עבודת החסידות

יד
הבעש"ט מעלה תלמיד מהגיהינום

הבעש"ט העלה אחד מתלמידיו מהגיהינום. ושאלו אח"כ אם הינו מחזיק לו טובה עבור זאת. וענה שלא, כי שמה ראה את האמת והצדק.

סיפורי מרן הרמ"ח עמ' כח' קטע כו'

הגיהינום - קבלת היסורים באהבה
לא מובן מהדברים אם מדובר בגיהינום ממש לאחר הפטירה, או בגיהינום בעולם הזה. הגיהינום שיקום זמני בדרך לגן עדן. ידוע כי יש נשמות של מתים שנמצאות בכף הקלע ולא זכו להכנס לגיהינום. כאשר אדם נמצא בכף הקלע הוא מרומה עדיין לגבי מהות העולם הזה. נדמה לו שהוא נמצא עדיין בעולם הזה. מי שנמצא בכף הקלע ממשיך את השקר של העולם הזה- "עלמא דשיקרא". כף הקלע גרוע אף מהעולם הזה. בעולם הזה עוד ניתן לחיות באמת למי שמקיים את "ובחרת בחיים"(דברים לט, יט.). מי שנדבק בשקר של העולם הזה ממשיכו בכף הקלע, שהוא חלום ודמיון גמור.
הבחינה של גיהינום בעולם הזה הוא כשהאדם סובל, אבל מבין את היסורים ומקבלם באהבה, ואילו כף הקלע הוא (כמו בסיפור של רבי נחמן "החכם והתם") לסבול מבלי להבין על מה ולמה.
הנקודה הפנימית בסיפור זה חריפה יותר. החסיד כאן הוא "קוצקאי" שעדיפה לו עקיצת אמת על פני מצב שטחי טוב. לכן "קוצק" הוא מלשון "קוץ". חסיד קוצק אוהב רק את סגנון רבו. הוא מתחנך על אמת צרופה שהיסורים מצרפים את הבריות. האמת בעצמה מצרפת את הבריות.
כתוב (ב"יום יום") שלא צריך רק לעבוד את ה' עם אמת, אלא שהעבודה הגדולה היא לעבוד על האמת בעצמה, שהאמת בעצמה תהיה עבודה. על האדם להיות אמיתי כשם עצם ולא רק לעבוד את ה' באמת כשם תואר. דוקא מהגיהינום של החסיד האמיתי ניתן לזכות לאמת וצדק.