י. יחוד התורה והמדע – הדרך להשגת מהות אלקות

טעימת השגת המהות דרך התבוננות בטבע

אחרי כל זה הוא מגיע לעיקר, הפרק האחרון של המאמר, ובו אומר יסוד היסודות של כל השיטה שלנו בחינוך דווקא בדור שלנו: איך אפשר היום לקבל מעין ההשגה שלעתיד לבא, אמא עילאה, השגת המהות, ששם תענוג עולם הבא? הוא אומר שיש אך ורק דרך אחת לטעום, מתוך דברים מוחשיים בעולם הזה התחתון, קרי – מתוך חבור המדע לתורה. מי שקורא טוב, פשיטא שכך אומר. קודם כל, איך מתאים לרבי הרש"ב? ידוע שהיה אומר "ברוך אתה הוי' למדני חקיך", ופרש על חקי הטבע, ולא על חקי התורה, שגם חקי הטבע הם "חקיך". לכאורה ההיפך מאיך שמצטיירת דמותו של הרבי הרש"ב – הכי נגד לשלוח ילד לאוניברסיטה. אבל כאן כותב מאד מפורש שאין שום דרך של התבוננות בתורה, ברוחניות נטו, להגיע לתכל'ס – השגת המהות – חוץ מזה. מה רוצה? השגה היא בדרך כלל רק השגת המציאות, ואומר שהדרך היחידה להגיע להשגת המהות – לטעום מעין "פנימיות אמא פנימיות עתיק", שתהיה לע"ל – היא מתוך משהו מהותי, מוחשי. הוא אומר שאפשר להגיע לכך מהתבוננות בטבע, כאשר רואים את כח הפועל בתוך הנפעל, משיגים את הנמשל מתוך המשל.

ארבע מדרגות בהעלאת המשל המדעי

אומר בכך ארבע מדרגות, י-ה-ו-ה ממטה למעלה: אומר שיש ללמוד את הסוגיא במדע (לא אומר את המלה מדע, אבל זו הכוונה, ויש תקדימים – הרמב"ם שאומר שצריך להבין את נפלאות טבע כדי להגיע לאהבת ה', ועוד יותר המהר"ל שאומר שיש לדעת תורה ומדע, אך כותב כאן באין ערוך יותר מהם). הוא כותב שהדרך היחידה להשיג מהות אלקות היא רק מתוך המוחש, שאתה רואה את כח הפועל בנפעל, כלומר את הנמשל בתוך המשל. אז אומר שיש את המשל, ויש מה שאתה רואה את הנמשל במשל, ורואה את כל הפרטים של המשל בנמשל. אם אתה לומד סוגיה – פוטוסינטזה או מה שלא יהיה – וצריך לזהות כל הנוסחאות בנמשל, באלקות, שהם עדיין שני דברים. אחר כך יש שלב שלישי, שהמשל כל כך מזדכך אצלך, שהמשל והנמשל הופך להיות אצלך אותו דבר (דבר שדברנו עליו באריכות כשלמדנו נושאי תורה ומדע, שההסבר הפנימי מתאחד עם המשל). ואז המשל, שהוא הנמשל ממש – אלה המלים שלו – הופך להיות כלי להשגת מהות אלקות, על דרך לעתיד לבא. מתקשר למה שלמדנו על פר ו-שך – המוחשי נפל מ-ז' מלכין קדמאין. המוחשי הוא חכמה נפולה, ולכן לא כל אחד רואה את הנמשל במשל – המדען החיצוני לא רואה – אבל דווקא שם חומר גלם שאפשר להגיע בו, בארבע מדרגות, עד להשגת המהות ממש. אין שום דרך אחרת, אם לא מתוך המוחש. שוב, ארבע המדרגות: משל; ראית כל פרטי המשל בנמשל; הזדככות המשל עד שנעשה אחד עם הנמשל; שכל זה נעשה כלי להשגת מהות ה'. ארבע המדרגות הן י-ה-ו-ה:

י השגת מהות אלקות

ה הזדככות המשל עד שנעשה אחד עם הנמשל

ו ראית כל פרטי המשל בנמשל

ה הבנת המשל

"והנגלֹת" היינו שיש משל ונמשל, וכל פרטי המשל משורטטים בנמשל. אחר כך יש הזדככות, באמא, שכבר מעלה מהגלוי לנסתר, מהיבשה לים. אומר שהזדככות השכל אינה ראית הנולד – כי היא בינה, לא חכמה – אבל כאילו רואה. בסוף נעשה כלי להשגת המהות ממש – ה-י, כמו ראית המהות. הזדככות המשל בתכלית, חק הטבע במקום אחר לגמרי, באמא. המשל עם כל פרטי הנמשל שמהוה אותו – ו. המשל –ה תתאה. צריך לקרוא כמה פעמים – זה יסוד היסודות.

"לי" – יחוד חכמה תתאה וחכמה עילאה בלקוטי מוהר"ן

הכל בסוד "לי" – "נעוץ סופן בתחלתן". יש שני לי, "חכלילי", "כל חך הטועם אומר לי-לי". כאן המקום לומר שהשם לילי הוא בסדר גמור (רק בתוספת ת לא בסדר) – הרבה בנות שואלות. יש כמה וכמה פסוקים שיש "לי… לי" באותו פסוק. בכך נסיים הערב. אחד הפסוקים בתהלים – "מי יקום לי עם מרעים, מי יתיצב לי עם פועלי און". המדרש אומר משהו מדהים על פסוק זה, שהקב"ה אומר אותו על פטירת משה רבינו. כאשר משה מסתלק מהעולם ה' מקונן "מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און". כל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם, וכאן יש פעמיים "לי". יש בלקו"מ תנינא תורה צא תורה שלמה – שהרבה פעמים אומרים שהיא חותם לקו"מ, "נעוץ סופן בתחלתן", שבתורה הראשונה והאחרונה עוסקים ביחוד חכמה עילאה וחכמה תתאה. בתורה הראשונה מסביר את סוד ה-חן, ח חכמה עילאה ו-ן חכמה תתאה, ובתורה האחרונה אומר שה-ל היא חכמה תתאה וה-י חכמה עילאה. ראוי לקרוא בפנים, הוא מסביר באריכות שה-ל היינו תשוקת התלמיד לרב (עלית לב התלמיד לרב) – שיש בה גם צמצום, כפי שהסביר הרבי הרש"ב – וה-י היינו שהרב מצמצם עצמו לתלמיד. אם יש תורה אחת בכל לקו"מ שממנו יוצא שצריך ללמוד מדע ולחבר לתורה היא תורה זו. שם אומר שחכמה תתאה היא לא רק חכמת התלמיד אלא כל חכמות העולם. בתורה הראשונה אומר שהחן בגלות, נמצא אצל האומות, בחכמות שלהם, מדע. בתורה האחרונה אומר שה-ל היא חכמה תתאה שבכל חכמות העולם, ורק חכם אמתי – י, משה רבינו (ומרדכי בדורו כמשה בדורו) – יכול להתחבר אליהן ולהעלותן. לכן ה' מקונן "מי יקום לי עם מרעים", מי יכול להקים ולהשיב אלי את המרעים, אלה העוסקים בחכמות העולם ללא זיקה מודעת לשרש כל החכמות באלקות. לא מזכיר את שני חלקי הפסוק, אבל יש בו שני "לי", כפלים לתושיה. שוב, כדאי מאד להסתכל שם.

הזדככות המשל – עליה ממשל הטבע למשל הנפש

מה ההבדל בין המשל כשהוא ב-ה תתאה להמשל ב-ה עילאה, שכבר הזדכך והופך להיות כלי לאלקות ממש? צריך לומר על דרך מה שאמרנו הרבה פעמים, שרבי הלל כותב, שבכל סוגיא בחסידות צריך משל מהטבע ומשל מהנפש, מהמדע ומהפסיכולוגיה. צריך להיות אותו דבר – זה מהטבע וזה מהנפש. כמה שזכור לי לא אומר, אבל למדנו, שתורת המדע – הנגלה של אומות העולם – שיותר מתוקן מהנסתר שלהם, הפסיכולוגיה, שיותר רחוק מהאמת – בקדושה היינו רחל ולאה, נגלה ונסתר, מדע ונפש. באמת כתוב באר"י שלאה היא חוה ראשונה, שהיא מקולקלת, היא כמו לילית. לכן היא בכתה, לשון יללה, שלא תפול בחלקו של עשו הרשע. אבל בתיקון שלה (אליו היא זכתה מכח בכיתה – "ועיני לאה רכות" היינו יפות לפי ת"א) היא תורת הנפש של הבעל שם טוב. כך הסברנו באריכות גם בהקשר לשפחותיהן, בלהה וזלפה. בכל אופן, לפי מה שלומדים עכשיו, מה שמדבר בע"ב, וגם מה שרבי נחמן מדבר שם, כותב בפירוש רק על המוחשי. יש את תופעת המדע, ה תתאה, כמו רחל, ויש להבין מהמשל את הנמשל, את כח הפועל שבו, ולראות את כל הפרטים בשרש – יחוד וה, כמו "לכהנו לי" בזהר של השבוע. אחר כך, המשל צריך להזדכך ולהפוך להיות נמשל. אפשר לומר, הוא לא כותב אבל אנחנו חושבים, שהיינו שהמשל גופא עולה ממשל של טבע למשל של נפש. כמו שאמרנו פעם שאלקטרון הוא מצב בנפש, שיש לו כל מיני רגשות, יכול להיות לו כל מיני פוביות ובעיות נפש. צריך לשלוח את האלקטרון עם הפוטון לבית ספר לתורת הנפש, כדי לפתור להם את הבעיות שלהם. ברגע שכך, המשל הראשון, ה תתאה, הזדכך כל כך שהופך להיות ה עילאה, ואז אין הבדל בין המשל לנמשל. ואז, רק אז, הוא הופך להיות כלי להשגת מהות ועצמות אלקות. הכל בירורים ממה שנפל בשבירת הכלים.

תיקון המרעים ופועלי האון – מדענים ופסיכולוגים

נחזור לפסוק ונאמר שמה שכעת הסברנו כתוב בו. שוב, רבי נחמן כותב רק את החלק הראשון של הפסוק – "מי יקום לי עם מרעים", אבל כתוב גם "מי יתיצב לי עם פועלי און". נסביר כמו שהזכרנו בשיעור קודם אודות עובדי השמש ועובדי הירח. אל תקרי "מרעים" אלא "מדעים" (חילוף ד–ר), ו"פועלי און" הם מי שמשכיבים אותך על ספה ועושים לך פסיכואנליזה. למה הם "פועלי און"? הכל מיני ("און") והכל גאוה, מחשבות של 'איך'. כך מפרש ב"היום יום" את "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו", ש"און" היינו מחשבות אגו. כל שיטות הפסיכולוגיה היום הן שיטות להגביר את האגו, לכן "פועלי און" הם הפסיכולוגים, עובדי הירח. "מי יתיצב לי עם פועלי און" – הולכים לפסיכאטרים למיניהם לחפש יציבות, "מי יתיצב". "מי יקום לי עם מרעים" – צריך להקים את המדע נכון. יש פה פעמיים "לי", "מי יקום לי… מי יתיצב לי". גם ב"יעזוב רשע דרכו" יש לומר שהיינו המדענים, המרעים, "ואיש און מחשבותיו" הפסיכולוגים.

"מרשעים יצא רשע" – להוציא את הרשע מתוך הרשעים

במאמר מביא פסוק "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע". מסביר שהתורה היא "משל", פרסה ולא צמצום. המשל הקדמוני אומר "מרשעים יצא רשע", שחז"ל מפרשים על "והאלהים אנה לידו ושמתי לך" (ר"ת אלול). איך אפשר לפרש שענין זה ("מרשעים יצא רשע") הוא עיקר ענינו של "משל הקדמוני", משל שמכיל את הקדם, העצמות שהוא קדמון לכל קדומים. למה המשל הזה? למה לא משהו יותר נחמד מאשר "מרשעים יצא רשע"? קודם כל, רואים שמעדיף כאן דרך קצרה על לשון נקיה. כל משל הקדמוני הוא "מרשעים יצא רשע". יש פסוק שמביא בתניא, שהרשע, על ידי תשובה, עושה מהרעה שלו יום, אור – "וגם רשע ליום רעה" – כח אתהפכא. כך אפשר לדרוש על אותו משקל – "מרשעים יצא רשע", שהרשע יצא ויסתלק מהם. כמו "יתמו חטאים ולא חוטאים" – יצא מהם הרשע שלהם. כאשר מוציאים "מרשעים" את ה-רשע נשאר מים – כמו מצר-ים ומצר-מי. נסיים את הווארט של מצר-ים ומצר-מי, סימן שהיחס המעולה בין הרב והתלמיד הוא לרדת למצרים. זו תכלית? הוא מסיים שלא, אלא שרק על ידי מצר-ים ומצר-מי נעשה "הרב דומה למלאך [כאלם]" אבל אחר כך יוצאים ממצרים (לא כותב שיורדים למצרים, אבל כן כותב שיוצאים), מגיעים למרחב העצמי, "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה", מקבלים "תורה חדשה" שהיא רחבה מני ים. גם ענין גדול מאד, שרב ותלמיד צריכים לרדת למצרים.

"נסתיימה עבודת הבירורים" בגשמיות והחלה עבודת הבירורים במדע

עוד ענין חשוב בסוף: מקשר את כל ענין התורה והמדע הנ"ל לעבודת הבירורים, ובסוף מסיים את המאמר שעבודת הבירורים היא אכילה לשם שמים וכיו"ב, ועל ידי זה נגיע להשגת המהות. לכאורה אין זה הענין שהסביר עד כה, יחוד המשל והנמשל. אך "אלו ואלו", יש באמת שני דברים. בהתחלה מדבר על בירורים של ראית האלקי בתוך המוחשי – וזה החידוש – ואחר כך ממשיך לפירוש הרגיל של עבודת הבירורים, המוסר של החסידות. ידוע שבחסידות יש גם מטען חזק מאד של מוסר. לכן אפשר לעשות סיום למאמר של היום, שעל כך אמר הרבי "נסתיימה עבודת הבירורים" – איזו? יש לנו הרבה פירושים. כעת נפרש שנסתיימה עבודת הבירורים השניה שכותב, וכעת הזמן להגיע לעבודת הבירורים הראשונה שכותב. שוב, זה מאמר מאד חשוב של השבוע, שיש שם בסוף יסוד היסודות של כל מה שרוצים בע"ה לחולל בחינוך ילדי ישראל, חינוך עצמנו. הוא אומר שרק כך אפשר להגיע להשגת מהות האלקות, שהיא תענוג העולם הבא. לחיים לחיים.