מהות החסידות

יג
האורח הלא רגיל שנעלם

האדמו"ר האמצעי בקש כמה פעמים מאביו, האדמו"ר הזקן, להראות לו מישהו מהל"ו צדיקים והבטיח לו. פעם נזדמן אורח אחד בשבת קודש. לא היה מי שיארחו בשבת ואמר האדמו"ר האמצעי שיתארח אצלו.
אמר האורח אינני רוצה להיות אצלכם. האדמו"ר האמצעי השיב מדוע? והשיב האורח מפני שאתם מתפללים מאוחר ואני רעב ורוצה לאכול ואיני יכול להמתין. אמר האדמו"ר האמצעי שהוא מסכים עמו ולכן יתפלל הפעם עם הצבור. האורח השיב שבתנאי כזה הוא מסכים ללכת עמו. בליל שבת הלכו יחד וסעדו.
למחרת, ביום שבת, גמר הצבור להתפלל והאדמו"ר האמצעי רק התחיל. האורח משך אותו בטליתו ואמר הלא אמרתי שאני רעב ואינני יכול להמתין. האדמו"ר האמצעי מיהר מעט את תפלתו עד שסיימה ואז הלכו לאכול.
בתפלת ערבית של מוצאי שבת חשב האדמו"ר האמצעי להזמין את האורח הלא רגיל לסעודת מלוה מלכה. התחיל לחפשו ואיננו. שלח לחפשו בכל העיר ולא נמצא. הוא ספר כל זאת לאביו, האדמו"ר הזקן, שענה לו הלא הבטחתי לך שתראה אחד מהל"ו צדיקים. הוא היה מהגדולים שבהם. אם היית מרגיש בו היית זוכה לקבל ממנו ברכה.
שלח האדמו"ר האמצעי לחפשו עוד ולא נמצא והצטער על כך מאד.

"ליקוטי סיפורים" עמ' ? קטע ז'

להסתתר בלבוש ה'אני'
כל אחד מהרביים של חב"ד בקש מהרבי הקודם לו שיזכה אותו לראות אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים. יש ענין גדול בראיית מה הוא צדיק נסתר. ה"צמח צדק" אמר שהצורה החיצונית של הצדיק הנסתר השתנה בכל דור ולא ניתן להכירם , עד כדי כך שהם עצמם לא מכירים בכך.
כאשר מנהיג הדור מכיר את הל"ו צדיקים, כך הוא מכיר את הדור. הצדיק הנסתר הוא כמו היחידה בנפש הנסתרת של כל הדור. כדי להכיר את הדור, על מנת להנהיגו, צריך להכיר את הצדיק הנסתר בדור הנוכחי דוקא.
יש לנו שני 'ציורים' של שניים מגדולי הצדיקים הנסתרים. להיות נסתר פירושו להסתתר בתוך לבוש כלשהו. יש חילוק בחסידות בין העלם להסתר. דבר נעלם יכול להיות נעלם בעצם ואילו דבר נסתר תמיד נסתר על ידי משהו אחר. הוא מתלבש במשהו וכך הוא נסתר.
הצדיק הנסתר מסתתר בתוך ה"אני" שלו. ה"אני" הוא לבוש. בעל המזיגה המקושט או האורח שאומר "אני רעב" מבטאים את ה"אני" הטבעי של הנפש הבהמית. את היהלום היקר ביותר מחביאים דוקא בבית הכסא. זהו המשל לצדיק הנסתר המסתתר בישות כלשהי.