עבודת החסידות

יג
תיקונו של השודד

הבעש"ט ציוה לשודד בשם "אליהו גזלן" שבא אליו לחזור בתשובה ארבעה דברים:
I. להתענות הרבה תעניות.
II. לערוך גלות.
III. לטבול במקוה כל לילה בחצות.
IV. לומר מיד לכל מי שיתחיל לדבר אתו "אני אליעזר גזלן. עשיתי כך וכך" ויפרט את כל מעשיו הרעים.

הלה היה נוהג כך זמן רב. פעם פגשו אחד ושאלו מדוע הוא כל כך דל וצנום? מיד החל לספר לו "אני אליעזר גזלן עשיתי כך וכך" וכו'. אמר לו האיש שיש לו כאן לחם ויתן לו לאכול כמה פרוסות. בינתיים צלצל השעון שהגיע חצות. ומיד הוא רץ למקוה. כשפשט בגדיו נדבקה לו אחת מגרביו ולא יכל להורידה. הוא קפץ למקוה שלא לאחר את שעת חצות. מיד לאחר מעשה זה שלח לו הבעש"ט שכבר נתקבלה תשובתו.

סיפורי מרן הרמ"ח עמ' כט' קטע כח'

עבודת התיקונים לפני עבודה לשמה
מהו הסימן שנגמר תיקונו של אדם?
כאשר אדם מנסה לפעול למען תיקונו, אפילו במסירות נפש, והדבר לא עולה בידו סימן שתיקונו נגמר. אליעזר גזלן קפץ למקוה עם גרב חוצצת כדי להספיק לטבול בדיוק בחצות למרות שטבילתו אינה כשרה. הוא ניסה לעשות את התיקון בכל כוחו, אך לא הצליח בשום אופן ודוקא זהו הסימן לסיום התיקון. כאשר אדם לא יכול להמשיך במהלך מסוים בשום אופן סימן שעליו לחדול.
עבודת התיקונים שאדם עושה למען תיקון נפשו אינה עבודת לשמה, אלא היא העבודה שלא לשמה, שחייבת להיות לפני העבודה לשמה.
כאשר האדם מנסה לתקן בכל זאת למרות שאינו יכול זהו מעין "מעבר יבוק"(בראשית לב, כג.).
אין פירושו של גמר התיקון שאליעזר גזלן יכול כעת לחזור לסורו, אלא שהוא יצא מגדר עבודת התיקונים. מי שהגיע למדרגת עבודה לשמה לא זקוק יותר לתיקונים.
לו יצויר אדם שעבר על כל התורה והוא מסוגל מיד לעבוד את ה' לשמה הוא לא זקוק לשום תיקון ותשובה. כל הבעיה היא שבגלל מצבו הוא לא יכול לעבוד לשמה ולכן הוא זקוק לתיקון שלא לשמה כשלב מעבר בדרך לעבודה לשמה.