preload
בס"ד
אוקטובר 08

שער הכוונות – דרושי יום הכיפורים דרוש ד

בענין התפילות דיוה"כ הנה למעלה בענין ר"ה ולמטה בענין חג הסוכות נתבאר ענין זה בארוכה האמנם קיצור הדברים הוא כי בר"ה ועד יוה"כ הוא בחי' שמאלו תחת לראשי וממוצאי יוה"כ עד ח' חג עצרת הוא וימינו תחבקני ובח' עצרת הוא הזווג כי בט' ימי תשובה נשלמה הנסירה כמו שנת"ל בדרוש כל האוכל ושותה בט' כו' בענין דרוש הנסירה כי בערב יוה"כ ננסר הוד ויסוד ומלכות דנוקבע ובעת הנסירה ניתנין כל הדינין שבאחורי ז"א בנוק' ואח"כ שמאלו דז"א מחבקה למתק דיני האחוריים אשר בה כי אין הדינין נמתקין אלא ע"י מקורם ושרשם. והנה ביוה"כ צריכה נוקבא [זו"ן דנקודה חמישית] דז"א אחר שכבר נגמר נסירת' לעלות עד אימא עילאה להתעטר ולהתקשט שם בקישוטין כנודע ואז לוקחת הה"ג מנצפ"ך מן אימא עצמה שלא ע"י ז"א ולוקחת ע"י ה' עינויים הנז' מאכילה ושתיה כו' וע"י ה' קולות דה' תפלות דיוה"כ כנ"ל באורך. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי לכן נקרא כפור שהם אותיות כ"ו פ"ר כי הז"א הוא שם הו"יה שהוא בגי' כ"ו ונוק' לוקחת ה' גבורות מנצפ"ך העולים בגי' פ"ר ונמצא כי הארה שמקבלים זו"ן ביום כפור הוא כ"ו פ"ר כי הנה כו' הנזכר במלואו הוא כ"פ ו"ו והוא בגי' יב"ק ופ"ר הוא בגי' מנצפ"ך והענין הוא כי כל בחי' אלו מקבלת עתה ביום זה מלכות נוק' דז"א מאמא עילאה עצמה שלא ע"י ז"א בעלה. והיותו נקרא יוה"כ בלשון רבים הוא הענין רחל נוק' דז"א העולה ביום זה עד אימא עילאה עצמה כנזכר ומתחברת שתיהן והנה אעפ"י שה' מיני גבורות מנצפ"ך שלוקח' מאימ' עילאה אינו רק אחר תפלת הנעילה בסוד החתימה כמ"ש שם עכ"ז [מתחילת יוה"כ] מתחלת הנוק' לעלות עלייה אחר עלייה ותכלית כוונתה הוא לקחת הה"ג מנצפ"ך מאימא ואמנם מדריגת עלייתה הם כסדר ה' תפלות של יוה"כ וזה ביאורם:

וכאן הוא מסביר, איך מכל תפילה מתחילה העליה.

אם ניזכר בתהליך שדיברנו עליו, של שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, דיברנו, שכל הימים הנוראים בונים את המלכות. בונים את הפרצוף הנקבי, בונים את השכינה, בונים את כנסת ישראל. ובונים אותה דרך זה שמפרידים אותה מהזכר, מפרידים אותה מבעלה. הזעיר אנפין, הזכר, הקב"ה, נפרד מהנוקבה, מהנקבה, מהשכינה, נפרד ונרדם. הוא מאבד את המוחין שלו, ההכרה שלו מסתלקת למעלה, עוברת איזה שהוא תהליך עיבוד בחלום. והיא מתחילה תהליך אינטנסיבי של התבוננות ובניה עצמית. היא נפרדת ממנו, מתנתקת ממנו, ולאט לאט מתחילה להיבנות. התהליך של ההיפרדות הוא תהליך מאד קשה ומאד ארוך. ודיברנו בשיעור הקודם, שכשאנחנו מדברים על הנקבה, יש להנקבה שתי רמות. הרמה של רחל, והרמה של לאה. יש את החיצוניות, הנקבה הנגלית, שהיא רחל, חיצוניות של הנוקבה. היא היפת תואר ויפת מראה, היא הנגלית, היא שייכת לקומת הנפש, היא מקבילה לנפש. ויש את הרמה הנשית הגבוהה, שהיא לאה, שהוא מימד נשי יותר מופשט ויותר גבוה. ויש בהם הבדל בקצב. לאה – התהליך של הנסירה שלה מאד מהיר. הנסירה שלה מתחילה ונגמרת ביום א' של ראש השנה, .. היא כבר חוזרת פנים בפנים. אבל התהליך הארוך, והאינטנסיבי, והממושך הוא התהליך של רחל. דיברנו על זה הרבה בשיעור הקודם.

למעשה זה סוג של פער בין הנשמה לנפש. הנשמה יכולה לעבור תהליכים מאד מהירים. יכולה להגיע בשלבים מאד קצרים, להגיע לתובנות חדשות, להכרות חדשות. גם כשהיא מתנתקת, היא מסוגלת לחדש קשר בצורה מאד מהירה ואינטנסיבית.

והתהליכים של הנפש הם הרבה יותר מורכבים, הרבה יותר איטיים, לוקחים הרבה יותר זמן. המשך »

מאי 15

Download

אנחנו היום עושים איזה פאוזה קטנה במהלך בשער ההקדמות. אנחנו נלמד הערב מתוך שער הכוונות.

בכתבים של האר"י יש כמה מערכות. המערכת האחת היא כביכול "סטטית", היא מערכת שמתארת.. בריאת האצילות, או היווצרות של האצילות, והשגחה של הקב"ה על עולם דרך האצילות ודרך העולמות. ויש את המערכת הדינמית, שזה מה שמתרחש כל יום. איזה מערכות יחסים משתנות מתרחשות בתוך העולמות בשחרית, מנחה, ערבית, בשבת, ביום טוב. בדרך כלל שער ההקדמות ועץ חיים יותר שייכים – אף כי גם שם יש הרבה חריגות – לתיאור יותר סטטי. ושער הכוונות יותר שייך למערכת יותר דינאמית, הדינמיקות שמתרחשות.

ברור שהכל מתהווה כל הזמן. אך סטטי – במובן שמתוארת מערכת, ואתה לומד אותה פרט אחרי פרט, עד שאתה מבין את הקונסטרוקציה הגדולה של המערכת. והדינאמי – זה המהלכים שקורים בתוך המערכת. אולי ה"סטטי" וה"דינמי" זה לא התיאור הכי  המדויק, כי גם בעץ החיים הוא בהתהוות כל הזמן. המשך »

מאי 02

Download

לא היינו אמורים ללמוד דרושי הפסח ושער הכוונות, אך כיון שראיתי שזה ממש מתחבר טוב למהלכים שלנו, למרות שזה קצת לחזור אחורה, דרוש א' ודרוש ב' יש כמה נקודות שממש מתחברות לתהליך של זעיר אנפין, הפגם, והתיקון של הפגם, אז אני חושב שאנחנו כן נלמד את זה.

בדרושי הפסח האר"י מתחיל מאיזה שהיא סקירה היסטורית, או מטאפיזית-היסטורית, אנחנו נקרא אותה, העיקר הדרוש ב'

שער הכוונות – דרושי הפסח דרוש א

בענין פסח ויציאת מצרים הנה נודע מ"ש ז"ל כי אותם הדורות הראשונות דור אנוש ודור הפלג' סילקו את השכינה למעלה מרקיע השביעי מחמת עונותם. ודע כי ישראל שהיו באותו הדור של שעבוד מצרי' היו בחי' אותם הנצוצו' של קרי שהוציא אדה"ר באותם ק"ל שנים עד שלא נולד שת כמ"ש ז"ל. ואח"כ באו בגלגול בדור המבול ולכן היו גם הם משחיתים זרעם על הארץ כעין השורש אשר משם נוצרו וחוצבו עד שנימוחו. וזמש"ה וירא ה' כי רבה רעת האדם… המשך »

אפריל 16

תיקון פרצוף לאה.

אנחנו רוצים לנסות להבין, מה זה פרצוף לאה. מה זה לתקן את פרצוף לאה. מה המופע שלה. מה המשמעות של פרצוף לאה. מה זה התיקון שלה. איך זה קשור לפסח?

כאשר אנחנו מסתכלים על משפחת יעקב, יש לנו שתי נשים: רחל ולאה.

[יש שתי פילגשים?]

שתי חוות – דאתכסיא ודאתגליא. חווה עמוקה

זה אחר כך. יש לנו עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא. העולם המכוסה שזה לאה. והעולם המגולה שזה רחל. השורש של רחל ולאה, השורש בכלל של נוקבה, הנקבה הראשונה בתנ"ך היא חווה. תיאורטית, היו אמורות להיות שתי חוות. חווה של בחינת רחל, וחווה של בחינת לאה. אבל קרתה תקלה. האר"י מסביר, שבגלל הקילקול של אדם הראשון, נוצרה תקלה,  וחווה עמוקה, חווה עליונה, לא הצליחה להיוולד כמו שצריך, ויצאה בתור לילית. וחווה שיצאה – היא חוות רחל.

לילית הזאת יש לנו עליה הרבה מאד מדרשים. מי זאת הדמות הזאת של לילית? ומהן הקליפות שהיא עושה? מדרש אחד מספר עליה, שהיה ק"ל שנים, שבהם אדם הראשון פרש מאשתו, ובאותם שנים האשה שלו היתה לילית, והוא הוליד ממנה כל מיני רוחים, שדים וכו'. זה השורש של פגם הברית. אצל האר"י מופיע, שלילית הזאת, הבנים שלה הם עוזא ועזאל. הבאתי לכם סיפור של עוזא ועזאל, אנחנו נקרא אותו עוד מעט.

לילית זה כוח נשי, כוח נשי שיש לו .. מאד מאד חזקה, מאד עמוקה, עם המון אור והמון עוצמה. מצד שני זה כוח נשי הרסני. זה המכשפות שרודפות… זה כח נשי שיש בו איזה שהיא שלילה מאד עמוקה של העולם. שלילה מאד עמוקה של המציאות. בוא נעשה הפוך. נקרא את הסיפור על לילית, נקרא את הסיפור על הילדים של לילית, ומשם אנחנו נבין מי זאת היתה האימא שלהם, ואחרי זה ננסה להבין מה היא לילית, מה השורש שלה, ומה הנפילה שלה. ואחרי זה ניתן לכל זה הסבר בנפש. המשך »

אפריל 14

וידאו: 

"ארבעים ותשעה ימים של חסד" – צמצום הביקורת העצמית, אי הקבלה העצמית והרפלקסיה החונקת כתנאי ללידה של רובד קיומי חדש.

ובלשונו של האר"י: "כי כל כוונת ליל פסח הוא בבחינת רחל ולא בלאה, לפי שלאה מתבטלת בפסח ונכנסת בפנים כדי שלא יינקו החיצונים ממנה"

עיון בדרושי הפסח בשער הכוונות ובדרושי שמועה ד' וה' בשער ההקדמות. ("פרומו" של השיעור)

***

נפל לי אסימון השנה. אני די סגור על זה שליל הסדר אמור להיראות כמו ליל פורים.

נתחיל עם ארבע הכוסות של יין החזק [יין אדום ומשובח – על פי הירושלמי בפסחים פ"י ה"א והרמב"ן]. 

אגב, לדעת לא מעט מהראשונים יש מצווה לשתות גם כוס חמישית אחרי הברכה על ההלל הגדול [כך לפחות לשיטת ר"ח, הרי"ף והרמב"ם בפסחים קיח, א, על פי הברייתא: "חמישי (כלומר כוס חמישי) אומר עליו הלל הגדול. דברי ר' טרפון"]. איך אתם נראים אחרי חמש כוסות של יין בוטיק מהרי השומרון?

נמשיך עם המקובלים שמתארים את ליל הסדר כליל הלידה: גם של הקב"ה [זעיר אנפין] ושל עם ישראל. הלידה מתאפשרת רק לאחר סילוק "פרצוף לאה" שמסמל בין השאר את התביעות המוסריות של ה'סופר-אגו', הרוחניות הגבוהה והטהרנית, הרפלקסיה, המודעות העצמית העודפת, הביקורתיות [שער הכוונות לאר"י ז"ל, שער דרושי הפסח]. איך זה קורה? ברור – היין עושה את העבודה!
ונסיים בטקסטים של סוף ההגדה [שפוך חמתך וכולי], שדי ברור שנאמרים במצב לא הכי יציב.

יוצא לנו שכל הסדר הוא חגיגת חירות באווירה של "למעלה מטעם ודעת". 

אז אולי זהו למעשה הפורים הארץ-ישראלי התנ"כי המקורי, פורים של החירות, בניגוד לפורים הגלותי של חודש אדר?

שתו באחריות. חג שמח!  (מתוך הפייסבוק של יהודה יפרח ערב פסח תשע"ד) המשך »

אפריל 02

יש כאן סיפור יפיפה של הבעל שם טוב. זה סיפור מופלא ומדהים, צריכים לקרוא אותו בזהירות.

בעל שם טוב על התורה. פ' ואתחנן, ט.

והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' ועבדתם שם וגו' ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו'. שמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים) והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפילה שינצל בזכות אשתו הצנועה, והיה שם גוי עובד עבודה זרה, ותמה על הסוחר שהתפלל בזכות אשתו, והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה,

היא משהו מיוחד. לא סתם אני מתפלל בזכותה. והגוי לא האמין.

ואמר זה הגוי אני אלך ואפתנה,

אני אוכיח לך שהיא לא כזאת כשרה.

ואיזה אות אתה מבקש ממנה,

אני רוצה להוכיח לך שהצלחתי לפתות אותה, ואביא לך איזה משהו, איזה אות

והשיב שיש לה טבעת אחת חשוב על ידה ואם יביאנו אז ידע וכו',

אם תביא את הטבעת הזו, אני יודע שהצלחת

והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו המנצח,

התערבו

והלך אצלה לפתותה, ולא יכול להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אליה כמה פעמים באומרו שיש לו סוד מבעלה, ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה

התייאש. הוא חייב להביא את הטבעת כדי להצליח בהתערבות, אבל לא מצליח לפתות אותה.

לגנוב ממנה טבעת זה, בכמה תחבולות שעשה, ועלתה בידו,

הצליח סוף סוף לגנוב את הטבעת

ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה,

הוא ניצח בהתערבות

ולקח הסחורה ממנו, ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמוע האשה מביאת בעלה, אז קישטה את עצמה ויצאה לקראתו, בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז ומקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמהה עליו,

למה הוא? היא באה אליו בטוב, ומתקשטת, ומכינה את עצמה, והוא מגיע כולו עצבני

ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמו,

נישואיהם עלו על סרטון.

וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג,

זרק אותה לספינה על הים

רק הבעל כסות ולשון שינה,

הבעל מתחפש

כאילו הוא מלח אחד ממנהיגי הספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך,

הולכת למות מרעב, ואין לה מה לעשות

וכך עשתה בהכרח, ואחר כך תבעה לתשמיש וכו', ויהי היום באה הספינה לחוף הים, וזרקה הספינה וקפצה ליבשה,

האישה זרקה את הספינה

וביקשה אוכל, ומצאה שני אילנות אחד שהאוכל ממנו נעשה מצורע, ושני האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש,

גם היא התחפשה. באה אל בית המלך בדמות איש.

והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה הרפואה, ונתנו לה הון רב,

הצליחה לרפא את המלך מהצרעת.

וחזרה לביתה, ומצאה לבעלה והתרעמה עליו מה שעשה לה ששילחה מביתו בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו',

מה לא עושים כשרעבים…

והבעל שמח בלבו על גודל תרעומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה הגוי שגנב טבעתה,

פתאום נתגלה, שהכל היה שקר. היא לא באמת מסרה לו. הוא גנב את הטבעת.

ונתברר הדבר, ואז עשו בו שפטים וכו':

והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו במהרה בימינו אמן סלה, כי מורי עשה עליית נשמה וראה איך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל המליץ עבור ישראל שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל מה שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל הוא כדי שיוכל לעשות שידוך עם תלמיד חכם, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו', ואשה צנועה הוא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב, ד'), ונתקנא הס"מ ואמר עכשיו שיש להם בית המקדש וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב בית המקדש ואני אפתנו כביכול וכו', ועל ידי השפחה גנב הטבעת, והוא סוד גורל שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו', ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו', ושלחה בספינה וכביכול ה' יתברך שינה את עצמו בתוך שם קדוש סא"ל וכו', וזהו סוד הוידוי תרעומות השכינה אליו יתברך שמו איך שהוכרחה וכו', ואחר כך הוברר הדבר ששקר ענה בה ואז זבח לה' בבצרה וגו' (ישעיה ל"ד, ו'), ודברי פי חכם חן, והמשל הזה נוקב ויורד, והבן: (תולדות יעקב יוסף פרשת שופטים דף ק"צ ע"ד ודף קצ"א ע"א, כתונת פסים פרשת קרח דף מ' ע"ג) המשך »

אפריל 02

ההקלטה:

Download

האם האלוקות הוא "דמות" או "מהות"? האם האלוקים הוא "פרסונאלי" או "א-פרסונאלי". ההשפעה על הנפש של הגישה "פרסונאלית" (אז כנסת ישראל היא בחינת "אישה") וגישה א-פרסונאלית (אז עם ישראל הופך להיות השליח של אין-סוף לתקן עולם במלכות ש-ד-י, דמות גברית). בספירות הגישה הפרסונאלית – ז"א. הגישה הא-פרסונאלית – אריך אנפין. אי אפש להקדים את הגישה הא-פרסונאלית לפני שנבנית הקומה הפרסונאלית. המעלה העצומה של המישור הפרסונאלי – בניין מערכת יחסים, שלא מתאפשרת ברמה א-פרסונאלית. הסיפור הנורא של בעל שם טוב על גלות השכינה ושיבת ציון. האישה שמתחפשת לגבר ואח"כ חוזרת אל בעלה כמשל לנסירה והחזרת פנים בפנים המשך »

מרץ 26

החסימה באבא, במקום האישור והמשמעות. ה"פיצוי" – מצליחן אובססיבי, תלותי באישור חיצוני

מה אם החסימה של האדם לא הייתה החסימה באימא, אלא החסימה באבא (והרי יכול להיות גם וגם)? אם היתה החסימה באבא, החסימה במקום של משמעות, במקום הרציונאלי יותר, במקום של האישור. הוא לא קיבל אישור, שהוא בסדר איך שהוא, שהוא לגיטימי איך שהוא. אז מה יקרה לאדם כזה, שחסר לו דמות האבא?

מה שינהל אותו בצורה לא מודעת, זה הצורך האובססיבי באישור חיצוני. ולכן הוא יהיה מצליחן. הוא יהיה מדוייק. ממוקד מטרה. מאצ'ו. מרשים. ממוקד מטרה. מקפיד הרבה פעמים על הלבוש חיצוני. הולך כזה טיפ-טופ. מאד מאד יעיל. א' שמאד מאד מתעניין במספרים, ובנתונים, כל מה שמדיד. כל מה שאפשר למדוד הוא מעסיק אותו. הוא יריב על המדד של 97 או 96.5. ועם המורה שלו הוא יריב על הציון למה נתת לי 91 ולא 92? כל מה שמדיד – שם המקום שלו להראות הישגים. הוא נמשך לדילים. כל הזמן הוא יפתח את האתרים האלה, שמוצאים את הדיל הכי זול, הכל כלול, עם הטיסה,.. זה יעשה לו ממש חיות, אם הוא מצליח לקנות באי-ביי משהו 5 דולר פחות. כל הזמן הצלחה, הישגים, אוסף תעודות. שואף לעמדות כוח. הוא צריך כל הזמן אישור חיצוני, כל הזמן הוא צריך הישגים מדידים, ההישגים מדידים נותנים לו תחושה שהוא שווה משהו. הוא לא מסוגל שיערערו על החשיבות העצמית שלו. זה בן אדם שמבחינתו הסטאטוס שלו נורא נורא חשוב. הוא יילחם על הדבר הזה. בדרך כלל הבן אדם הזה ישרה המון בטחון. בדרך כלל החויה כשפוגשים אותו בדייטים – האח הגדול. כתפיים חזקות, יש על מי לסמוך. המשך »

מרץ 25

ההשפעה של אבא ואימא על התפתחות הילד

בשביל לגדל את זעיר, אבא ואימא צריכים לתת לו מוחין. צריכים לתת לו השראה, שפע, חיות, חום. בוא ננסה להבין מה זה המוחין הללו. איך הם משתנים משלב לשלב.

בשביל לחבר אור וכלי, חייב להיות איזה שהוא ממוצע מחבר. אנחנו לא יכולים לחבר משהו באופן בלתי אמצעי. חייבים תיווך.

התיווך של ההורים

כל האינפורמציה שאנחנו מקבלים על העולם, כל ידע, כל תובנה חדשה, כל הארה חדשה, אנו צריכים שתבוא בצורה מתווכת. ומה התפקיד של ההורים? התפקיד של ההורים הוא לתווך את המציאות לילד. הילדים לבד לא יכולים לקבל את המציאות באופן בלתי אמצעי. כל הזמן יש התלבטויות של הורים איך להסביר לילד… איך להסביר לו צונאמי. איך להסביר לו פיגוע. איך להסביר לו קרוב משפחה שנהרג. איך להסביר לו התבגרות מינית. יש אלף ואחד שאלות שההורים כל הזמן שואלים, כי יש להם אינטואיציה מאד חזקה, כי התובנות לא יכולות לבוא באופן בלתי אמצעי. הן צריכות לבוא דרך התהליך של תיווך. המשך »

מרץ 25

ההקלטה:

Download

הוידאו:

מה קודם למה: הנפש או הרוח, פרצופי השורש או פרצופי המשנה, הארת הפנים או המוחין? באיזו שלב נכנסת הנשמה ומה תפקידה?

מה מקבלת הנפש מההורים בשלב היניקה, ומהי השפעת החסכים בנוכחות ההורית על שלבי ההתפתחות המאוחרים?
מיהן הנקבות המאכלסות את נפש הזכר ומיהם הזכרים המאכלסים את נפש הנקבה, ומה מקומם בתהליך ההתפתחות והאינטגרציה
?

[בערך עד 10:45 ההסבר על פי קבלה. מי שלא מתמצא במושגי קבלת אריז"ל מומלץ לדלג ולהתחיל מ10:45, משם מתחיל החלק הפסיכולוגי והמעשי של השיעור] המשך »