מהות החסידות

ו
החלפת המזל

בעיר אחת היה איש אחד מופלג בעשירות ונכבד בעירו. פעם בישבו בבית הכנסת (בכותל מזרח כנהוג) הוציא מכיסו קופסת טבק להרחה (שמאק טאביק), וגם הגיש לכולם, לכל מי שישבו סביבו כנהוג.
איש עני אחד שישב אצל הפתח ראה איך שהגביר הנ"ל הגיש לכולם הקופסא של השמעק טאביק שלו, הוא גם כן נתקרב ורצה ליקח מעט מהקופסא כנהוג כדי להריח, זה הגביר לקח וסגר את הקופסא והעני הנ"ל חזר למקומו בבזיון. מאז מזלו של זה הגביר הנ"ל התחיל לירד מטה מטה ומזלו של העני הנ"ל התחיל לעלות מעלה מעלה.
עבר איזה זמן והעני הנ"ל נעשה עשיר מופלג בכמה מיני עשירות והגביר הנ"ל כל כך ירד מזלו עד שנעשה חוזר על הפתחים. בעירו שהיה דר, וגם בהסביבה שהיו מכירים אותו שהיה עשיר גדול, מכל מקום היו מכבדים אותו והיו נותנים לו יותר ממה שהיו מורגלים ליתן לסתם עניים. לסוף היה מעשה שנתחבר עם חבורת עניים והלכו למקום שהלכו עד שבאו למקום מושב הבעש"ט זצ"ל, ואצל הבעש"ט זצ"ל היה המנהג שכשהיו באים עניים סתם, היה סכום קצוב שהיה הגבאי נותן בעצמו בלתי שאלה מהבעש"ט זצ"ל, אבל אם היה בא אורח כזה שהיה צריך ליתן לו יותר מהרגיל אז היה הגבאי בעצמו שואל מהבעש"ט זצ"ל כמה ליתן וכו'. גם בזה הפעם הגבאי נתן לכולם כרגיל וכשהגיע להנ"ל - להעני שהיה עשיר מקודם - נתן לו ג"כ כמו לכולם והוא סירב מלקבל ואמר אשר לו נותנים בכל מקום יותר. הגבאי אמר לו שהוא לא יש לו רשות על זה, ליתן יותר, ואם הוא רוצה דוקא שיתנו לו יותר אז הוא מוכרח להמתין עד שיכנס הוא אצל הבעש"ט זצ"ל וישאל וכמו שיאמר לו כך יעשה. האיש הנ"ל אמר שימתין. לסוף הגבאי נכנס אצל הבעש"ט זצ"ל ושאל וכשיצא הגיש לו נדבה הגונה, אבל האיש עוד הפעם הוא מסרב מלקבל ואומר שאינו רוצה ליקח שום נדבה כי אם שיכנס הוא בעצמו אצל הבעש"ט זצ"ל.
לסוף היה שנכנס וסיפר להבעש"ט זצ"ל כל הענין איך שהיה עשיר גדול וכעת כל כך ירד מזלו ויבקש מהבעש"ט זצ"ל איזה עצה לזה. הבעש"ט זצ"ל שאל ממנו אם זוכר הוא את המעשה עם השמעק טאביק שהוא סגר את הקופסא שלו כשרצה ליקח העני הנ"ל, ומשום זה פסקו אז מלמעלה שכל העשירות שלך יותן לאותו עני ואתה תהיה עני במקומו, והשיב שכשהזכירו לו הוא זוכר זה, וגם כן הוא רואה שמאז תיכף התחיל מזלו לירד למטה. ושאל עוד מהבעש"ט זצ"ל: ומה תקנתי כעת? ואמר לו הבעש"ט זצ"ל: שום תקנה לא יש לך, כי אם שתבקש אתה ממנו גם כן שמעק טאביק להריח, ואם לא יתן לך אז יוחזר לך כל העשירות שלך, ואם יתן לך אז לא תוכל ליקח ממנו העשירות וכל העשירות ישאר אצלו. אחר כך נתן לו נדבה והלך לו.
זה האיש שמר את הדבר בלבו ולא גילה זה לשום איש, וחזר למקומו שהיה דר זה הגביר שזכה בהעשירות שלו, ונתוודע לו שבמשך איזה זמן קצר הגביר עושה חתונה לבתו ומפזר הרבה נדוניא כנהוג וגם הרבה מחותנים וכו' וגם כן עושה סעודה לעניים כנהוג. הוא המתין שם עד שהגיע יום החתונה. באו הרבה מחותנים וגם העמידו שולחן גדול עם כל טוב בשביל העניים, הוא גם כן ישב בין העניים. אחר כך באמצע הסעודה היו מרקדים הרבה כנהוג, וגם ראה שאבי הכלה עם אחד מהמחותנים עלו לרקד על אחד מהשולחנות. הוא קם ממושבו ונגש אצלם, ושאל לו אבי הכלה מה הוא רוצה, ואמר שהוא רוצה אשמעק טאביק. אבי הכלה חזר ואמר: אשמעק טאביק, ופסק מלרקד והוציא מכיסו את הקופסא של כסף שהיה לו והגיש לו שיקח. זה העני כיון שראה זה תיכף נפל ונתעלף.
נתפחד זה הגביר אבי הכלה, הקיצו אותו ושאל לו אבי הכלה מה זה, כי הוא לא הכיר אותו. וסיפר לו כל העניין שמאז שסגר עליו את הקופסא ירד מזלו מטה מטה עד שנעשה לחוזר על הפתחים, וגם כן סיפר לו מה שאמר לו הבעש"ט זצ"ל שאין לו שום תקנה אם לא שיבקש הוא גם כן מהגביר אשמעק טאביק, ואם לא יתן אז לא יוחזר לו העשירות כנ"ל. זה הגביר אבי הכלה כששמע זה אמר אם כן הדבר, לא תחזור עוד על הפתחים, כי אם כל זמן שאני חי גם אתה תחיה. ותיכף נתן לו מעות שיביא את בני ביתו לכאן, וקנה לו בית והיה נותן לו מדי שבת בשבתו כמה שהיה צריך לו בשביל ההוצאה.

ליקוטי סיפורים ו'

הגמרא קובעת שבנים, חיים ,(בריאות), ופרנסה אינם תלוים בזכויות ובמעשים טובים אלא במזל. ("בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא") לכאורה, עניות בעקבות מעשה רע איננה מתאימה לעקרון זה. אכן, בסיפור מתוארת 'החלפת מזל' בעקבות מעשה רע, מה משמעות הדבר? בסיפור לא משמע שנעשה דיון -'חשבונאות' בין מצוות העשיר לחטאיו - בבית דין של מעלה, אלא שהתגובה 'הטבעית' המיידית למעשהו היא החלפת מזלו עם העני. יש 'מעשי מזל' - מעשים שאינם נידונים במאזן הזכות-חובה, אלא נעשים בספונטניות ומגלים על עצם הנשמה, מזלו של האדם. התנהגות העשיר גילתה את העלם הרע שבנפשו - את עצם אופיו-מזלו הרע - והשפיעה על הדברים התלויים במזל זה [טבעי שהסיפור קשור בטבק הרחה - חוש הריח קשור בכתר (מזל הנשמה); בו מתהפכים הדברים ברגע - מיד כש"ריח גן עדן" הופך ל"רגע באפו"(ריח גן עדן = נשמה, עצם המזל)]. גם מצד העני, מתברר בסיום הסיפור, ש'החלפת המזל' התאימה - הוא מגלה במעשה ספונטני את מזלו הטוב, את הרחמנות המוטבעת בו (ורחמנות זו 'הצילה' את העשיר, ובזכותה התפרנס כל חייו). אכן, החלפת מזל גם מעידה על קשר נשמתי-שרשי - קשר אליו מתייחס העני כשאומר "כל זמן שאני חי גם אתה תחיה". על הפגם במזל אין תשובה - שהרי איננו עבירה במובן המקובל - אלא תיקון 'מיניה וביה', חידוש עמוק של המזל. הבעש"ט פירש כי "אַין מזל לישראל" - המזל היהודי הוא ה"אַין", ורק כשישוב העשיר ויתאיין יתחדש מזלו (ואם לא כן מתקיים בו "אֶין מזל" כפשוטו). גאוות העשיר - ישיבתו במזרח ויחסו לעני - פגמה במזלו, וגם בעניותו אין הוא מתאיין (הוא מצפה שיקבל נדבה גדולה יותר, ורוצה להשיב את עשרו ה'גזול'). רק כאשר חש העשיר כי נדחה לגמרי - כי אין לו עוד תיקון - הוא מתעלף ומתבטל לגמרי, שב אל האין, ואז מתחדש מזלו (ולאידך - לו היה העני דוחהו היתה גאותו נשברת ומתתקנת בבושת הדחיה).