השכלה – קליפה או פרי?
מחשבה שניה היה על שפינוזה ומשה מנדלסון. הרושם שלי ששניהם ממש צדיקי עולם – כך, זה דורש קצת להכיר את המציאות אבל כן, הם צדיקים שעשו המון בעולם כולו. שניהם בעלי אמונה עמוקה
מה שכן – ייתכן ששפינוזה היה בעיקר שכלי בתכלית, אך הרב קוק הוא עיקר הוא הלב. ובכלל עיקר היהדות הוא בלב ואהבה, ולא בשכל.
אגב הסתכלתי תחילה של תורה אור על הפרשה (יתרו) – כמה שורות ממש – מדבר על "נסיעה" ל"נגבה" ע"ש
בנקודה אחת על מה מדברים שפינוזה ומנדלסון. שניהם לחמו על הפרדה בין מדינה לדת. כן להאמין, כך זה ענין פרטי של האדם
פעם שמעתי מהרב דיטש שעיקר המחלוקת של מרקס היה נגד "ממסד" הדתי ופחות נגד הדת פרטי
למה אני חושב שהם צודקים? כי אמונה היא "רדל"א" עצם הנשמה – לא שייך שם כלל הכרחה. ובוודאי לכל אחד יש "גוון" שלו באמונה שלו
במילא שלושה צדיקים אלה (שפינוזה, מנדלסון ומרקס) נלחמו על טהרת האמונה, והרב קוק מדבר כל הזמן
כמובן הדרך של חב"ד הוא שונה ברמה רעיונית. אבל בפועל ממש כולם כבר קיבלו את הרעיונות אלה של חופש הדת
זה גם שאלות היחס לביקורת המקרא והפילוסופיה בכלל, והמדע בכלל
הרב קוק לא אהב ביקורת המקרא, אבל כן היה בעד המדע (גם הרמב"ם כמובן) והתרבות והספרות – הרב קוק מדבר על זה המון
שאלה של לימודי חול בבית ספר או בהשכלה גבוה –
כמובן תלוי – יש כאלה שמתאים להם להסתגר רק בד' של אמונת והלכה אך מי שיש לו ראש טוב – ברור לי שהוא צריך להשקיע גם במדע – כמובן אחרי גיל 25 ויוצא
אולי זה תשובה על מה שדיברנו לפני שבועיים – למה יש צעירים שהיו מאד "דתיים" ומתדרדרים בגיל מבוגר.
ואולי כנ"ל. כלומר שיש ענין לפעול בעולם, וזה דורש ידע והשכלה – ומי שלא הולך על זה – בסוף זה גורם התדרדרות גם באמונה שלו