חיי הבעש"ט
א
הצוואה
הבעש"ט התייתם מאביו בהיותו בן חמש שנים. בשכבו על מיטת חליו, ברגעיו האחרונים בעולם הזה, צוה רבי אליעזר לבנו יחידו הבעש"ט את הדברים הבאים:
"בני ! אל תירא מאף אחד ומשום דבר שבעולם רק מהקב"ה. אהוב כל יהודי בכל פנימיות לבבך ובלהט נשמתך, בלי הבדל, מי שיהיה ומה שיהיה".
בדברי צוואה קצרים אלה מסר האב לבנו יחידו את הצידה לדרך לכל ימי חייו. צוואתו הקצרה של האב, יראת שמים ואהבת ישראל, הם בעיני הבעש"ט שני לוחות הברית, עץ החיים ועץ הדעת של כל ימי חייו. בכל המסיבות מאיר לו עמוד האש של "שויתי ה' לנגדי תמיד"{תהלים טז,ח.} ולוהט בתוכו עמוד האש של אהבת ישראל".
{"אוצר סיפורי חב"ד א'" עמ' 8}
פחד יצחק
כאשר מצטטים את צוואת אבי הבעש"ט נוהגים לצטט רק את החלק הראשון העוסק בלא לפחד משום דבר ולא בחלק השני העוסק באהבת ישראל. יש משמעות למנהג זה. כתוב שיראת ה' נכונה היא מעלת יצחק בפני עצמו ואילו יעקב כולל את יראת ה' ואהבת ה' ולכאורה זה עדיף. יעקב כולל אמנם את שתי המידות בעולם התיקון שבו יש ריבוי כלים ומיעוט אורות, אבל ליצחק עצמו יש את מידת היראה באין סוף תוקף יותר מאשר היא כלולה ביעקב. יש ליצחק את עצם היראה שלמעלה מאורות דתהו. לכן זו המידה שעתידה לצחוק לעתיד לבוא -"פחד יצחק".{בראשית לא,מב.}
יש כלל גדול בחסידות שההתכללות היא תיקון למעליותא. אבל יש צד של חולשה בכך שההתכללות מחלישה בתחילה כל מידה בפני עצמה. ולעניינינו כאשר מזכירים רק את ה"לא יהיה לך מורא" מבלי להזכיר את אהבת ישראל יש לכך תוקף אחר לגמרי משום שחייו בנויים על יסוד הלא לפחד, ואהבת ישראל רק צומחת מכך מיניה וביה.
ילד קטן מפחד בטבעו מהסובב אותו בעולם וכאשר אביו בא אליו ואומר לו שלא יפחד מכלום , רק מה' בעצמו, הוא מעלה בכך את היראה לשורשה. כבר בגיל רך הוא מעלה את העולם התחתון לשמים. לפי ההעלאה כך יש המשכה. ההמשכה של העלאת היראות הנפולות היא אהבה טבעית. יש ליהודי אהבה טבעית לה' ויש להורידה לעם ישראל ולארץ ישראל, אבל כדי לעשות זאת יש להעלות לפני כן את כל היראות הנפולות. זו הנקודה לגבי הנוהג לצטט את החלק הראשון של הצוואה בלבד.
לפי סיפור זה ,שבו אביו אליעזר היה בן מאה בהולידו את בנו כמו אברהם ואמו היתה בת תשעים כמו שרה והצוואה היתה שיש לפחד רק מה', ברור שהבעש"ט הוא יצחק ושורשו פחד יצחק. על מי ניתן לומר שה' אצלו הוא פחד? רק למי שכל פחדו מרוכז רק בה' ואין לו טיפת פחד משום דבר אחר. אם יש לו טיפת פחד מדבר אחר לא ניתן לומר שה' הוא הפחד שלו. דבר אמיתי חייב להיות מושלם.
על פי הסדר מכוונות יראת ה' כנגד עץ החיים ואהבת ישראל כנגד עץ הדעת. התיקון של עץ הדעת הוא התקשרות - "והאדם ידע את חוה"{בראשית ד,א.}- אהבת ישראל. עץ הדעת כאן הוא עץ הדעת טוב בלבד כפי שהבעש"ט נקרא בעל שם טוב. "בעל שם" מבטא את יראת ה' ואילו "בעל שם טוב" הוא על שם אהבת ישראל שבו. כתוב שהבעש"ט הוסיף את ה"טוב" רק במהלך חייו. "בעל שם" הוא שם העצם שלו ו"טוב" הוא התואר.
"עץ החיים" הוא מלשון עצה לחיים שהיא יראת ה'. "עץ הדעת" הוא מלשון עצה לדעת. יש לדעת איך להתקשר שיהיה עץ הדעת טוב -"ורע לא תאכל ממנו"{בראשית ב,יז.}, כלומר אהבת ישראל.
היראה נתפסת כאן כעמוד אור ("מאיר") ואילו האהבה כעמוד אש ("לוהט") בדיוק ההפך מהמקובל לחשוב. הרי היחס בין אהבה ליראה הוא כיחס שבין ימין לשמאל ובין אור לאש. כאן הדבר ממש הפוך. עמוד האש שבלב הוא האש של אהבת ישראל ואילו עמוד האור קשור למח. כתוב גם ב"תניא" שהיראה נמצאת במח. שם נמצא "אור החיים", יראת ה' לחיים. עמוד האור הוא "שויתי ה' לנגדי תמיד"{תהלים טז,ח.} ועמוד האש זו אהבת ישראל.
|
