גדולת הבעש"ט

ו
יראת השמים של הבעש"ט - סיפורים שונים

הבעש"ט היה מתפלל תפילת גשם בציבור אצל העמוד, ואילו המגיד ממזריטש היה מתפלל בחדר השני משום שהיה איש חלוש ולא היה בכחו לשאת את הרעש בבית הכנסת.
הבעש"ט היה נכנס לחדר השני לפני תפילת הגשם ללבוש את הקיטל, שכן היתה דרכו ללבוש את הקיטל בתפילת הגשם.
המגיד ראה שהקיטל של הבעש"ט נקמט קצת על שכמו, ואחז בקיטל כדי לפשט את הקמט. בעת שאחז בקמט אחזה אותו רעדה והוצרך לאחוז בשולחן וגם השולחן רעד. וזו היא רק הכנתו של הבעש"ט לתפילה.

פעם התפלל הבעש"ט בבית אחד בהיותו בדרך ועמד להתפלל במזרח. במערב הבית עמדו תיבות מלאות בתבואה, וראו שהתבואה, במשך כל זמן תפילת הבעש"ט, רעדה בתוך התיבות.

פעם נסע הבעש"ט בדרך והגיע זמן התפילה ועמד להתפלל. עמד שם נכרי אחד ואחזתו רעדה ושאל מי הוא האיש המתפלל. שאלוהו אנשים מדוע הוא מתעניין, והשיב שכל זמן שהתפלל אחזה בו יראה כה גדולה, עד שכל היער היה קטן עבורו להתחבא מיראה.

פעם התפלל הבעש"ט בשדה, ולא רחוק ממקום התפילה היו רועים עדרי צאן, ובכל זמן התפילה עמדו הצאן על רגליהם האחוריות כמו בני אדם.

תלמידי הבעש"ט מספרים שראו אצל הבעש"ט בעת שהתפלל את ציציות טליתו נעים אילך ואילך כאילו יש בהם חיות.

עבודתו באהבת ויראת ה' עלו למעלה ראש. אחרי הסתלקותו ישבו תלמידיו וספרו אודות מופתיו. בא הבעש"ט ואמר להם : "מה אתם עסוקים במופתים, למדו מיראת השמים שלי!"

רשימות דברים ד עמ' ה' קטעים ט'.י',יא',יב',יג',יד',טו'

אי אפשר לשער כלל את יראת השמים שהיתה לגדולי ישראל. ידוע הסיפור על אחד מגדולי החסידות שבקש להרגיש לרגע אחד את יראת השמים של הרמב"ם. כאשר נתנו לו להרגיש נפלה עליו כזו יראה ופחד שכמעט יצא מדעתו, ואם לא היו מצילים אותו ברגע האחרון היה מסתלק מהעולם.

אמר תלמידו ר' יעקב יוסף מפולנאה מחבר "תולדות יעקב יוסף" כי אין עיקר גדלותו של הבעש"ט במופתים שעשה אלא ביראת השמים שלו. וסיפר שפעם נסע עמו בדרך והגיע זמן מנחה. ראו כי שכחו לקחת עמם מים ליטול ידים קודם מנחה ואמר הבעש"ט: "ריבונו של עולם מה חיי שווים אם אין מים ליטול ידיים קודם מנחה".

מן הסתם נבקע לבעש"ט מעיין או הגיע בדרך נס מישהו עם מים, אבל אין זה העיקר. העיקר הוא יראת השמים האמיתית של הבעש"ט. על כך יש לספר. כל כוחו של הצדיק נובע ממסירות נפשו.