מהות החסידות

ח
גזירת התלמוד ומשל השפחה

בזמן הבעש"ט נגזרה גזרה על שריפת הש"ס. לר' דוד לעקיס, מתלמידי הבעש"ט, היה ש"ס שהיה מחביאו בתוך תנור מטויח בטיט, ושם היה נכנס ולומד.
פעם שאל את הבעש"ט: "עבור מה נגזרה הגזירה?" ענה לו הבעש"ט במשל.
היה מלך שמתה אשתו המלכה ונשא את שפחתו והלבישה בגדי מלכות. בימים הראשונים היתה אתו, אבל אחר כך התחילה להתחבר ולטייל עם השפחות כהרגלה הקודם. ציוה המלך שיקחו בלילה את מלבושי המלכות שלה, ותחתם ישימו לה את בגדי עבדותה. בקומה בבוקר ראתה והנה נעלמו בגדי מלכותה. בלית ברירה לבשה את בגדי השפחה המונחים תחתם, וכך באה אל המלך לשאול מה זה ועל מה זה.
ענה לה המלך: "אני עשיתי לך את בגדי המלכות כדי שתתועדי אתי, אבל כדי לטייל עם השפחות טובים גם מלבושים אלה עבורך".
הנמשל, סיים הבעש"ט, הוא כי לפנים למדו לפני ה' תורה לשמה, אבל כעת שלומדים כל אחד לכבודו, נגזרה הגזירה על התלמוד.
אמר לו ר' דוד לעקיס:"אל תספר לי מעשיות כאלו. אני לא לומד בשביל הכבוד שלי!" אמר לו הבעש"ט :"מה רצונך?" וענהו: "שתתבטל הגזירה מיד!" תכף שלח הבעש"ט שליח אל הפריץ שיבטל מיד גזירה, ואם לאו מרה תהיה אחריתו. הפריץ לא שמע לבעש"ט ואמנם היה סופו מר ונמהר.
מוסיף המספר כי לאחר מותו של הפריץ רצה בנו לחדש את הגזירה, ושוב שלח הבעש"ט אזהרה על ידי שליח. הכיר בן הפריץ את השליח שהזהיר את אביו ופחד וביטל את הגזירה.

סיפורי מרן הרמ"ח עמ' כז' קטע כד'

שני אופני "תורה לשמה"
לא ברור מהנמשל אם התקופה שבה למדו פעם תורה לשמה נמשלת למלכה הראשונה, או שזו השפחה בתקופה הראשונה בטרם חזרה לסורה. לכן יש לומר שהדבר מקביל לשתי בחינות של לימוד תורה לשמה, כפי שמסביר ר' הלל מפאריטש. יש לימוד תורה לשמה על פי הפשט שזהו לימוד על מנת לקיים ויש תורה לשמה במדרגה העליונה שאלו השעשועים העצמיים שיש בלימוד התורה.
לפי פירוש הפשט -לימוד על מנת לעשות- האדם נמצא עם ה' על ידי קיום המצוות שהוא מלשון צותא. ולפי הפירוש הפנימי יותר כאשר מדובר בשעשועים עצמיים האדם נמצא עם ה' כל הזמן ביתר שאת. כאשר לומדים תורה בשביל הצותא אז ראויים לבגדי המלכות. המקור למשל נמצא ב"מגילת אסתר" שם מופיע שעל המלכה ללבוש בגדי מלכות כדי להיות עם המלך(אסתר ה, א.).
כאשר אדם לומד תורה שלא לשמה זו כמו המלכה החדשה שמתרועעת עם השפחות כדי להתגאות בפניהן על קשריה עם המלך. ומי שלומד שלא לשמה לוקחים ממנו את בגדי המלכות, ולפי הנמשל - נגזרה הגזירה על התלמוד.
יש רמז ברור לקשר שבין לימוד תורה לבין הלבוש-"לשמה" אותיות "שמלה".

הרבי מקבל תוקף מתלמידו
יש לימוד חשוב ביחס לתגובתו של ר' דוד לעקיס למשלו של הבעש"ט. אנו למדים שאפילו אם הרבי נותן הסבר לצרה (כמו השואה או עיכוב משיח) לא צריך לקבל זאת. כוונתו של הרבי היא לשמוע תגובה. רבי יוחנן העדיף כתלמידו את ריש לקיש דוקא מפני שידע להקשות עליו קושיות. הרבי לא זקוק למהנהנים בראש.
אם התלמיד מקבל את המשל, זהו סימן שהוא שהוא מזדהה עם השפחה ומקבל את הדין. דוקא תגובתו של ר' דוד לעקיס שהמשל אינו נכון לגביו, הובילה לישועה מצד הבעש"ט. לפעמים הצדיק בעצמו זקוק להתעוררות של אנשיו. נאמר למשה ב"ואתה תצוה" כי העם "יקחו אליך"(שמות כז, כ.) . על משה לדעת שבני ישראל מוסיפים בו כח להאיר וכי הוא זקוק להם כדי להמשיך המשכות לעולם.
עם זאת הבעש"ט יכול היה לענות לו שהגזירה אינה בגללו אלא בגלל כולם. היה לר' דוד לעקיס את ה"יגבה לבו בדרכי ה'"(דברי הימים ב פרק יז, ו.) כדי להפוך לסמל כללי של העם. הבעש"ט יכול לטעון לה' שיש אחד האומר שהגזירה לא שייכת לו. יש לעשות ממנו את החד בדרא המגן על כל הדור. הבעש"ט בהיותו צדיק עליון אינו מספיק תמיד לביטול הגזירה על התחתונים. צריך שדוקא אחד מהתחתונים, אחד מהעם, יקום ויחד עמו יבטלו את הגזירה הקשה. זהו יחוד של צדיק תחתון וצדיק עליון -"רננו צדיקים בה'"(תהלים לג, א.).
אם הבעש"ט מבטל בעצמו גזירה הוא לא זקוק להשתדלות בדמות שליח לפריץ, אלא הוא פועל בשמים. ביטול הגזירה הבא מלמטה נותן לבעש"ט את העוז לפעול בעולם פעולה 'פוליטית'. יש סיכון גדול בפעולה מסוג זה ואת הכח לכך מקבל הבעש"ט מהתלמיד.
מה שנפעל למעלה הוא באופן יחסי בחינת חסד כמ"ש "נטה ימינו ברא שמים", אבל מה שנפעל בארץ הוא בבחינת דין- "נטה שמאלו ברא ארץ". מה שנפעל למטה יש בו מימד של דין. בדרך כלל הבעש"ט לא נוהג באופן של דין, כפי שפנה בתוקף לפריץ. יש בכללות שלוש רמות של פעולה כדי לגאול את העולם(מופיע ב"מלכות ישראל"). דרך אחת היא לחכות לנס, השניה היא להפיץ את מעיינות החסידות, והשלישית- להכנס לפוליטיקה. עיקר דרכו של הבעש"ט היא "יפוצו מעיינותיך חוצה"(משלי ה, טז.), אך לעתים כמו בסיפור זה הוא מסכן את עצמו ופועל באופן פוליטי.