כאור הבוקר, ציר מיוחד להודיע לחתנם ר' שלמה ולמחותנם הגאון ויכתבו להם על דבר הכל בפרטיות.
כשבא השליח אל רבי אורי נתן נטע השתומם מאד. ר' שלמה בנו, נוסף על גודל שמחתו ברפואת אשתו, שמח על הרושם שעשה מאורע זה על אביו, בידעו כי אביו היה עד עתה מאלה העומדים מרחוק לשיטת הבעש"ט, ועתה הנה בטח יתקרב גם אביו אדיר הגאונים לשיטת הבעש"ט וימצא כי שעת הכושר הוא לדבר אתו על אודות שיטת הבעש"ט:
א. הבנת התורה- התורה כולה שמותיו של הקב"ה. וכשם שענין השם הוא רק ידיעה ולא השגה מוחלטת, כך התורה, גם ההלכות המבוארות לפנינו, אינן אלא ידיעה ולא השגה מוחלטת, להיות שלפנימיותה אין סוף.
ב. השגחה פרטית- לא זו בלבד שהיא על כל נברא בפרט ובפרטי פרטיות, אשר הקב"ה מוציא רוח מאוצרותיו לגלגל את הקש והתבן, שבכל זה יש כוונה מיוחדת, הנה לבד זאת הכוונה היא חיות הנברא במעלתו לבד החיות- שהוא מקיימו בלבד.
ג. מעלת ישראל- גם איש פשוט שבישראל נעלה הוא בעצם מהות מעלתו כמו גאון הגאונים ממש. כתיב "בנים אתם לה' א-להיכם"{דברים יד, א.} וכתיב "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק- שהיה דמות דיוקנו של הבן כדמות דיוקנו של האב{בראשית כה יט , בבא מציעא פז, א.}. וזהו בנים אתם לה' א-להיכם שדמות דיוקנם של הבנים- ישראל- רחמנים ביישנים גומלי חסדים {יבמות עט, א.}, כדמות דיוקנו כביכול של אביהם- הקב"ה- רחום וחנון ומרבה לסלוח לשבים. מה הוא יתברך נצחי ותורתו ומצוותיו נצחיות כן עמו ונחלתו נצחיים. והקטן שישראל מעטיר עטרת תפארת לגדול ה' ומהולל מאד.
ד. אהבת ישראל- מידת אהבת ישראל לפי שיטת הבעש"ט ותורתו היא לא רק מצד מידת הטוב והחסד, אשר כל אחד מישראל צריך לעבוד עם עצמו לגרש את המידות הרעות של גאוה ושקר ושנאה והדומה ולהקנות בעצמו את המידות הטובות של יראת שמים, אהבת התורה, חיבת המצוות, ענווה, אמת ואהבת הבריות וכדומה, אשר כל זה נכלל בשלוש המעלות הכוללות שמנו רז"ל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים .
ויספר ר' שלמה לאביו פירוש הבעש"ט במאמר רז"ל שלושה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים. הרחמנים- שבני ישראל מרחמים על הנשמה שירדה מרום מעלתה בעמדה לפני ה' בגן ה' וירדה בסתר המדריגות להתלבש בגוף אשר מעפר יסודו וסופו לעפר. ביישנים- שהם מתביישים מנר אלקים אשר על ראשם ומ טיבים מעשיהם בקיום המצוות. גומלי חסדים- דנשמת אדם העליון אשר על דמות הכסא תלמדם להעלות את גופם וכל צרכיו, נוסף על חלקם בעולם, כפי גזירת ההשגחה העליונה במקום ובזמן, לזככם ולהאירם באור תורה ועבודה.
והנה כל זה הוא קנין המידות הטובות מצד עצמו, אמנם ענין אהבת ישראל הוא ענין נפלא מזה באין ערוך.
ויספר ר' שלמה מאמר הבעש"ט באחת משיחותיו הקדושות:
הנני מעיד עלי שמים וארץ, אשר במשפט הקשה שהיה על איש אחד בבית דין של מעלה, איש פשוט שלא ידע רק להתפלל ולומר תהלים והיה מופלא באהבת ישראל בכל כוחות נפשו: במחשבה- שחשב תמיד באהבת ישראל, בדיבור - שהיה מדבר באהבת ישראל, ובמעשה - שהיה מהנה לכל אחד מישראל כפי כוחו, הצטער בצערו של כל אחד מישראל בין איש ובין אשה ושמח בשמחתו, ופסקו בבית דין של מעלה חלקו בגן עדן בין הצדיקים הגאונים שאמרו רז"ל שהם אוהבי ישראל.
אנחתו של יהודי על צערו של הזולת- משברת כל מחיצות הברזל של המקטרגים, שמחתו וברכתו של יהודי השמח בשמחתו של הזולת ומברך אותו מקובלת לפני הקב"ה כתפילתו של רבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקדשים.
כשמוע הגאון הישיש רבי אורי נתן נטע מבנו אודות הבעש"ט ושיטתו, ולהיותו תמים באמת- התבונן בזה כל היום וכל הלילה, ובבוקר הלך אל הבעש"ט ויספר לו את אשר שמע מבנו אודות שיטתו. ויסיים שהוא רוצה להתקשר אליו. והודיע לבעש"ט מהבשורה הטובה שקיבל ממחותנו כי בתו החולנית שבה דעתה אליה. ויאמר הבעש"ט כי היום חלתה כלתו וכשיקיים אביה- ר' אליהו משה- את דבר השליחות אז תתרפא ותבוא.
כשבאו החולנית והוריה, הלכו כולם, החולנית ובעלה והוריהם, אל הבעל שם טוב. החולנית נכנסה עם בעלה אל הבעש"ט ויאמר להם כי יקבלו עליהם להתגרש. החולנית סיפרה לבעש"ט ממעלות הנהגת בעלה ומהכבוד והאהבה שהיא רוחשת לו. ואם הצדיק גוזר עליה להתגרש, בודאי יודע הוא שהיא איננה ראויה להיות אשתו של צדיק כמו בעלה והיא מוכרחת לקיים, ותבך בכי רב. גם הבעל סיפר בשבח אשתו בכל המעלות הטובות שמנו חז"ל באשה טובה ומעשיה נאים וכאשר הצדיק גוזר שיתגרשו בטח יקיים כן, ויבך מאד.
ויאמר להם הבעש"ט כי הוא נותן להם זמן שלושה ימים וביום הרביעי יבואו אליו ויצווה לסדר את גט הפיטורין כדין.
האשה ובעלה וההורים היו שרויים בצער גדול, ושלושה ימים אלה ישבו בתענית וירבו להתפלל ולומר תהלים. ביום הרביעי הלכו כולם אל הבעש"ט כאבלים שבורי לב ונמוכי רוח והאשה ובעלה בוכים בדמעות שליש.
כשנכנסו אל הבעש"ט כבר היו שם הרב הסופר והעדים. הבעש"ט שאלם אם רוצים הם להתגרש ברצון, ויענו שניהם כי באשר מאמינים הם לצדיק שזו טובת שניהם, ומאמינים באמונה שלימה בגזירת הצדיק ובברכתו אשר יברך אותם ולהיותם אוהבים זה את זה הם רוצים להתגרש זה מזה ברצון- כל אחד לטובת חבירו.
הבעש"ט הלך לחדר השני ויתעכב משך זמן, וכשחזר אמר להם: כשש שנים מלפנים היה עליכם- לא עלינו - קיטרוג גדול, ויצא הפסק מלמעלה, שהאשה תענש במחלת טירוף הדעת והאיש יענש בעונש העיגון. כשקיבלו עליהם להתגרש מצד אמונת צדיקים במסירות נפש, הנה בזכות אמונת צדיקים פשוטה, זכו בדין בבית הדין שברקיע, ונעקר הקיטרוג. ויברכם הבעש"ט בבנים ובבנות ובאריכות ימים.
ר' שלמה נשאר לדור משך כשלוש שנים בסלוצק. אחר כך העתיק מושבו למינסק ויהי שם לאחד מעמודי החסידים והעמיד חסידים והעמיד תלמידים הרבה. משם, על פי הוראת הבעש"ט העתיק מושבו לעיר באייעו, והשי"ת ברך אותם בבנים ובבנות וישיאו את בניהם בנות חסידים ואת בנותיהם השיאו לבני חסידים ותלמידי חכמים.
כשחזר רבנו הזקן בעל ה"תניא" ממסעו למאהליב פודולסק- בנסעו ללוות את הרה"ק רבי מנחם מענדל מהורודוק במסעו לארצנו הקדושה - לליאזנא, התיישב הגאון ר' שלמה בליאזנא, ובשנת תקנ"ו נסע עם אשתו לארצנו הקדושה ת"ו ויחי שם כחמש עשרה שנה.

תהו ותיקון
המריבות על רקע פרנסה שהיו בין בעלי הישוב, לפני שהגיע ר' שלמה להשכין שלום ביניהם, מזכירות את עולם התהו שבו נשברו הספירות בגלל שחששו מהשגת גבול. החשש גורם לניתוק ביניהם ולשבירה פנימית עקב אורות מרובים וכלים מועטים. בעולם התהו יש פראנויה, וכך גם אצל האדם הפרטי עלול להיות צמצום של הכלים ולנוכח האורות המרובים ישבר.
לפני שהגיע ר' שלמה החסיד היה אמנם לימוד תורה, אבל בין אדם לחבירו היה עולם התהו. יחסי האנוש הם הביטוי האמיתי למה ששורר במקום מסוים. תוך כדי לימוד התורה מעביר ר' שלמה את ההשקפה שהיא העיקר. ההשקפה העיקרית של החסידות היא שיש השגחה פרטית ולכן אין כל סיבה לפרנויה, הנובעת מכך שנדמה לאדם שהכל תלוי בו. ראשית התיקון של השבירה הוא לדעת שאף אחד לא יכול לפגוע במה שמיועד לזולתו.

התורה בלתי מושגת
הידיעה שלא ניתן לתפוס את התורה בהשגה מוחלטת פשוטה עבור החסידים כיום, רק משום שהיכתה שורש במשך הדורות, אבל אז היה הדבר חידוש גדול מאד.
גם כיום יש כאלו שהדבר לא ברור להם. כאשר לומדים הלכה אין לחשוב לעולם שמשיגים את הענין. הבעש"ט מפרש את הפסוק "תורת ה' תמימה"{תהלים יט, ח.} משום שלרוב עומקה, עדיין לא נגעו בה.
אפילו אם ילמד אדם את כל הש"ס והפוסקים, ואפילו את פנימיות התורה, עדיין היא נשארת לגביו תמימה. רק כאשר התורה נתפסת כתמימה אז היא "משיבת נפש". יש להחדיר ללבו של הלמדן שעליו ללמוד מתוך מודעות של "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה"{במדבר כג, יג.} וכך התורה תהיה עבורו משיבת נפש.
התורה אינה מדע שבו לגבי כל פרט שנלמד מבינים את גדרו. הלכה בתורה אינה שתים ועוד שתים שווה ארבע. כתוב למשל "האשה נקנית בשלוש דרכים.."{קידושין ב, א.}. ככל שאדם יבין זאת, עדיין לא הבין עד תום. אנו רואים מהתורה רק את קצה הקרחון, אבל את העומק, את הרובא דרובא שבה איננו רואים כלל.
התורה היא אינסופית ומי שנדמה לו שהוא משיג את הכל חי בטעות.

השפעה קוסמית
יש השגחה פרטית שמחיה את הנברא, אבל יש גם את הכוונה של כל פרט בהשגחה פרטית. במקום אחר מוסבר כי פרט לכך שההשגחה הפרטית נוגעת לכל פרט ופרט כפשוטו, כל מה שקורה בכל פרט אינו נוגע רק בכוונה המקומית, אלא בכוונת כל בריאת העולם מששת ימי בראשית ועד לימות המשיח ולתחיית המתים. כל מה שנוגע לפרט הקטן ביותר, כמו הקש והתבן, נוגע לכל מעשה בראשית ולעולם כולו.
תפיסה זו מזכירה את תורת הכאוס הקובעת שלכל מה שקורה יש השפעה קוסמית, כמו כנפי הפרפר ביפן הגורמים לסערה במקום אחר בזמן מועט יחסית. על כל פרט ישנה השגחה המבטאת דאגה ואכפתיות מצד הבורא.
יש כאן הבחנה בין קיום הדבר למעלת הדבר. קיום הדבר הוא הפרט בפני עצמו. הדאגה לפרט היא לקיומו. זו הרמה הנמוכה של ההשגחה הפרטית. ואילו מעלת הדבר היא הנגיעה של הפרט לכלל. גם לגבי היהודים כך הוא בודאי. מעלת כל יהודי היא בזיקה שלו לכלל, בפעולה שלו על הכלל.
ההבחנה מקבילה לשתי רמות של מודעות כנגד שתי הנפשות, הבהמית והאלקית. דאגת האדם לעצמו היא המודעות של הנפש הבהמית. כאשר רואה האדם את עצמו כחלק בלתי נפרד מהכלל זו עיקר המודעות של הנפש האלקית, זו מעלת הדבר.

כל יהודי נוגע בעצם
מעלת ישראל היא שמצד הגילוי יש אמנם הבדל בין יהודים, שאחד הוא גאון עצום וצדיק ואילו השני הוא יהודי פשוט, אבל מצד העצם הנסתר אין שום הבדל ביניהם. יש סיפורי בעש"ט רבים, כגון הסיפור על הנער הכפרי שקרא "קוקוריקו" בתפילת יום כיפורים, המלמדים שיהודי פשוט יכול להפוך עולמות. בגלל שהוא בנו של ה' הוא נוגע לליבו יותר מגאון שלמד והתפלל כדבעי כדברי רבי מאיר- "בין כך ובין כך נקראו בנים". המעלה היא מצד הנפש האלקית המשותפת לכל היהודים.
מה חידש הבעש"ט באהבת ישראל, הרי כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך"{ויקרא יט, יח.} ואמר רבי עקיבא "זה כלל גדול בתורה"{בראשית רבה פרשה כד ד"ה ז.} ומה יכול להיות יותר מכך?
אהבת ישראל לפי הבעש"ט אינה רק מפני שהאדם הוא טוב ולכן הוא אוהב אנשים. זהו דבר חיובי כמובן שמוגדר בתורת המוסר, אבל אין זו אהבת ישראל. יש משהו איכותי בחסידות העולה על תיקון המידות המופיע בתורת המוסר. לכן חייב ר' שלמה לספר לאביו דוקא סיפור, השייך לספירת המלכות, שאי אפשר לאמרו במילים. רק הסיפור יכול להדגים את פירוש הבעש"ט על מאמר חז"ל לגבי שלושת הסימנים שיש בעם ישראל- רחמנים , ביישנים וגומלי חסדים.
ב"תניא" מובא שעיקר הרחמנות היא על הנשמה האלקית אך החסידות מלמדת שיש לגמול חסדים עם הגוף דוקא. אסור לסגף את הגוף ולבטלו כמו בשיטות של מוסר וחקירה ואפילו לפי קבלה. החסידות מלמדת לגמול חסד עם הגוף, להעלות הכל ולהכלילו בה'. החסידות מדגישה תמיד שהכל זה ה' ואין שום דבר חוץ ממנו, וזו בחינת מלכות כפי שכתוב- "ומלכותו בכל משלה"{תהלים קג, יט.}. בגלל שאין דבר חוץ ממנו, ממילא אין צורך לבטל את מה שנראה כמפריע בעבודת ה' אלא להעלותו.
אהבת ישראל אמיתית היא כאשר כל יהודי נוגע בעצם. לא מדובר כאן על מידה טובה. יש אחד שאוהב לעזור בטבעו ויש אחר שלא נולד בטבעו עם רצון לעזור, אך הוא עבד על עצמו, וזהו תיקון המידות. יש אחד שיש לו תיקון מידות פנימי כפי שהוסבר על "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים", אבל אהבת ישראל אמיתית היא ביטוי עצמי פשוט וספונטני לגמרי, שבו יהודי מצטער בצערו של יהודי אחר. זו אכפתיות אמיתית. יהודי קשור בעצם לכל יהודי אחר. הוא מרגישו וחי אותו ממש. אין כאן רחמנות גרידא אלא זו פנימיות הרחמנות. מידת הרחמים היא העצמית ביותר, לא כמידה אלא כעצם.
יש מושג בפיזיקה שנקרא "תופעה לא מקומית". אם יהודי אחד כואב במקום מסוים גם לשני כואב במקום אחר, ואם הוא שמח גם השני שמח למרות הריחוק. אין כאן תיקון מידות, אלא הכל טבעי וספונטני ונובע מהעל מודע שבנפש. החסידות חידשה שניתן להגיע לתחום כזה שלא היה ידוע על קיומו- העל מודע. כל חכמת המוסר עסקה בטיפול בתחום המודע של האדם. החסידות חידשה את הגישה לתחום העל מודע ב"עייל ונפיק"- להכנס ולצאת משם עם 'שלל'.
אהבת ישראל אמיתית היא אהבה עצמית. כל היהודים הם עצם אחד. זה עמוק יותר מחלוקה של איברים שונים באותו גוף. כאן מדובר על כך שהיהודים הם אותו הדבר ממש. הביטוי לכך הוא שכל אחד חושב ומדבר כל הזמן לטובת השני וגם פועל למענו. זו מודעות טבעית. ברגע שיהודי נאנח על עצמו זו העצם של הנפש הבהמית עם התלבשות של הנפש האלקית בתוך הבהמית. לעומת זאת כאשר הוא נאנח על זולתו מתגלה אצלו עצם הנפש האלקית. גילוי עצמי כזה שובר את כל הקיטרוגים. {"אנחה" בגימטריא "דין" שוברת את מידת הדין. כמו כן אנחה היא ח' בריבוע = 64= אדם וחוה. האנחה האמיתית מחברת ומתקנת את אדם וחוה.}
בזכות אהבת ישראל אמיתית כל העולם יתמלא דעה, כלומר תיקשור. התמלאות הדעה מתבטאת תחילה במדיה, בתקשורת. כל המדיה עתידה להעביר את ה'- "חלק ה' הוי"ה עמו"{דברים לב, ט.}. בזכות אהבת ישראל אמיתית יקוים הפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"{ישעיה יא, ט.}. ניתן לדרוש גם מדיה כנוטריקון "מלאה דעה".

ארבעת עיקרי החסידות מקבילים לארבע אותיות שם הוי"ה:
י'- חכמה- הבנת התורה היא כנגד החכמה- "אורייתא מחכמה נפקת". זו הבנת עומק.
ה'- בינה- ההשגחה הפרטית היא הבנת בריאת העולם ובניינו. זו הבנת שטח.
ו'- מידות- מעלת ישראל היא בבחינת חפצא, המהות של היהודי.
ה'- מלכות- אהבת ישראל בבחינת 'גברא'


מתחילים


מתקדמים


מושגים


ספורי הבעש"ט