עבודת החסידות

ו
מה הוא - אומר

בסעודת משיח של אחרון של פסח אצל הבעש"ט היתה הדלת פתוחה לכל, וכל מי שנכח אז בביתו של הבעש"ט טעם מסעודת אחרון של פסח.
נהוג היה אצל מורנו הבעש"ט שלכבוד חג הפסח היו קונים כלים חדשים, וביניהם גם הרבה כוסות שהיו טובלים אותן. את הכוסות היו קוראים בשמות של תורה, רביעית כוס וכדומה. הבעש"ט היה מתבונן בכלים והיה אומר כלי זה להעמיד על השולחן וכלי זה לא להעמיד על השולחן מבלי שיתן טעמים לכך.
פעם אירע שב"סעודת משיח" באחרון של פסח, הורה הבעש"ט להוריד כוס מסוימת מהשולחן מפני שלא טבלו אותה.
לסעודת אחרון של פסח היו מגיעים כל הזמן אנשים חדשים וכל אחד טעם משהו.
נכנס אחד ובקש : "תנו גם לי לטעום משהו". והמסובים ענו לו שאין כוס. בראותו את הכוס מונחת בצד, אמר אותו אורח :"הרי עומדת כאן כוס ריקה?" ענו לו המסובים שכוס זו לא נטבלה. נענה האורח ואמר :"אין הדבר משנה".
מששמע הבעש"ט את דברי האורח אמר :"הוא גילה זאת על עצמו".
כעבור זמן נודע שילדיו לפני אירוע זה נולדו שלא בטהרה.
אותו יהודי נעשה לאחר מכן בעל תשובה גמור.

אוצר סיפורי חב"ד א עמ' 383 מתוך ספר השיחות ה'תש"ב (לה"ק) עמ' קד'

הגאולה- דבור מכל הלב
הרבי הריי"צ דרש את הלשון המופיעה בהגדת פסח "מה הוא אומר" שכל אחד לפי מה שהוא, כך הוא אומר. צדיק יכול לזהות את פנימיות האדם לפי דיבוריו, אף הסתמיים. ענין זה המופיע בהגדה שייך במיוחד לפסח.
כתוב שהמשיח לא בא כל זמן שה' בעצמו לא יכול לגלות את סוד הקץ שנמצא בלבו בבחינת "לבא לפומא לא גליא"(קהלת רבה יב, ד"ה א.) כל ענין המשיח הוא "לבא לפומא גליא". כעת הקב"ה בעצמו לא יכול להביע את עצמו ולומר את הקץ. כח המשיח הוא "משיח" (מלשון שיחה), לא שיחה חיצונית אלא הפנימית ביותר- "לפני ה' ישפוך שיחו"(תהלים קב, א.). "לפני ה'" פירושו למעלה משם הוי"ה, מהנקודה הפנימית ביותר בנפש הוא ישפוך את כל שיחו.
המצורע נקרא סגור. עיקר הסגירות היא בכך שאינו יכול לבטא את פנימיותו, עד שאינו מודע כלל למה שיש לו בפנימיות. לא רק ש"לבא לפומא לא גליא", אלא שאף לבא למוחא לא גליא. פנימיות לבו לא מתגלה בשום מקום ואין לו מושג כלל ממנה. תיקונו של המצורע הוא על ידי שתי ציפורים טהורות המבטאות את פתיחת הלב - "לבא לפומא גליא"- שזו בחינת המשיח שמדבר חופשי ובצפצופו הוא כצפור דרור.
הדרור, כפי שחז"ל דורשים יכול לדור בכל מקום, כלומר לדבר על כל נושא שבעולם. כאשר שורה על חכם אמיתי רוח טובה מאד- "בדיחא טובא" (שבת עז, ב) - אזי הוא מסוגל לענות מיד על כל מה ששואלים אותו, על כל "חללי דעלמא". הוא יכול לשוחח באופן ספונטני כצפור דרור עם כל אחד ועל כל נושא מבלי לחשוב כלל.
יכולת זו קשורה בכח להחזיר בתשובה. מסופר בסיפורו של רבי נחמן מברסלב "בעל תפילה" שכוחו של הבעל תפילה להחזיר בתשובה היה בכך שהיה נכנס בשיחה ספונטנית עם כל אחד בדיוק לפי עניינו. יש לו את התכונה שנאמרה על ה' "השוכן אתם בתוך טומאתם"(ויקרא טז, טז.). מי שמקרב יהודים בתשובה צריך לדעת לדור עם כל אחד בכל מצב ולדבר עמו על כל נושא שבעולם. כאשר הדיבור יהיה כל כך טוב עד שישקף ממש את פנימיות הלב זהו "לבא לפומא גליא", כלומר ביאת המשיח.
פסח הוא מלשון "פה סח" כמו שמשיח הוא מלשון "שיח". כל עניינו של הפסח הוא להגיע ל"פה-סח" האמיתי, ל"מה הוא- אומר" האמיתי. לכל אחד יש את ה"מה" הפנימי שלו והיכולת לבטאו בהתפשטות היא גאולתו.
סעודת משיח היא שיאו של כל חג הפסח ומבטאת את השיחה החופשית לגמרי. זהו זמן חירותינו- שחרור כל המעצורים, גם מעצורי הקדושה- ה'מצרים' של הקדושה.