מהות החסידות

יב
סודו של בעל המזיגה

הגאון הצדיק בעל "מאיר נתיבים", שהיה רב באוסטריאה ובכל הגליל לא היה מקושר לבעש"ט ואף לא החזיק ממנו. פעם בנוסעו בדרך פגע בבעש"ט, צוה והעמיד את עגלתו ורמז לבעש"ט שירד מהעגלה. הבעש"ט עשה כן ובעל "מאיר נתיבים" אמר לבעש"ט כי אומרים עליו שהוא יודע מחשבות. הבעש"ט אמר שכן הוא ולסימן אמר לרב שהוא התחיל בטעות בברכת "אתה חונן" בתפלת שבת. בעל "מאיר נתיבים" הודה בדבר ושאל לתקנתו. הבעש"ט אמר שיפשפש במעשיו ויהרהר בתשובה כפי שמופיע ב"שולחן ערוך". השיב הרב כי הדבר ידוע לו ואז אמר לו הבעש"ט "הוו מתונים בדין" (אבות א) אחר כך נסע כל אחד לדרכו.
בעל "מאיר נתיבים" נהג לבקר פעם בשנה בכל המקומות שהיו בגלילו. כאשר הגיע למקום מסוים קבלו לפניו שגר אצלם בחור אחד בעל בית מזיגה של יי"ש ואינם יודעים מה טיבו. הבחור הולך מקושט ופעם אחת שלח בעל אחד את אשתו לקנות ממנו יי"ש ושהתה אצל הבחור זמן רב מהרגיל ולכן חושדים אותו בעבירה עם אותה אשה.
הגאון שמע את דבריהם והיה נראה שיש בהם מעט יסוד ושלח אחריו שיבוא אצלו. הבחור בא ורב הגליל אמר לו שיודה במעשה ואילו הבחור אמר שאינו יודע דבר. בסופו של דבר ספג הבחור מלקות בהוראת הרב, אבל עמד בטענתו שאינו יודע דבר.
הגאון נסע משם, אבל לא היה יכול להסיח את דעתו מהענין. הוא חשב בדעתו שטוב היה אם היה רואה כעת את הבעש"ט שיעמידו על האמת ויאמר לו איך להתנהג באותו מקרה. בעוד הוא טרוד ומתעמק בענין ראה לפתע את הבעש"ט בא לקראתו. הפעם אמר לעגלון שלו שיעמיד את העגלה, ירד ממנה ובקש מהבעש"ט שיעמיד את עגלתו. הבעש"ט עשה כמבוקשו ואז התחיל ה"מאיר נתיבים" לספר את כל הענין על הבחור בעל המזיגה, על כך שספג מלקות ולא הודה בשום אופן, ועל כך שהוא נבוך ואינו יודע מה לעשות.
הבעש"ט שמע ואמר לו הלא אמרתי לכם שתהיו מתונים בדין. ועוד אמר הלא ידוע שיש ל"ו צדיקים בכל דור ודור ותדעו שזה הבחור בעל המזיגה הוא הגדול שבהם!
מיד כששמע זאת הגאון אמר לעגלון שיחזור לאותו מקום משום שרצה לבקש מהבחור מחילה ולהודיע לכולם שהוא נקי ואין בו שום חטא ועוון ח"ו. כאשר הגיע לבית המזיגה לבקש מחילה לא מצאו ולא מצא שום רושם ממנו, ואף אחד לא ידע להיכן הלך. הגאון הודיע לכולם את עניינו של הבחור ומי היה באמת ונעשה בעצמו מקושר גדול לבעש"ט.

"ליקוטי סיפורים" עמ' יח' קטע כ'

צדיק נסתר -להוציא יקר מזולל
זהו סיפור ראשון במעלה בחשיבותו. פרט למופת של הבעש"ט בקריאת מחשבות, יש לימוד יסודי לגבי גדול הל"ו צדיקים. אנו רואים שהצדיק הנסתר ביותר קרוב בחיצוניות לעבירות מהתורה ממש. כלומר יתכן שהיום הצדיק הנסתר ביותר יהיה מישהו מבושם עם 'קוקו' בשערו ועגיל באוזנו!..
עניינו של הצדיק הנסתר ביותר הוא היכולת להכנס לעומק היצר כדי להתגבר עליו ולהוציא "יקר מזולל"(ירמיה טו,יח.). ענין הצדיק הוא מידת היסוד, שמירת הברית. צדיק נסתר הוא מישהו שלא נראית עליו שמירת הברית. ולהפך, הוא מתלבש ומתנהג באופן שנראה הפוך לשמירת הברית ולצדיקות.
הצדיק הנסתר בסיפורינו נכנס לכך כה עמוק, עד שקהילה יהודית שלמה חושדת אותו באשת איש. הוא נכנס ל'גוב האריות' של היצר כדי להוציא "יקר מזולל", שם מצויים הניצוצות הגבוהים ביותר. בודאי קבל את החשדות ואת המלקות באהבה כחלק מהתיקון ואז נעלם. ה"מעט יסוד" שלפיו נידון בעל המזיגה מרמז לספירת היסוד לפי הפסוק "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים"(תהלים לז,טז.).
הבחור בעל המזיגה שהוא אחד בדור מתוך ל"ו הצדיקים הוא בודאי גלגול של יוסף הצדיק. הצדיק הגדול ביותר מהל"ו צדיקים נקרא "יסוד שביסוד"(וא"ו פעמים וא"ו -התכללות הספירות מחסד ועד יסוד שווה לל"ו הצדיקים )והוא הצדיק יסוד עולם. המזיגה היא מלשון זיווג (במשניות "ברכות" מזיגת המים ביין מבטא עפ"י סוד את התמזגות מים דוכרין במים נוקבין, כלומר הזיווג).
אנו למדים שיש להיות מתונים בדין ולקיים את "בצדק תשפוט עמיתך"(ויקרא יט,טו.) ולדון כל אדם לכף זכות, בפרט בדור כשלנו. מי שהוא קפדן בדינו, כמו הרב בעל "מאיר נתיבים", סופו שיאמר "אתה חונן" בשבת. השבת הופכת להיות עבורו יום חול. מהפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"(שמות לה,ג.) למדים בין השאר שאסור לדון ביום שבת. רב שמלא ב'אש', כלומר בדינים ובקורת הוא כמחלל שבת ולכן נכשל ב"אתה חונן".
התיקון לכך הוא להיות מתונים בדין, מלשון המתנה. חז"ל מלמדים שמי שבא להטהר אומרים לו "המתן" וזהו סוד התשובה. לבסוף התגלה לאותו רב בזכות הבעש"ט נתיב הבינה והכל נמתק.