חיי הבעש"ט

ד
מנהיג הצדיקים הנסתרים

בהיות הבעש"ט בן חמש שנים קרב יום פטירת אביו הצדיק אליעזר שהיה איש זקן שקרא אותו אליו ואמר לו : ראה בני הנני הולך בדרך כל הארץ ואני מצוה לך שני דברים. ראשית, רואה אני שתאיר את העולם כולו בתורתך מבלי שזכיתי לגדל אותך. אל תירא משום דבר כי אם מהקב"ה והוא יהיה אתך כל ימיך. ושנית אהוב כל איש ישראל בכל עומק לבך מבלי להתחשב מי הוא ואיך הוא.
לא עברו שנים הרבה וגם אמו הזקנה שבקה חיים לכל חי, והבעש"ט נשאר יתום מאביו ואמו.
אנשי העיר דאגו למחסורו וחינוכו ומסרו אותו למלמד וראה הצלחה גדולה בלימודו ורוח ה' החלה לפעם בקרבו. לאחר שלמד אצל המלמד היה בורח מהחדר ליום או יומים ליער ובא בחזרה למלמד ולמד כרגיל. כך ארע כמה פעמים ואיש לא ידע מה הוא עושה ביער.
בהיותו בן שבע שנים בא ליער יום אחד ומרחוק ראה איש יהודי עומד אצל אילן ביער מעוטף טלית ותפילין ומתפלל בדביקות ונעימות. לבב הבעש"ט נמשך אליו כי טרם ראה בעירו אקופ דביקות כזו בעת בתפלה. לאחר התפלה ישב האיש ללמוד, ולאחר שסיים הוציא משקו פת יבשה וצלוחית מים. הוא נטל את ידיו וברך ברכת המזון גם כן בדביקות, ולאחר מכן נטל את שקו ומקלו והלך לדרכו.
הבעש"ט יצא ממחבואו והלך לקראתו כדי להוודע מי האיש הזה. האיש ראה נער קטן הולך לו ביער, קרא אליו ואמר לו : איך אין אתה ירא ללכת יחידי ביער? הלא צעיר לימים אתה. ענה הבעש"ט: אבי צוה עלי קודם שנפטר שלא אירא כי אם מהקב"ה. האיש ענה: האם אין אתה בן הצדיק הרב אליעזר מאקופ? וענה הבעש"ט: כן, אבי הוא הצדיק הרב אליעזר מאקופ.
ישבו שניהם על גזע אילן והאיש הוציא גמרא מסכת פסחים ולמד אתו ואחר שאלו: האם אתה רוצה ללכת עמי? וענה הבעש"ט : כן, הנני מרוצה. באשר תלך אלך עמך.
האיש הלך עמו ממקום למקום, פעם בעיר ופעם בכפר ולא בקשו צדקה משום אדם. האיש פרנס מכספו את עצמו ואת הבעש"ט ובכל מקום מנוחתם למד אתו. כך עברו להן שלוש שנים מיום שנתלווה לאיש והלכו יחד ממקום למקום.
פעם אחת אמר לו האיש: היום אביא אותך אל צדיק נסתר וגאון גדול אשר משכנו ביער ומלאכתו היא הוצאת זפת וחומרים נוספים משורשי העצים לאחר בישולם. בכל יום הוא הולך לעיר להתפלל ואין אנשי המקום יודעים את גדולתו וסוברים שהוא בעל מלאכה פשוט, אך באמת הוא ראש מנהל הצדיקים הנסתרים שאינם עושים מאומה ללא עצתו.
הבעש"ט הסכים ללכת לראש מנהל הצדיקים הנסתרים הנקרא רב מאיר ולמד אצלו לערך ארבע שנים, ושם התוודע לחברת הצדיקים הנסתרים, עוד בהיותו בן ארבע עשרה שמעו אף הזקנים מעדת הנסתרים לחוות דעתו.
בגיל ארבע עשרה הציע לפני הצדיקים הנסתרים לעשות פעולה ממשית בין בני ישראל, ללמדם ולעוררם לאהבת הקב"ה ואהבת ישראל בין איש לרעהו. הוא הציע שאם איש יפגוש בן או בת ישראל ישאל בשלומו ושלום בני ביתו. חבירו יענה ברוך ה' עבור השלום או יתברך שמו הגדול וכדומה ובזה יגרם נחת רוח גדול למעלה.
הצעתו נתקבלה בין הצדיקים, והצדיק רב מאיר סמך את ידו עליו כשראה שיש בהצעתו דברים העומדים ברומו של עולם, וברך אותו שתבוא עליו ברכה.
חבריו הצדיקים הנסתרים אמרו עליו כאשר מלאו לו י"ד שנים בשנת תע"ב שהוא סימן לראשי התיבות "תבוא עליו ברכה" בשנה שהציע לפעול בישראל את אהבת השם יתברך וישראל.
בשנה שהגיע לשנת ח"י בחרו בו הצדיקים הנסתרים למנהיג. אז הציע שהצדיקים הנסתרים יתיישבו בעיירות ויתעסקו במלמדות. גם הוא נעשה עוזר אצל מלמד בעיר יאלאוויטש.
בהיותו עוזר מלמד היה מביא בעצמו את התלמידים לחדר, אמר עמהם ברכות כמו ברכת ציצית, שמע ישראל ותורה צוה, ספר להם אודות משה רבינו והאבות, ,חזר עמהם על מה שלמדו אצל המלמד ולאחר הלימודים הובילם בחזרה לביתם. הכל נעשה בניגונים של שמחה שהיה מלמדם ולבסוף קרא עמהם קריאת שמע על המטה.
מסופר ב"שבחי הבעש"ט" שמלאכי השרת קנאו קנאה גדולה בנחת רוח שנגרם למעלה על ידי צאן הקדשים ומהבל פיהם שאין בו חטא, והשטן שסה בו מכשף אחד כדי לבלבל את הנחת רוח.
המכשף נדמה לחיה רעה ובא בין התלמידים והם פחדו וחלק מהם אף נפל בחולי במיטה. אחדים מההורים לא נתנו עוד את ילדיהם לבעש"ט.
הבעש"ט השתדל אצל הורי הילדים שיתנו לו את ילדיהם. הוא הראה להם שהכין מקל חזק ובטוח שבו ימית בעזרת ה' את החיה הרעה. הורי התלמידים נתרצו והמשיך הבעש"ט במלאכת הקדש. פעם כאשר נראתה החיה והתקרבה אליהם הכה אותה במקלו עד שמתה.

{"רשימות דברים ג' " עמ' ח' קטעיםז',ח',ט',י'}

הפצת המעיינות ללא פחד
אביו של הבעש"ט מנבא ברוח הקודש שבנו יאיר את העולם בתורתו. לפי גירסה זו הצוואה של "לא לפחד מאף אחד חוץ מהקב"ה" נאמרת בגלל תפקידו המיועד של הבעש"ט לגלות תורה בכל העולם. היות שהוא עתיד להיות כמו נביא, כולם יתקוממן נגדו ולכן יש לומר לו את צוואת ה"לא לפחד". מי שעניינו להאיר את העולם בתורה ולקיים את "יפוצו מעיינותיך חוצה"{משלי ה, טז} צפוי לעבור התנגדות עצומה כמו האדמו"ר הזקן וממשיכיו שישבו בכלא והסתכנו בסכנות חיים ממש.
הצדיקים יודעים לסבול ולהמתיק את היסורים הללו. מי שמאיר אור חדש בעולם חייב להתחזק מאד ולדעת שאין לפחד משום דבר חוץ מה' שיהיה עמו כל ימיו, ביום טוב וביום לא טוב כפי שנאמר "שבע יפול צדיק וקם"{משלי כד טז}. כדי שיוכל לקום עליו לדעת בעת הנפילה שה' אתו כל הזמן. לבעש"ט היו (כפי שמסופר) זמנים של הסתלקות מוחין גמורה והוא ידע לצאת מהם באמצעות אמונה פשוטה.

אהבת ישראל - רפואה לפחד
משמע כאן שאהבת ישראל היא רפואה לפחד וכן לעליות וירידות בנפש - "יעלו שמים ירדו תהומות"{תהלים קז, כו}. כאשר האדם נמצא בבעיה נפשית אזי אהבת ישראל מעומק הלב היא ממש רפואתו. אהבת ישראל אמיתית מאזנת את הנשמה וזהו התיקון. הבעש"ט הוא רופא נפש ולכן נקרא "בעל שם".
הציווי שלא לפחד משום דבר בכל העליות והירידות הוא בבחינת אורות דתהו. הנחש הקדמוני הוא בחינת תהו ומי שלא מפחד ממנו הוא גם כן בבחינת תהו. מי שלא מפחד משתעשע עם הנחש, כמו שיהיה לעתיד לבוא -"ושעשע יונק על חור פתן"{ישעיה יא, ח}. אי הפחד זהו מצב של תהו בנפש כמו חייל שלא פוחד משום דבר. הדבר שמאזן זאת ומכניס את ה'אור' ל'כלים' היא אהבת ישראל ללא גבולות. דוקא אהבת ישראל בלי שום הבדל בין יהודי ליהודי שהיא בחינה של תהו עושה 'כלים' ל'אור' של ה"לא לפחד". התהו של החסד-אהבת ישראל- עושה 'כלים' מיניה וביה לתהו של הגבורה-לא לפחד כלל. מהתעבות האורות נעשו הכלים. זהו הפירוש בחסידות לפסוק "מכלכל חיים בחסד". החיים באים מהגבורה וכדי לכלכלם, כלומר לעשות ריבוי כלים של תיקון, זקוקים למידת החסד.

מבצע "שלום עליכם"
עד שהגיע הבעש"ט, התפרסה רשת הצדיקים הנסתרים בכל אירופה, אך עדיין ללא פעילות מעשית לגמרי. הבעש"ט הציע בגיל ארבע עשרה לעבור למהלך חדש של פעילות ממשית של לימוד תורה וכן של אהבת ישראל.
ניתן לקרוא למבצע הראשון של החסידות בשם "שלום עליכם" או "ברוך ה'". אחד מכללי החינוך וההדרכה הוא להתעניין כל הזמן במצבו של המחונך. ככל שהאדם מתעניין בזולתו יותר, כך הוא מגביר אצלו את ההודיה לה' על כל דבר קטן ואת המודעות להשגחה פרטית על כל צעד ושעל.
על מצוות השבת אבידה נאמר "לא תוכל להתעלם"{דברים כב, ג}. כאשר פוגשים מישהו ומתעניינים בו מחזירים לו את 'השבת האבידה' ברוחניות. עיקר איבוד האבידה הוא בדעת. המפגש עם מישהו אחר יכול להחזיר לאדם איזו נקודת הכרה והדבר נעשה על ידי שאילת שלום, המעלה בהמשך את הנקודה ההכרה האבודה. ראשית יש להתעניין בשלום הזולת ושלום בני ביתו וחבריו. בעניית "ברוך ה'" של הזולת בכל מצב מתעוררת בו הודיה כללית לה'. זה מה שנאמר "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל"{מתוך תפילת שחרית}. הקדוש ברוך הוא הנבדל יורד ומתגלה דרך תהילות ישראל. כשישראל מהללים "ברוך ה'" הם 'מושיבים' את ה', כלומר גורמים לקדושה העצמית של הזולת להתיישב.
כאשר ה' רואה את השלום בין בניו נגרמת לו נחת רוח מלשון נחיתה למציאות. החיבור בין נשמות ישראל 'מנחית' את ה' למציאות. ראש הצדיקים הנסתרים ברך את הבעש"ט כאשר ראהו יוזם את המבצע העמוק ביותר להבאת המשיח.

לצאת מהיער לעיר
הבעש"ט פעל להוציא את הצדיקים הנסתרים מהיערות לעיירות. הצדיק הנסתר פועל בתנועת 'רצוא' מלמטה למעלה. החידוש הגדול של הבעש"ט הוא להתחיל לקיים את תנועת ה'שוב'. ראשית כל יש להוציא את הצדיקים הנסתרים מהיערות כדי שיתיישבו בעיירות. יש להפוך את היער לעיר, ולכן נקרא הבעש"ט 'עיר' כלשון הפסוק "עיר וקדיש מן שמיא נחית"{דניאל ד, י}. הבעש"ט בעצמו היה מתבודד ביערות, אך התכלית של הרצוא ביער היא לשוב אל העיר ולהאיר בה את האלקות.
עד שהגיע הבעש"ט לחבורת הצדיקים הנסתרים הם הסתתרו בלבוש של בעלי מלאכה פשוטים, ואף הוא היה מוכר טיט, וממילא חשבו כולם שהם אנשים פשוטים שאינם יודעים דבר. הוא ראה שעיקר הענין הוא לחנך את העם ויש להתחיל זאת מהגיל הרך. כדי שלא לפרוש מהצבור הוא נתן דוגמא אישית בכך שנעשה עוזר למלמד וכאן מתבאר לראשונה מדוע שמש הבעש"ט כעוזר מלמד. אנו למדים שעשה זאת במסירות נפש ממש מהבוקר ועד לקריאת שמע שעל המיטה בלילה.
בתקופת הבעש"ט היו מכשפים רבים והוא פעל כנגדם. גם כאן יש לדעת שלבעל דבר אין רשות לפגוע באדם, אלא רק להטיל עליו פחד. זהו כלל גדול בתורת הבעש"ט שאין לפחד משום דבר, משום שאין להפחדה כל כיסוי. כל הבלבולים שיש לאנשים בעולם הם רק הפחדות. יש לחזק אדם מבולבל בכך שאומרים לו שאין כנגדו כח ממשי וזו רק הפחדה בעלמא.