מהות החסידות

ה
החסיד שגנב סוס

להבעש"ט זצ"ל היה תלמיד אחד שהיה עני מדוכא רח"ל ואשתו היתה מצערתו מאד עד שתבעה ממנו שאצל הבעש"ט זצ"ל יש סוסים, שילך ויגנוב סוס מהרפת. היא הציקתו מאד והיה מוכרח להסכים על זה.
בזה הלילה שהסכים התלמיד הנ"ל לילך ולגנוב את הסוסת אמר הבעש"ט זצ"ל להאינו יהודי שהיה שומר ומאכיל את הסוסים וכו' הוא אמר לו שלא יסגור את הרפת כי אם יניחו פתוח וילך לו. בלילה בא התלמיד הנ"ל ומצא את הרפת פתוח, לקח סוס אחד והלך לו. הביא את הסוס והעמידו בחצירו מה להאכיל אותו לא היה לו, וכך עמד רעב בחצירו ג' ימים. ביום השלישי אמר לו הבעש"ט זצ"ל מה יעמוד הסוס שלי רעב בחצירך? תביאהו חזרה. הוא הלך והביא אותו והוליכוהו להרפת במקום שהיה עומד מתחילה.
זה סיפר אדמו"ר הזקן זצ"ל לבנו אדמו"ר האמצעי זצ"ל, ושאל האדמו"ר האמצעי זצ"ל אם כן מדוע הבעש"ט זצ"ל אמר מתחילה להניח את הרפת פתוח כדי שיכול ליקח את הסוס ואחר כך אמר להביאהו, הלא היה יכול לומר לסגור את הרפת ולא היה לוקחו כלל, והשיב לו אדמו"ר הזקן זצ"ל: זה אתה רוצה לדעת?! זה אתה רוצה לדעת?! על זה צריך לדבר שלשה ימים ושלשה לילות!

לקוטי סיפורים ה'

גישת האשה שעל הרבי להמשיך פרנסה, וכשזו נעדרת הוא ה'אשם' (או שאיננו רבי, ואין 'לבזבז זמן' אצלו).
הבעש"ט המשאיר רפת פתוחה מקיים "הבא ליטמא פותחין לו", ובפנימיות פועל לתיקון נפש החסיד: לו סגר את הרפת היה נשאר יצר הגניבה בחסיד מכוסה, ולא בא לתיקונו. מיצוי היצר וגילויו מהכח לפועל מאפשרת תיקון ורפואה (כמבואר בתורת איזביצא שרפואה אפשרית רק לאחר יציאת המוגלה) - לאחר המעשה לא יגנוב החסיד יותר. אצל ה' מתוארת התנהגות זו כ"נורא עלילה על בני אדם", והוא אף עוזר לאדם לחטוא, עד שיתגלה לעתיד שאין זה חטא כלל, אלא מילוי רצון ה' הנסתר (כעקרון נוסף בתורת איזביצא, שלעתיד יתגלה כי יהודי לא חטא מעולם). כך כשפתח הבעש"ט את הרפת הקדים רפואה למכה בתיקון החטא "מיניה וביה", שהרי הסוס הופקר (ולא נגנב).
בסיפור ארבעה 'שחקנים': הבעש"ט והסוס, החסיד ואשתו.( הבעש"ט והסוס הם מה ד- מה ו- בן ד- מה (ה בהמה שב אדם - הבעש"ט); החסיד ואשתו הם מה ד- בן ו- בן ד- בן. יחוד מה ו- בן הוא בין מה ד- בן ל- בן ד- מה.) האשה שנתקנאה בקשר בעלה לבעש"ט חשה שהסוס מאפשרו, ורצתה שהסוס 'יעלם' ותתפרד החבילה (ולכן גם לא טיפלה בסוס). הבעש"ט - שחש שקשר החסיד אליו פוגע בקשרי האיש לאשתו (ומשום כך הוא פגום) - אפשר את גניבת הסוס. הפירוד הזמני מהרבי גרם לחידוש שלום הבית בין החסיד לאשתו, וכשהוחזר הסוס לא התנגדה האשה - הקשר המחודש לבעש"ט לא היה 'על חשבונה' אלא יחד איתה.
שאלת אדמור האמצעי על ה'סיבוך' בסיפור היא על אריכות הגלות - לשם מה מאפשר ה' חטא וחורבן, אם עתיד הכל לשוב ולהתקן? תשובת אדמו"ר הזקן ממחישה שדרכי ה' נסתרות בזה, וסופן להביא ל'אתהפכא' שלמה - תיקון הרע וגילוי למפרע שהיה טוב. אכן, כפי שלימד הרבי מליובאוויטש, אנו מוחלים על הרווחים הכרוכים ביום נוסף בגלות, אך ה' מצדו חפץ בכל 'גניבת סוס' נוספת, ובענינים הפלאיים המתגלים ממנה - ומאפשר הליכה בדרכי עקלתון.