גדולת הבעש"ט

ג
הבעש"ט רואה מסוף העולם ועד סופו

בספר "אור המאיר" לרב זאב מזיטאמיר ,תלמידו של המגיד ממזריטש כתוב כי פעם היה נחוץ לתלמידים לדעת ענין רחוק ממעזבוז.
פתח הבעש"ט את ספר "הזוהר" שהיה מונח על השולחן, עיין בו ואמר לתלמידים איך יפול דבר במקום ההוא הרחוק מכאן.
שאלו התלמידים איך הבעש"ט ראה בהסתכלות בספר "הזוהר" דבר שהוא רחוק מכאן והשיב להם: אור שברא הקב"ה ביום הראשון היה אדם הראשון רואה בו מסוף העולם ועד סופו, היינו מסוף עלמא דאתכסיא מלמעלה למטה ועד סופו של עלמא דאתגליא מלמטה למעלה. ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו , עמד וגנזו, והיכן גנזו? בתורה. ואם אדם לומד תורה לשמה מאיר לו מסוף העולם ועד סופו.
כך אירע כמה פעמים שהבעש"ט באר את הטעם לכך שהוא מביט ב"זוהר" כדי לדעת דבר רחוק.

"רשימות דברים ד" עמ' לא' קטע סד'

יחוד הנסתר והנגלה
הים המרמז לעולם הבא נקרא "עלמא דאתכסיא", מפני שהוא נסתר והיבשה הגלויה המרמזת לעולם הזה - "עלמא דאתגליא". הגבול בין הים ליבשה הוא סוף עלמא דאתכסיא מלמעלה למטה וגם סוף עלמא דאתגליא מלמטה למעלה. זה פירוש אחד בחסידות ל"מסוף העולם ועד סופו". הבעש"ט מגלה שאור ששת ימי בראשית מייחד את הנסתר והנגלה, את העולם הבא עם העולם הזה.
משה רבינו ראה מסוף העולם ועד סופו ועור פניו קרן מאותו אור גנוז. לכן שם מסוה על פניו, ורמז לדבר מסוה הוא נוטריקון "מסוף העולם ועד סופו".
מסוה עולה בגימטריא אל"ף שהוא הפלא שקדם לבריאת העולם שנברא באות בי"ת. אם אדם לומד תורה לשמה מאיר לו האור מסוף העולם ועד סופו כמו משה.
התורה היא אור, כפי שכתוב "ותורה אור", ומשמע מחז"ל שהאור שגנוז בתורה אינו אותו אור , אלא אור נוסף, אור של כפליים לתושיה, חוץ מאור התורה עצמה.
רבי מאיר, הנקרא על שם האור, אומר ב"פרקי אבות"(פרק ו) כי "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה" ואחד מהם הוא "מגלים לו רזי תורה". כאן אנו למדים שהוא זוכה לא רק ברזי תורה, אלא בהסתכלות מסוף העולם ועד סופו.