כיצד ניתן לפתור בעיות?
("מוחין דגדלות" ו"מוחין דקטנות")

כאשר באים אנו לעסוק בכל בעיה העולה על הפרק יכולים אנו לפנות אליה בשתי דרכים שכליות. האחת מכונה בלשון הקבלה "מוחין דקטנות" והשניה מכונה "מוחין דגדלות". "מוחין דקטנות" היא הפעלת המח בדרך חשיבה בלתי מפותחת, דרך חשיבה קטנה, 'לחוצה' ומצומצמת. "מוחין דגדלות" היא הפעלת המח בדרך בוגרת יותר, בחשיבה כוללת ומפותחת, ומתוך רגיעה.
על מה עומד ההבדל בין שתי הדרכים לפתרון כל בעיה? באופן חד נאמר כי פתרון בעיה בדרך של "מוחין דקטנות" יעסוק אך ורק בעצם הבעיה לגופה, ללא מבט רחב וכולל יותר. יסודה של נטיה זו הוא קטנות וצמצום במח - ללא אפשרות להניח לבעיה הנקודתית - דבר הנובע מתוך לחץ לפתור את הבעיה באופן מידי. לחץ זה הוא דרך בלתי מבוגרת להתמודד עם בעיות, והוא מוליד התנהגות העוסקת ב'כיבוי שרפות' מידי, ללא עיסוק בשרשי הבעיות.
לעומת זאת, פתרון בעיה בדרך של "מוחין דגדלות" יעסוק במכלול המוליד כל בעיה, וינסה לבחון ולתקן את שרשי הבעיות. דרך זו יסודה בגדלות ורוחב במח - יכולת להרפות מן הבעיה הנקודתית ולפנות לנושא בדרכים עקיפות - דבר הנובע מתוך בטחון כי כל בעיה סופה פתרון, אם אך יפנו אל הדברים מתוך דרך חשיבה נכונה וכוללת. היכולת להתמודד עם בעיה בצורה רחבה מעידה על בגרות נפשית, בטחון וידיעה כי בכח חשיבה נכונה הנובעת מפנימיות התורה ניתן לפתור כל בעיה. יכולת זו מולידה התנהגות העוסקת בדברים ברמה העיונית, ללא לחץ מידי מבעיות המתעוררות בשטח.
לכאורה יכולים אנו לשאול: מה הנזק אשר נגרם מפתרון נקודתי ומידי לבעיה, פתרון אשר נובע מהצגת והגדרת הבעיה וגישה מידית לפתרון עצם הענין? על מנת להמחיש את הדברים נזדקק לסיפור המובא בגמרא, ולדוגמא מן המציאות.
במסכת עירובין (נג, ב) מובא מעשה אודות רבי יהושע:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה-וארוכה וזו ארוכה-וקצרה, והלכתי בקצרה-וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי, אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה?! נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם.
לפי מעשה זה אנו מגלים כי יש דרך קצרה - הדרך ההולכת ישירות אל העיר - אך ארוכה, משום שאין היא מגיעה לשער העיר. רבי יהושע, מספר המעשה, הגיע לעיר, אך לא זכה להיכנס אליה. כלומר: דרך ישירה ונקודתית נראית קצרה, אך היא מגיעה רק אל חיצוניות הדברים. לעומת זאת קיימת דרך "ארוכה וקצרה" - דרך שנראית ארוכה ועוקפת, אך סופה להגיע לפנים העיר, לפנימיות הדברים בהם מנסים לעסוק.
ראוי להעיר כי בסיפור זה מוצאים אנו כי שבח חכמת ישראל וגדולתם הוא דווקא על חכמה זו - הזיהוי וההכרה כי הדרך הקצרה היא ארוכה, והדרך הארוכה היא הקצרה.
כאשר אנו רוצים לפתור בעיה בדרך קצרה - דבר אשר לצערנו הוא הנטיה הכללית של כל בני דורנו, דור ה'אינסטנט' - מגיעים אנו לפתרון מוגבל וחיצוני בלבד. פתרון בעיה ללא עיסוק במסכת ערכים כוללת הוא פתרון חיצוני אשר נועד ל'כיבוי שרפה' מידי, ללא כל פתרון אמיתי וכולל. לעומת זאת פתרון בדרך הארוכה יהיה פתרון אמיתי, אשר יעסוק בגורמי הבעיה הערכיים - בבעיות שבכל שיטת החשיבה והפעולה הנהוגה היום. פתרון שכזה סופו להצליח, אף אם יקח זמן מה להגיע למימושו.
לשם המחשה יכולים אנו לקחת כנושא מובהק את 'שיבת ציון' בדורנו. שיבת ציון באה להתמודד עם בעיה וצורך - בעיית רדיפות הגויים בחוץ לארץ והצורך החיוני של עם ישראל לשוב לארצו ולכונן בה ריבונות יהודית, תחתיה יוכל לבטא את סגולותיו היחודיות כעם (וליתר דיוק: הציונות הביעה רצון ב"הגדרה לאומית" ככל העמים, אך ללא הדגשת יחוד יהודי!). אכן, הדרך בה נקטה הציונות היתה דרך של התמודדות ישירה ונקודתית, ומסקנתה היתה כי יש לעלות באופן פיזי לארץ ישראל ולייסד בה מדינה יהודית.
לכאורה, מסקנה זו עונה על הבעיה שהוצגה בפני מחוללי הציונות, אך, אנו מוצאים כי בפועל פתרון זה קורס לנגד עינינו ומגיע אל מבוי סתום - בעית הרדיפות חוזרת שוב בארץ, כאשר אין עמידה יהודית איתנה נגד התנכלויות הגויים, ו'ההגדרה הלאומית' מאבדת את משמעותה מתוך פתיחות וכניעה להשפעת תרבות זרה בארצנו. מדוע? פתרון זה זכה להגיע רק אל 'חומות העיר' - אל חיצוניות הבעיה - ועל כן המבנה החיצוני אותו הציב, מבנה שלא נמלא בתוכן פנימי וחילוף ערכים אמיתי, סופו קריסה.
לעומת זאת, אנו מאמינים כי המהלך של חתירה לגאולה אותו התחילה החסידות - ואליו מנסים אנו להתחבר ולהשלימו - סופו הצלחה ובנין ריבונות יהודית פנימית ונצחית בארץ ישראל. החסידות השיגה כי על מנת לשלוט באמת בארץ ישראל ולכונן בה ריבונות אשר תיטיב לבטא את יחודו של עם ישראל יש לחולל מהפכה ערכית שלמה - "להוציא את הגלות מן היהודים". כאשר הולכים בדרך ארוכה שהיא קצרה - בהתבוננות של "גדלות מוחין" אמיתית - זוכים להגיע לפנימיות היעד, ובכך לבטחו מפני שבירה.