עבודת החסידות

יז
ר' משה רוצה למות בשמחה

פעם עבר יהודי אחד ושמע שמוחאים כף ורוקדים, נכנס וראה שר' משה לובער (נכדו של ר"ד לובינער זצ"ל) רוקד בחדר חשוך ומוחא כף. ושאלו, מה זה? והשיב לו: שהוא מרגיש שמתקרב קיצו, כי כבר זמן רב שלא בא אוכל אל פיו, ורוצה הוא למות בשמחה, וכמובן שאותו יהודי מיד הביא לו אוכל והשיב את נפשו.

סיפורי מרן הרמ"ח מסלונים עמ' ל' קטע לא'

הבעש"ט מכניס חיות בתשובה
עניינו של הבעש"ט היה תשובה עילאה מתוך שמחה. כך הסביר את לידתו בח"י באלול. אלול הוא חודש התשובה והוא בא להכניס חיות, כלומר שמחה, בתשובה. עד הבעש"ט היתה התשובה רק מתוך מרירות, אבל הוא בא לחדש שיש לעשות תשובה מתוך שמחה.
היציאה מהעולם היא בחינת תשובה, כמו שכתוב "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה" (קהלת יב, ז.). כתוב ב"פרקי אבות" "שוב יום אחד לפני מיתתך" (שבת קנג, א.). לפי הפשט נראה שהאדם צריך להיות תמיד במרה שחורה מפני יום המיתה, אבל לפי הבעש"ט זו דוקא התבוננות כדי לשמוח.
האדמו"ר האמצעי היה שמח מאד לפני מיתתו. כאשר שאלו על כך אחד מבניו השיב לו שקיבל רשות מאביו המנוח האדמו"ר הזקן שהוא יכול לבוא אליו.
המיתה היא חזרה הביתה לאחר סיום ה'יריד', וסיום כל הצרות. האדמו"ר האמצעי הוא כנגד ספירת הבינה-רחובות הנהר- שפנימיותה שמחה. עיקר עניינו היה להתגבר על המרירות ולהפכה לשמחה לפי הרמז הידוע ש"מרה שחורה" היא אותיות "הרהור שמח". צריך לשמוח כל הזמן והעיקר הוא במחשבה שצריכה להיות כל הזמן בשמחה.