המדריגה הד', הוא מה שהולכים על קברי הצדיקים שהיו יודעים ומכירים אותם בהיותם בחיים כו', אזי מצד תוקף אמונתו שהי' מאמין בו בעודו בחיים חיותו, שהוא איש אלקי קדוש יאמר לו, וכשהי' נכנס אצלו בהיותו בחיים חיותו הי' מתבטל ממציאותו כשנכנס להיכל כבודו כו' מצד גודל הבושה וההכנעה, שמתבושש ונכנע מפני הצדיק עד שנעשה כאבן דומם ממש ולא יכול לדבר כו', כי זהו אמיתות הביטול כמ"ש אדני שפתי תפתח כו', וכמו"כ כשהולך על מקום מנוחת קדשו מתבטל שם ביתר שאת כו' . . הנה בודאי כשיבוא אל מקום קדושת מנוחות הצדיק, ומצייר לפניו דמות פניו הקדוש והטהור, תפול עליו אימתה ופחד . . גם יכול הוא לבוא עי"ז לבחי' ביטול במציאות ויראה עילאה ממש. וענין יראה עילאה היא הנזכר בסידור בהערה של תיקון חצות, שהיראה עילאה היא יראה פנימית והיא יראת בושת, כמו המתבייש מאדם גדול וצדיק, מפני שפלות ערכו לגבי הצדיק הוא מתבטל ממציאותו לגמרי עד שכלא נחשב הוא.
ינו' 01