מרץ 04
טעימת השגת המהות דרך התבוננות בטבע
אחרי כל זה הוא מגיע לעיקר, הפרק האחרון של המאמר, ובו אומר יסוד היסודות של כל השיטה שלנו בחינוך דווקא בדור שלנו: איך אפשר היום לקבל מעין ההשגה שלעתיד לבא, אמא עילאה, השגת המהות, ששם תענוג עולם הבא? הוא אומר שיש אך ורק דרך אחת לטעום, מתוך דברים מוחשיים בעולם הזה התחתון, קרי – מתוך חבור המדע לתורה. מי שקורא טוב, פשיטא שכך אומר. קודם כל, איך מתאים לרבי הרש"ב? ידוע שהיה אומר "ברוך אתה הוי' למדני חקיך", ופרש על חקי הטבע, ולא על חקי התורה, שגם חקי הטבע הם "חקיך". לכאורה ההיפך מאיך שמצטיירת דמותו של הרבי הרש"ב – הכי נגד לשלוח ילד לאוניברסיטה. אבל כאן כותב מאד מפורש שאין שום דרך של התבוננות בתורה, ברוחניות נטו, להגיע לתכל'ס – השגת המהות – חוץ מזה. מה רוצה? השגה היא בדרך כלל רק השגת המציאות, ואומר שהדרך היחידה להגיע להשגת המהות – לטעום מעין "פנימיות אמא פנימיות עתיק", שתהיה לע"ל – היא מתוך משהו מהותי, מוחשי. הוא אומר שאפשר להגיע לכך מהתבוננות בטבע, כאשר רואים את כח הפועל בתוך הנפעל, משיגים את הנמשל מתוך המשל. המשך »
מרץ 04
דרך קצרה כוללת את כל התוכן
כדי להשלים נחזור לפרק הראשון: הוא אומר שיש מאמר חז"ל – אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר. הוא לא אומר מי בעל המאמר, אך מגיע מרבי מאיר, שכל דבריו מחכמה, פנימיות אבא, לכן חשוב מי בעל המאמר. הוא אומר "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה"[1]. מסביר ש"דרך קצרה" כמו משל, שכל אור הנמשל נמצא בו – פרסא, ולא צמצום בו עיקר האור מסתלק. איך אני יודע ש"דרך קצרה" היא פרסה ולא צמצום? מכך שאחרי ארבעים שנה קאים איניש אדעתיה דרביה (סוד תרומה, תורה–מ, שדברנו בשבוע שעבר). זה תלוי בכך שהרב עושה עצמו מצר-ים והתלמיד עושה עצמו מצר-מי – שניהם מתכווצים. יש תורה של הרב המגיד על דוד המלך ועל דוֹד של שיר השירים שיש שני דלתין – "דלית לה מגרמה כלום" – בטול הרב לתלמיד ובטול התלמיד לרב. זה היחס שמדבר עליו במאמר – כל אחד צריך לבטל ולכווץ עצמו, ודווקא כך מעבירים את העצמות. מה הפשט של "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה"? כתוב בעמק המלך ועוד שהפשט שטוב לזכרון. כאן אומר יותר, שהכל נמצא שם, כמו ראשי פרקים של מעשה בראשית ומעשה מרכבה – שמלמדים רק אותם, אבל הכל שם. אחרי "אלף בינה" כתוב "סמך-עין, סימנים עשה". כל הדרך הקצרה היא סימנים. אפילו הצדיק עצמו הוא "סימנא בעלמא", סימן לכל האלקות בעולם. ב"דרך קצרה" כלול הכל, בתחלה בהעלם אבל "סוף הכבוד לבוא". המשך »
מרץ 04
במאמר השבוע, של הרבי הרש"ב, יש הרבה דברים פנימיים, וגם בפרק האחרון יש נושא שבמיוחד קשור לנושא שלנו של יחוד המדע והתורה. איני מכיר עוד מקור אצל הרבי רש"ב שכל כך מדבר על הענין ומדגיש אותו כמו המאמר שלנו השבוע.
הארת עצם הקו באו"א עילאין
נתחיל מההתחלה: ידוע שהקו אור-אין-סוף מאיר הארה בכל עולם האצילות, והקו עצמו הוא סך הכל הארה מהאין סוף. אחר כך, הארה דהארה דהארה מהקו עוברת לעולמות התחתונים, כמו שכתוב באגה"ק כ. כל החידוש של המאמר, שרוצה להסביר את הענין של אבא ואמא עילאין, כי במאמר הקודם הסביר מה הם ישסו"ת, שבכללות הם המשכת והטית השכל, והמשכה (שהרגע דברנו עליה) אינה הדבר עצמו, על כל פנים בעולם הזה, כמו שידוע בסוד הפסוק "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", שלעתיד לבא ה-ו יהיה כמו ה-י. בעולם הזה ה-ו היא רק המשכה, רק הארה, ולא כמו ה-י. אם כן, כמה שהסביר שישסו"ת אינם ההתפעלות של השכל אלא מעצם השכל, אבל בהיותם המשכת והטית השכל אינם ממש עצם השכל. במאמר הזה רוצה להסביר לנו את הסוד של או"א עילאין, עצם השכל, ובפרט רוצה להסביר את הסוד של אמא עילאה, כי יותר קל לתפוס את המשמעות של אבא עילאה. באמת כתוב בכתבי האריז"ל ששרש אמא עילאה יותר גבוה – לא מביא במאמר, אך כתוב כך, ולמדנו כך אצל רבי לוי'ק לפני כמה שבועות. כל עולם האצילות הוא חכמה ביחס לעולמות, וכאן מחדש ביחס לחכמה דאצילות. אף שכתוב שיש רק הארה מהקו בכל האצילות, הוא מחדש – וצריך לחפש אם כתוב בספרי הקבלה – שבאבא עילאה מאיר עצם הקו. היות שהוא מקשר את כל מאמר השבוע למה שמהרח"ו כותב בשם האר"י, שהסוד של פנימיות אבא פנימיות עתיק ופנימיות אמא פנימיות עתיק יתגלה רק לעתיד לבא, ולכן כל המאמר הוא של לעתיד לבא, ולא פלא אם כמה דברים חשובים שכותב בו ספק אם מופיע באריז"ל.
המשך »
מרץ 04
שך דינים
לפני שנסיים, נאמר עוד שער בקיצור, שרצינו עוד לפני שבוע ולא הספקנו – שער שך, ממנו המשכן. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך הלב של כל אחד ואחד. נתבונן רק ב-שׁך, ולא ב-שׂך שמתחלף גם ב-סך (למדנו פעם בסוכות, עם ריבוי שרשים וענינים). שך היינו שך דינים. כמו שיש פר דינים כך יש שך דינים, שך עולה ה"פ דין ופר עולה מנצפך (שרש ה מוצאות הפה המחלקים את מבטא האותיות, פעולה של גבורה ודין, פר = גבורה דין), ה"פ נו – כוונת הברכה שאומרים בסוף קריאת המגילה: "הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו" (ממותק על ידי "ויהי נעם אד' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", כנודע).
המשך »
מרץ 04
צמדי זז
"כל מקום שנאמר 'לי' אינו זז לעולם, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא". מה רמז של קשר מובהק בין פרשת תרומה ופרשת תצוה? שיש ביטוי עיקרי שראשי התיבות שלו הוא זז. אין הרבה כאלה – עשרה עיקריים בכל התנ"ך. בתרומה – "זר זהב", בתצוה – "זית זך". זה סתם? ודאי לא. יש הרבה כאלה? אין הרבה. יש "זר זהב", יש "זית זך", ויש אחד שהוא קריאת התורה של פורים, של מחית עמלק ["זֶכר"-זֵכר"] – "זאת זכרון". בכל חמשה חומשי תורה יש ארבעה, הראשון במעשה בראשית – "זֹרע זרע". הכל שייך לפורים, בו מסיימים את המגלה "דובר שלום לכל זרעו". "זרע זרע", "זאת זכרון", "זר זהב", "זית זך" (כל ביטוי נקח רק פעם אחת). מה לגבי שאר התנ"ך? נבחר רק עיקריים. יש "זֹבח זבח" (שמופיע בכמה צורות), "זמת זנותך", "זרות זעום", "זני זמרא", "זבד זבינא", "זרח זמרי". בכל אחד אפשר להתבונן עד פורים (עד דלא ידע מה הוא אומר ואיך שהוא זז). בתורה יש ארבעה ובנ"ך עוד ששה. ר"ת י"פ זז – 140. מה הסיכוי שאם נעשה את כל עשרת הלשונות יהיה כפולה של 140? סיכוי קלוש, אבל הנה למרבית הפלא כך יוצא. אם תעשו את חשבון כל הצמדים, כל ה"צמד-חמד" של זז, יוצא 4480, לב פעמים 140, שך (נער) פעמים זז (הנער זז). תיכף נדבר על השער שך וסוד שך דינים.
המשך »
מרץ 04
לי-לשמי-לשלמי
כעת נשאל שאלה הרבה יותר לעומק: כמו שחז"ל דרשו "'לי' לשמי", לקחו את המלה "לי" ושמו בתוכה "שמ", אפשר לשאול, האם יש עוד מילה בתנ"ך ששתלו משהו בתוך ה-שם שבתוך ה-לי? שאלה נחמדה, שבשבילה צריך להיות "בן חמש למקרא", שמבין מ"'לי' לשמי" שמוסיפים דברים פנימה – ממלאים את השקית בממתקים. למרבית הפלא, יש אך ורק מלה אחת בתנ"ך כולו, בה נוסף עוד משהו בתוך ה"לשמי" – מופיע בתהלים, אז יתכן שמישהו זוכר: "לשלמי נדרי יום יום". מלה אחת בכל התנ"ך שיש "לשמי" ועוד משהו בתוך ה-שם. מה כל הפסוק? הפסוק האחרון (ט) של פרק סא ("אין מזל לישראל") בתהלים: "כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום".
המשך »
פבר 24
טז מדרגות מוחין במאמר
נאמר בקיצור את המאמר בע"ב: הווארט במאמר השבוע, שאם מסדרים את הנושאים שלו הוא מאד עשיר, הוא שיש בדיוק 16 מדרגות של שכל המתבארות במאמר זה. הוא לא מדבר על ה-י של י-ה-ו-ה, או"א עילאין, אלא על ישראל סבא, תבונה, ישראל זוטא ויעקב. בישראל סבא ותבונה מסביר שש מדרגות בכל אחד, כבר יב, שתי מדרגות בישראל זוטא ושתי מדרגות ביעקב. המשך »
תגיות: תער"ג. מוחין
פבר 24
בנין ושמירה מ"אם הוי'"
יותר בקצור נמרץ נאמר את הזהר, שטרם הגענו אליו: הזהר אומר, בקיצור, שיש משכן ומקדש. הזהר דורש תהלים קכ"ז, "שיר המעלות לשלמה אם הוי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם הוי' לא ישמור עיר שוא שקד שומר". הזהר אומר שהפסוק הולך על בית המקדש של שלמה, ו"לשלמה" רומז גם לבינה, "מלך שהשלום שלו" (ש"עושה שלום במרומיו", בעלי הקונפליקטים במדות). רבי לויק מביא את הרמז ש"אם" היינו בינה (אל תקרי אִם אלא אֵם) ו"אם הוי'" עולה בינה, ונוסיף לכך ש-אם הוי' היינו חלוקה בחתך זהב של בינה. "אם הוי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" – "בוניו" היינו הז"ת, ובעיקר התפארת שכוללת שבעה עמודים, ויוצא מהחסדים דאמא. המצוה העיקרית של הפרשה היא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כמובן הווארט מתאים מאד לכל שיפוצניק, מי שעוסק בבנין. אם ה' לא יבנה – הכל להבל ולשוא. יש גם מי שעוסקים בשמירות – גם בישובים, ויש גם חברות שמירה (יש לנו כמה חברים שם). "אם ה' לא ישמור עיר – שוא שקד שומר". יש בונה ויש שומר – הבונה היינו ז' עמודים שעיקרם תפארת הנוטה לחסד, בא בעיקר מחסדים דאמא, והשומר על העיר היינו ספירת היסוד בפרט, שם "שדי" שלומדים עליו בע"ב. אם ה' לא ישמור – שוא שקד[1] שומר. כלומר, בשניהם צריך "אם הוי'", בינה. המשך »
תגיות: זוהר • מקדש • משכן • צדיק • תרומה
פבר 24
חמשה פירושים כנגד נרנח"י
היות שהגענו עד כאן, ספר החסידות הכללית שהכי נתפס – יש לו 'חוש' – ב"'לי' לשמי" הוא הספר שכל אחד צריך ללמוד אחרי ספרי היסוד של החסידות בכלל הוא נעם אלימלך. אחרי כתר שם טוב, אור תורה של המגיד ותניא קדישא, ועוד כמה ספרי חב"ד יסודיים, צריכים את ספרי היסוד של החסידות הכללית. הכי חשוב ביניהם הוא נעם אלימלך, שמקובל שהוא "ספרן של צדיקים", והיות שבדורנו "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" – כדי לרשת את הארץ – הוא מאד-מאד חשוב בדורנו. הזכרנו את הצעטיל קטן שלו, וכעת מגיעים לספר עצמו. בנעם אלימלך בתחלת פרשת תרומה יש חמשה מאמרים קצרים של "'לי' לשמי". מאד תופס אותו, יותר מכל הספרים, הרש"י הראשון של "'לי' לשמי". קודם הקדמנו, כדי שנבין טוב, שמביא בתניא ש"אותי אתם לוקחים", עצמות. בתניא לא מביא "לשמי" כי מספיק לו "לי", לא צריך את ה"לשמי" של רש"י. אבל רש"י כותב "לשמי" וצריכים אותו, והכי מאריך בכך הוא הנעם אלימלך. לכן, בקיצור, לכבוד הכניסה לחדש אדר – החדש של רבי אלימלך, שבחדש אדר ההילולא רבא שלו. כדאי גם שכל אחד ילמד את הפירושים שלו בתרומה. נסדר את חמשת פירושיו לפי נרנח"י, ומתוך הפירושים נלמד הרבה דברים יפים. נאמר לא לפי סדר הספר אלא לפי ההקבלה לנרנח"י: המשך »
תגיות: לי לשמי • נועם אלימלך • תרומה
