קמתי בבוקר חשבתי על זה. מה עיקר הווארט? מה הרב בעצם רוצה עם השיעור הזה (השיעור באמונה ובטחון, 10)? לאן הוא חותר?
אז נזכרתי באמירה השגורה בפיו של הרבי שהרבי הוא ראשי תיבות "ראש בני ישראל". כלומר שכל העניין של הרבי זה "נשיאת ראש", לגרום ליהודי להרים ראש, לגרום להעם כולו להרים ראש. לגרום למציאות כולה להרים ראש.
זה כל התכלית, וכזה כל התפקיד של משה. אכן בקבלה כנראה זה מה שנקרא יושר. כי מה זה "להרים ראש"- זה בדיוק זה. שהאור של בחינת "ראש" יאיר ויפעל בתוך ה"גוף"

***

איך אני יודע שהרב הוא הרבי (לפחות הרבי שלי). או שמא לא?
מאד פשוט. אם הוא גורם לי "חהרים ראש" אז הוא הרבי שלי. ואם לא אז לא.
ושהראש לא מתפקד אז הגוף נופל בתאוות. הגוף תאב לאנרגיה סך הכל. ולא יודע מה נכון ומה לא. אז נופל לתאות. אך כשהראש מתחיל להאיר לא שייך כל כך תאוות. והתאוה הגדולה שלצהגוף היא רפלקסיה. הרגש עצמו

***

הרב מדבר על ג"ר וז"ת. כלומר חלוקה לשניים. אדמור הזקן במאמר בתורה אור השבוע מדבר על חלוקה לשלוש. ראש תוך סוף. אולי זה מקובלים מול פילוסופים? כלומר אצל פילוסוםים הכל מתחלק לשלושה. שלוש עולמות. גם שלוש דרגות של נשמה. התורה ה"משולשת" כמדרש הידוע.
אך הקבלה זו חלוקה הרבה יותר ראשונית והיולית. היא חלוקה לשניים.
כמובן שאני בתור א ששייך לעולם התיכנות החלוקה לשניים מדבר אליי הרבה יותר. בכלל גילוי הזה של עולם התיכנות יש בו משהו משיחי
***
אולי זה. ישנם נשמות שהם בבחינת ראש. ואצלם הכל מתחלק לשניים. וישנם נשמות שהם בבחינת "גוף". ואצלם הכל מתחלק לשלוש. כלומר נשמות דאצילות ונשמות דבי"ע
***
אם כן מי שרואה את העולם שחור לבן הוא נשמה דאצילות. ומי שרואה צבעים הוא נשמה דבי"ע

***

ועוד משהו על "עיגול". ה"עיגול" – הוא הסיפור של הבן מלך שהוחלף. באיזה שהוא שלב הוא נכנס ל"לופ" של סיבובים ביער. עד שפוגש "איש היער" שאומר לו שהעברות שלו זה מה שגורם לו לסובב את כל הסיבובים.
אז ניתן לראות בכך ג"כ ממש עיגולים ויושר. שהאדם שהוא בחי' גוף מצד עצמו שייך לסיבובים. לסיבוכים. הוא מסתובב ומסתבך ושב על אותם שטויות ולא מתקדם בחיים כלום.
עד שהוא זוכה לפגוש את "איש היער" הרבי, שמוציא אותו מהמעגל קסמים הזה אל החיים של ממש..

א' הדברים שהכי מאירים לי לאחרונה. כל ה"פרק בעבודת ה'" של הרב הוא בעצם על נקודה זו: שלילת ביישנות יתר. שהיא היא "חטא אדם ראשון" והיא היא "פגם הברית" כי בגלל הבושה המוגזמת הבןצאדם נמנע מלמאלות את שליחותו בחיים היש לך פגם יוצר מזה?
כח העניין של חסידות הוא לגלות "חי-יחידה". והמונע העיקרי הוא ביישנות יתר. התוצאה מההרגש העצמי המוגזם

אחד העניינים שהרב הכי מרבה לדבר עליהם הוא בודאי (פגם) ברית. בהתחלה זה הפליא אולי אפילו הרגיז אותי. כימבליובאוויטש לא מדברים על זה יותר מדיי. אך אצל הרב זהו ממש מיסודות (תרתי משמע) תורתו.
עם השנים התרגלתי לסגנון הדיבור הזה והתחילתי יותר לשים לב לתוכן דבריו
בתכלית ספירת היסוד היא גם כן בחינת אמת. בחינת מימוש עצמי.
זה שהבן אדם לא מוכן ללכת עד הסוף, "להתאבד" על מה שחשוב לו ועל מה שיקר לו הוא הוא ה"פגם ברית". בסגנון מודרני קצת יותר אולי היינו מדברים על "חוסר חיבור לעצמו". חוסר ערךעצמי. חוסר בטחון עצמי בסיסי.
הרבי אומר במאמר שעמלק הוא התנשאות ללא טעם.
אבל על פי פשט עמל נלחם דווקא עם "הנחשלים" החלשים והעייפים. האמת כנראה גם וגם.
תכלית ערב שבת פרשת זכור זה הזמן להתבונן במשמעות הדברים כל חד וחד לפי מה שהוא ואיפה שהוא אוחז בחיים.
איך שיהיה התיקון של בעלי תשובה תלוי בעיקר בצדיקי הדור. כי להחזיר להאדאם את הבטחון העצמי האבוד רק הרב(י) יכול

הרב הרי מדבר על הרגש עצמי כמקור לכל הצרות. אך בוא נשאל שאלה פשוטה איפה יש יותר הרגש עצמי ברצוא או בשוב? והתשובה ברורה למדי
**
הרצוא כולו הרגש עצמי. רץ לבך.
**
גם ברצוא גופא יש רצוא ושוב. לדוגמה שליחות הוא בחינת רצוא ביחס לעסק הפרנסה. אך אם כולו רצוא בסוף גם זה לא ממש מצליח. טוב תכלית יוצא שהכל ישות וגאווה. כמה לא מפתיע. השאלה מה עושים עם זה?

אברהם אבינו היה המדען. החוקר האולטימטיבי. שכל חריף. שכל נעלם מכל הרעיון. משום מה כל העסק הזה אינו מוליד. אינו עושה ילדים.
מה הפך אותו לראש מאמינים וגם על ידי זה זכה לבנים? על ידי "לך לך". על ידי "הלוך ונסוע הנגבה" (מוסבר בחסידות שנגב מסמל את האהבה). הוא חיפש אהבה והלך ועלה מדרגה לדרגה של אהבה גופא. עד שזכה שהתגלה אליו שורש נשמתו

***

הרב פעם אמר שכל צדיק כותב ספר על עצמו. הרב קוק אומר גם כן שהספר הכי חשוב הוא הספר שהבן אדם כותב בעצמו. זה ספר תולדות אדם. הספר שהבן אדם כותב בעצמו ועל עצמו. ביאוגרפיה? פסיכולוגיה? היסטוריה של המחלה? יש הרבה סוגים של הספרים..

***

ושוב תורת החן של רבי נחמן. למה התפילות שלנו לא מתקבלות? – כי אין להם חן, כך אומר רבי נחמן. ומה עושים כדי שיהיה להם חן? – התורה נקראת "יעלת חן" כי היא מעלה חן של האדם בעיני הקב"ה. מעלה את החן של עם ישראל בעיני העמים גם כן. התורה היא משהו שגורם (או אמור לגרום לי) למצוא חן בעיני הסובבים אותי. כנראה רק בתנאי שאני לומד תורה לשמה וכו' .
החן הזה הוא סוג של סוד, שמשה רבינו מנסה לעמוד עליו. "ואדעך למען אמצא חן בעיניך" – משה רבינו שואל – איך מוצאים חן בעיניך?
אם מצאתי חן בעיניך – למען אמצא חן בעיניך – כנראה שיש כמה דרגות של חן
העיקר – מי שבא לבקש מבלי לטרוח למצוא חן – מקבל משהו מועט. כמו השנורר הזה – למה דוקא שנור הפך להיות "סמל מסחרי" של החיים החרדים? – אולי בגלל שאנו כל כך בטוחים ש"לא מגיע לנו" ש"אין אנו מוצאים חן" שאפשר לבקש רק משהו קטן?

אנחנו אוהבים חידוש, אנחנו שואפים להתחדשות. אך יש לזה מחיר. כי החידוש פירושו גם כן הרס. איפוס של המצב הקודם.

נכון שהתשובה היא חידוש. התחדשות. אך התשובה היא גם כן הרס. איפוס. להתחיל הכל מחדש. לפעמים החידוש צריך להיות להפסיק לאלתר. להתחיל קצת לשמור על כללי המשחק.

כנראה כמו שהקב"ה הוא הכי יש ובו זמנית הוא הכי אין – אותו דבר הוא האדם. הוא הכי יש והכי אין בו זמנית. הכי גדול והכי אפס בו זמנית. בעצם כל התפילות שלנו הן מבוססות על הריקוד הזה של יש-אין-יש של האדם כלפי הבורא. משפיל גאים מגביה שפלים.
אנו מדברים המון על המצב ה"משיחי" בנפש. המצב המשיחי הוא חיבור הפכים. חיבור בלתי אפשרי של כמה אפשרויות סותרות.
משיח נמצא הרי על פתחה של רומי. והוא מצורע. בדרך כלל מדגישים שהוא מצורע. אך גם "פתחה של רומי" אומר לי משהו!. "רומי" מלשון רם ונישא!. המשיח הוא רם ונישא ובו זמנית מצורע זה ה"קונץ" כמו שהרב אומר לומר..

כמה שיש לבן אדם נשמה גבוהה יותר (רבי נחמן אומר היות והנשמה היא שכל מי שיש לו שכל חריף בידוע שיש שמה נשמה גדולה) כך הוא יותר מלא דינים וספקות הן בנוגע בכצמו יהן בנוגע לסובבים אותו. וכך הוא זקוק יותר לקשר עם צדיק אמת שימתיק אותו ויזכך אותו ויאיר את נשמתו. וכנראה גם צדיק אמת הזה נורא זקוק שהתלמידים כאלה יגיעו אליו. כי על זה הוא עיקר ההשתדלות של היצר למנוע מהבן אדם להתקשר לצדיק אמת חס ושלום
***
ואולי יש עוד לומר שכמה שהבן אדם עולה דרגא ברוחניית כך יש לו יותר דין על עצמו ועל במציאות. ולכן הוא צריך שוב לשוב בתשובה כפי שאדמו"ר הזקן כותב בתניא. כדי להמתיק את הדין החדש הזה
***
ואולי יש לומר שהתשובה תתאה היא דין. ולכן חייבים לאזן אותה עם התשובה עילאה שתמתיק את הדין. אולי יש בכך משום הסבר למה אדמור הזקן מדבר באגרת התשובה על תשובה עילאה ששייכת לכאורה רק ליחידי סגולה. אלא כנ"ל. שבכל דרגא יש תשובה תחתונה שהיא דין. ותשובה עליונה שהיא המתקת דין

(נכתב ב770 https://www.facebook.com/itzik.roytman/posts/1866913373321201)