preload
בס"ד
אוקטובר 30

ברמ"ח אותיות מביא בשם החסידים, שבכלל יש שלושה טעמים, למה ה' צריך את העבודה שלנו. דבר אחד זה "ציפור מדברת" זה הסבר ראשון מה יש להקב"ה מאיתנו. ההסבר השני – "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". תיכף נסביר מה זה. הדבר השלישי למה ה' צריך אותנו – זה כדי להתעסק בעבודת הבירורים. בתוך הכלים השבורים יש את הניצוצות, ואנו צריכים לפדות אותם ולהחזיר אותם לשורש. זה הסבר שלישי.
אחר כך הוא אומר שאף הסבר הוא לא מספיק. כי על כל הסבר יש פירכא. ולכן צריך לומר שזה "תאוה של הקב"ה" ו"על תאוה לא שואלים קושיות". זה מה שכתוב ב"רמ"ח אותיות".
המלך זקוק לחידוש. הוא ברא את העולם לשם חידושים. לפני בריאת העולם הכל היה פשוט. אור פשוט. אחדות פשוטה. פשיטות אין סוף זה גם משעמם. כמו תענוג אין סוף.
למה המלך שלנו בדאון שצריך להביא לו את הציפור המדברת? כי עם כל הגדולה שלו הוא משועמם. אחרי אין סוף שנים של אור אין סוף פשוט בתכלית הפשיטות זה כבר התחיל לשעמם את ה'. ולכן צריך איזה חידוש.
והטעם הראשון שכל הבריאת העולם זה לשם חידוש. לרענן את הקב"ה. לפקח את החושים שלו.
הדבר השני הוא "כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם". זה דבר שדיברנו עליו הרבה ויש כאן אנשים שזה מאד נוגע בלב שלהם, שהקב"ה זקוק לאהבה. אך בשביל האהבה צריך זולת. וההסבר הראשון ה' זקוק לחידוש. לפי ההסבר השני ה' זקוק לאהבה. גם למי לתת את האהבה וגם ממי לקבל את האהבה. כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם.
בשביל האהבה ה' ברא את העולם ואת עם ישראל בפרט.
שיש מישהו לאהוב, ויש מישהו שיאהב אותי.
מה הטעם השלישי, של עבודת בירורים.
ה' הרי הוא כל יכול. ושום דבר לא קונץ בשבילו. .. יש משהו בחסידות שזה קונץ. קונץ זה לא ציפור מדברת. זה משהו אחר. קראנו לזה אתגר.
ה' כמו שנמצא לפני הצמצום הראשון אין לו אתגרים. בגלל שהוא כל יכול. הכל אור פשוט אין לו שום אתגר. הוא רוצה לעשות לעצמו אתגר. איך הוא יכול לעשות לעצמו אתגר?
קודם הוא צריך לצמצם את עצמו. חלק בורא שנעשה נברא. גוף בן אדם קרוץ מחומר. ימי שנותינו כך וכך. ויש כאן מציאות מוגבלת לגמרי. ,ולמציאות הזו מוגבלת של גוף גשמי – זה מאתגר אותו. אך אם אני מכניס את עצמי לתוך גוף קטן מוגבל חי ומת – שם אני יכול לאתגר את עצמי.
ומהו האתגר? שאני לוקח תמונה גדולה ומרסק אותה לחלקים קטנים. ומי שיצליח, ניתן לו מחיאת כפיים.
זה לא ציפור מדברת בכלל. ציפור מדברת זה חידוש נטו. גם השור שצועק שמע ישראל זה לא בירורים. זה חידוש לשם חידוש.
אך הדבר השלישי זה אתגר. מילה מחודשת, אותיות אתרוג. השנה יש אתגר להשיג אתרוג טוב.
השלושה הדברים האלה חידוש אהבה אתגר.

החידוש – הציפור המדברת זה נמצא במוטבע שבנפש.
איפה האהבה? – אהבה זה מורגש.
בטעמי הבריאה יש טעם שה' ברא את העולם כדי להטיב לברואיו". לכאורה זה אותה דרגא. אך מה ההבדל? אם אני אומר "להיטב" זה כמו שאומרים בקבלה זה ספירת החסד. זה חיצוניות. זה פעולה חיצונית. אבל בחסידות אומרים מילת "אהבה". זה הבדל חשוב ביותר. אם אתה אומר שה' ברא את העולם כדי להטיב לברואיו, אז יש ה', ויש ברואיו, ויש להטיב.זה לא מעביר את המסר האמיתי, שה' צריך אהבה. ה' הוא טוב לב, עצם הטוב להיטיב, הוא רוצה להטיב למישהו – לבריאות! אך ברגע שאני אומר שזה לא סתם "להטיב", לעשות לי טובה, הוא רוצה מישהו לאהוב אותו באמת! זה כמו איש ואשה, מדרגה זאת השניה, זה איש ואשה. הוא רוצה מישהו לאהוב אותו! ממילא הוא נותן לו מתנות, מטיב איתו. אך הוא צריך מישהו לאהוב אותו. ושיאהב אותו בחזרה, כמים הפנים לפנים. זה כבר חסידות. זה דוגמה מצוינת מה הבדל בין הבנה חיצונית להבנה פנימית של אותו דבר. זה כנגד המורגש שבנפש.

אבל מה זה לאתגר? עבודת הבירורים? זה מלשון "בר", בן. יש "בן חכם ישמח אב". אם הבן הוא חכם, אם העבד הוא חכם, זה משמח את האב.
נקשר את זה למאמר של אדמו"ר רש"ב, עבדים עבדי.
העבד הפשוט הוא א' שעושה דברים שלא מתאים לאדון לעשות בעצמו
אך ישנם דברים שיש לו עבד שעושה את הדברים במקומו.
מה לא נאה לו לעשות בעצמו? זה צימצום, סדר השתלשות.
אך העבד השני, הוא ממשיך את העצמות. אם יש עבד שעושה את העבודה שלא בושה לאדון לעשות בעצמו – זה העבד החכם.
וזה גם כן בן חכם.
דיברנו הרבה על אבינו מלכנו דודנו.
בשלושת הטעמים האלה המלך זה רק בציפור מדברת. המלך הוא עצוב וצריך ציפור מדברת כדי לפקח ולשמח את המלך.
באהבה אין שם מלך. וגם בעבודת הבירורים אין את המילה מלך.
אצלנו בסוד ה' בטעמי הבריאה "אין מלך בלא עם" זה מלשון עוממות. זה כמו ציפור מדברת. זה הטעם התחתון בטעמי הבריאה.
הרצון להיטיב שמה – ו' שמה, והפנימיות שם זה אהבה, זיקה לאהבה. זה פשוט שזה דודנו.
דודנו זה אהבה. אני לדודי ודודי לי
והטעם השלישי הוא טעם של מושכל. מי זה החכם הזה שיודע להרכיב את הפאזל בחזרה, להוציא את הניצוצות משם, ולהעלות הכל לשורש? זה הבן החכם. זה מוחין. "כולם בחכמה עשית".

(השיעור של הרב יצחק גינזבורג שליט"א מוצאי שבת סליחות ע"ז)

אוקטובר 29

ב. לאלתֵר תשובה, לאלתֵר גאולה

חשיבות האלתור

נחזור לענין שצריכים לעורר את ה', לפקח כביכול את החושים של הקב"ה, על ידי "קשוטין דלא הוו". מה שאנחנו מתכנסים כאן, בבית כנסת הזה, זה בחינת "קשוטין דלא הוו". הרבי הקודם אמר את המשפט המפורסם – "לאלתר תשובה לאלתר גאולה". צריך לאלתֵר תשובה וצריך לאלתֵר גאולה, ואז הכל יהיה "היום לטוב לך". זה בית כנסת מאולתר כאן.

יש מי שמתכנן היטב את כל מה שהוא עושה – במיוחד נגן, שקורא ומנגן הכל מתוך התוים, מדייק היטב כל תו ותו, כמו שכתוב. בדרך כלל חושבים שבמוזיקה הקלאסית אסור לאלתר, צריך לנגן בדיוק כמו שכתוב, אבל מי שמכיר את תולדות הגדולים – גם מוצרט וגם בטהובן – יודע שהם גם אלתרו כאשר הם הופיעו בפני קהל.

אלתור הוא מאד חשוב במוזיקה ובכל דבר בחיים. כשצריך לעשות משהו, לתקן משהו בבית – חדש אלול הוא חדש התיקון – לא תמיד יש את החומרים. לאלתר היינו לקחת משהו, ממש קשוטין דלא הוו, איזו גרוטאה, חתיכה של משהו אחר, וצריך הרבה שכל על המקום איך לאלתר את התיקון של הכלי השבור. הרי כל העבודה שלנו בעולם הזה היא לתקן את השבירה. הרבי אמר שנסתיימה עבודת הבירורים – כנראה שעבודת הבירורים כמו שכתוב נסתיימה, אבל יש עדיין אלתורים שצריך לעשות.

לית אלתור פנוי מיניה

ידוע מאמר הזהר המפורש ש'לית אלתור פנוי מיניה'… מה זה אלתור בכלל? על-אתר, זה פירוש המלה – "לאלתר לתשובה" היינו על-אתר, זה אלתור ו'לית אלתור פנוי מיניה'. אבל צריך חוש.

מה זה בכלל לאלתר? כשנגן – גם נגן טוב מאד – כשהוא מאלתר משהו על המקום (בדרך כלל נוהגים לאלתר בעיקר בג'אז, אבל כמו שאמרנו גם במוזיקה קלאסית הגדולים היו מאלתרים), קשוטין דלא הוו לחלוטין, הוא קודם כל מתגבר על הפחד. הרי עכשיו הוא נמצא בפני קהל – אין פחד, אסור לפחד מאף אחד חוץ מהקב"ה, "כי אם ליראה". הוא מתגבר על הפחד ומשתחרר. האם הוא תמיד מצליח באלתור שלו? לא תמיד, אבל כאשר הוא מצליח יוצא משהו יוצא מן הכלל, ממש קשוטין דלא הוו.

אלתור אחרי הכנה

איך קוראים לאלתור באיז'ביצא? התפשטות, שהוא נותן לעצמו לעשות בדיוק מה שבא לו, על אתר, על המקום, בלי לחשוב קודם. אפשר לחשוב שבחב"ד אולי לא מתאים לאלתר. איך הרביים היו אומרים חסידות? היו חוזרים, כמו הקב"ה, ארבע פעמים בינו לבין עצמו, "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה" ורק אז "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה". אבל צדיקי פולין, כמו החוזה למשל, אמרו "תורה מן השמים" (כפי שקוראים בחב"ד) – לא תכננו בכלל מה לומר. מה שבא להם תוך כדי רעוא דרעוין, או מתי שאמרו תורה, אמרו. לכן בקושי זכרו מה שאמרו. החוזה היה צריך להזכר ולכתוב במוצאי שבת בהשלמה לשבת, גם השפת אמת רשם ככה כל שנה ושנה.

בחב"ד אומרים שזו לא דרך הקב"ה, ואם רוצים "ללכת בדרכיו", להתדמות אליו, צריך לחזור ארבע פעמים בינך לבין עצמך ואז לומר. לפי זה, בחב"ד אין אלתור? הרביים לא אלתרו שום דבר? זה לא נכון. אחרי כל התכנון, תכל'ס בשעת מעשה מאלתרים. גם נגן טוב לא יכול לבוא להופעה בלי להכין כלום, צריך לחזור הרבה ולהכין את היצירה, אבל אחרי שהוא תכנן טוב ועשה הרבה חזרות בינו לבין עצמו בשעת מעשה הוא מקבל השראה בפני הקהל, ממש רוח נבואה. אלתור הוא רוח נבואה. כתוב שמשיח יבוא כאשר הנבואה תחזור לעם ישראל. הוא עומד בפני הקהל ומתחיל לאלתר. האלתור הוא גם בנגינה וגם בכל דבר שצריך לעשות. הגדר של עבד חכם הוא עבד שיודע לאלתר, ואין לך "קשוטין דלא הוו" יותר מזה.

אלתור – מוטציה

איך אומרים אלתור בביולוגיה? בביולוגיה היום אלתור נקרא מוטציה. הוא הלך בדרך סלולה מדורי דורות, קבל מאבותיו כך וכך תכונות קבועות, ופתאום הוא פורץ. "ופרצת" – מברכים את כולם, במיוחד מי שבא לשבת כאן בתל אביב, "ופרצת". אבל איך עושים את זה? צריך לאלתר. אין פה כללים מה לעשות, איך להפיץ כאן תורה – הכל צריך לאלתר, "לאלתֵר תשובה". עוד פעם, בדור שלנו הרבי אמר שגם תשובה נגמרה – תשובה כמו שכתוב בספרים אין יותר, כעת צריך רק לאלתר תשובה. נראה פה מישהו שיתחיל לאלתר תשובה. גם גאולה – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", הייתי יכול לחשוב שאני אאלתר תשובה והקב"ה יאלתר גאולה. לא, שגם הוא יאלתר גאולה וגם אנחנו נאלתר גאולה – זו פעולה משותפת. ברגע שמבינים ש"לאלתר" היינו אלתורים הכל תלוי בנו, גם התשובה וגם הגאולה. המקום לאלתר תשובה הוא בתל אביב וגם המקום לאלתר גאולה הוא בתל אביב.

שוב, מהי מוטציה? שהיה הולך בתלם ופתאום פורץ ממנו, ת'הא ש'נת ע'ולם ח'דש, משהו חדש קורה. כל מוטציה היא טובה? לא, יש הרבה לא טוב. כמו לגבי נגינה, לא כל אלתור הוא מוצלח. אבל אם אתה מפחד לאלתר לא יהיה ממך כלום. אם רוצים שיהיה ממך משהו – צריך את הנועזות לאלתר. אנחנו עדיין בת'הא ש'נת עז, הנועזות להתחיל לאלתר. זה לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

עד כאן ווארט אחד, לחיים לחיים.

הקב"ה בוחר איזו מוטציות מוצאות חן בעיניו, איזה מוטציות חיוביות וחיוניות לקיום המין. אנחנו רוצים שהמין שלנו, העם היהודי, יתקיים, ולשם קיום המין צריך מדי פעם – או אפילו כל פעם – לעשות מוטציה, לאלתר, וזה "אתקשטת בקשוטין דלא הוו". כשהעולמתא שפירתא מגיעה למצב שאין לה עינים, לא רואה את האלקות, מה אומרים לה? עם ישראל הוא עלמה יפהפיה, אבל היא לא רואה אלקות. מה צריך לעשות? להתחיל לאלתר – לאלתר גנים חדשים של עינים  לראות אלקות כאן בתל אביב, על חוף הים, בטיילת.

[שאלה: הרב אמר שיש שתי צפורים מדברות. למה תורה שבכתב היא גם צפור מדברת?] תיכף. לחיים לחיים.

נגנו שאמיל.

(מתוך השיעור של הרב מוצאי שבת סליחות ע"ז ב"גרעין" של תל אביב)

אוקטובר 26
הקב"ה ברא את העולם כי הוא זקוק לאהבה. זקוק למישהו לאהוב אותו, ושיאהב אותו בחזרה
שיעור של הרב יצחק גינזבורג שליט"א מוצאי שבת סליחות ע"ז
אוקטובר 26

הגימטריה של "שם הוי'ה" היא 366. איזה מילה שוה 366? – חשבון. חשבון של "שם הוי'ה" הוא "חשבון". רמז שצריך ללמוד לעשות חשבונות. "עינייך בריכות בחשבון". חודש אלול צריך לעשות חשבון נפש. מה הרמז של חשבון נפש? צריך לעשות חשבון כמה שוה "נפש"? זה ווארט מפורסם אצלנו שה"נפש" שווה "צדיק יסוד עולם" שוה "יודע ספר" שווה "חסיד שמח" שווה "יהודי פשוט" (השיעור של הרב יצחק גינזבורג ט' אלול ע"ז)

אוקטובר 02
מתוך שיעור של הרב יצחק גינזבורג שליט"א י"ג תשרי תשס"ד 

אחרי שאדם גמר עצמו בעשרת ימי תשובה ו"זה מה יש" – צריך להשלים עם עצמך, זה לא פשוט. כשמסתכלים במראה, לא כל אחד זה מוצא חן בעיניו. בעשרת ימי תשובה עשית ניתוח פלסטי וכעת אין יותר צ'אנס – צריך להשלים עם מה שיש. תוך כדי שמשלימים עם מה שיש אז מסתובבים להיות ממש "לפני הוי'".

וקצת יותר בהרחבה:

 הדבר הכי פנימי בעבודה שצריך להבין בחדש הזה: עשרת ימי תשובה זה צ'אנס לשינוי מהות – להגדיר מחדש את עצמך, לקבל אישיות חדשה. הביטוי "ראש השנה" בתנ"ך מופיע רק ביחס ליום כיפור בחזון יחזקאל של הבית השלישי – "בראש השנה בעשור לחדש" – רואים שכל עשרת ימי תשובה זה "ראש השנה". "ראש השנה" זה לשון שינוי – ראש השנה זה שינוי בראש, והיות ש"בתר רישא גופא אזיל". אם אדם רוצה לשנות את האישיות – את המדות הטבעיות שלו – ברור שהדרך היחידה לשנות מדות זה רק אם אדם ישנה את הראש באמת. אם יעשה באמת שינוי ראש זה מסוגל לעשות שינוי אישיות במדות הלב. לכן דווקא חסידות חב"ד היא זאת שמסוגלת לעשות שינוי אמיתי גם בלב, כי יש יכולת וסגולה לעשות שינוי בראש. אחרי עשרת הימים שאפשר לשנות ראש, אי אפשר יותר לשנות – הראש כבר נגמר. כל השנה אחר כך זה יחסית גוף לגבי הראש. אז מה אפשר לעשות? אפשר רק לעבור על המדות, לשנות את טבע המדות ולהתעדן (גם כן מכח חב"ד, שיתן כח לעדן את המדות שיש). מה שיש יש ומה שאין אין, מי שאתה זה אתה – עכשיו תעבוד את ה', תשמח בחלקך, תמצא בת זוג, תעשה מבצעים, אך אל תצפה להיות מישהו אחר.

…. המשך »

מרץ 27

בע"ה

י"ד אדר ע"ז – כפ"ח

סעודת פורים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "אלי אלי למה עזבתני" בפירוש האר"י

תפלה על הסתלקות רוה"ק (דעת שבמלכות)

פרק כב בתהלים מתחיל "אלי אלי למה עזבתני". חז"ל אומרים[ב] שאסתר המלכה אמרה פרק זה, שמתחיל "למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. אלי אלי וגו'". אסתר היא "אילת השחר" המבשרת את אור הבקר, את הגאולה הקרובה לבוא (בנס פורים, שיבת ציון ובנין בית המקדש השני). כשהיא נכנסה למלך אחשורוש היא היתה צריכה לעבור דרך בית עבודת אלילים וכשהיא עברה באותו מקום הסתלקה ממנה השכינה – עיקר שכינה הסתלק ממנה. לכן היא צעקה לה' "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי". המשך »

מרץ 21

הכל דמיונות

בפרשתנו מסופר על חטא העגל. אפשר לומר שזו הנפילה הגדולה ביותר של עם ישראל. אבל אם נופלים אפשר גם לקום – "כי נפלתי קמתי". אלא שכדי לקום צריך לדעת מהו שרש החטא, במודע ובלא מודע שבנפש.

אם נסקור במבט כללי את התורה נמצא שיש בה ארבעה סיפורים של חטאים כלליים בולטים (והרמז: חטא בהכאה – כלומר ח פעמים ט פעמים א – עולה 4 פעמים חטא):

החטא הראשון הוא כמובן של אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת. החטא המרכזי הבא הוא חטא מכירת יוסף על ידי אחיו, עשרת השבטים. אחריו מגיע החטא שבפרשתנו, עגל הזהב שעשו הערב רב אחרי מתן תורה. והאחרון – לא חביב – הוא חטא המרגלים, בהוצאתם דבה על ארץ ישראל. המשך »

מרץ 21

האריז"ל אומר עוד דבר מדהים, שבדור האחרון – הדור של משיח – חוזר דורו של משה רבינו, דור דעה. הסימן לכך הוא שהנשים שולטות על הגברים. כמו שיש לנו סימן למשיח, ש"מורח ודאין", כך יש סימן לדורו של משיח שהנשים שולטות על הגברים. למה? כי בדורו של משה, בחטא העגל, מי נתן את הזהב? הגברים. אולי הם לקחו בכח מהנשים, אבל הנשים לא רצו לתת את התכשיטים שלהם לעגל הזהב. לכן בדור שלנו, שהוא חזרה של אותו דור, נותנים לנשים את הכח לשלוט על הגברים . יש תופעה של "אחליפו דוכתייהו" בלשון הקבלה, חילוף תפקידים בין הגברים והנשים במיוחד בדור הזה. כל דבר יכול להיות טוב או רע, זו יכולה להיות מעלה – עלית האשה – או התדרדרות (דור הוא לשון התדרדרות). הצד השלילי הוא התדרדרות של חילוף הגברים והנשים שהאריז"ל אמר שהיא הסימן של דור הגאולה (השיעור של הרב יצחק גינזבורג ז' אדר ע"ז)

מרץ 20

שלשת חטאי משה (טעויות נכונות) כנגד שלשת חטאי הדורות הכוללים (טעויות לא נכונות)

שאלה: חלק מחטא אדם וחוה הוא שלא המתינו עם היחוד עד שבת, אז איך אפשר להבין שנולדו לאדם וחוה ילדים באופן נסי – בדרגה שלפני החטא – אם עצם היחוד באותו זמן היה חטא?

תשובה: זו שאלה טובה, יש כאן פרדוקס. בכל חטא של יהודי יש פרדוקס ("חטא ישראל" – אף על פי שחטא ישראל הוא, ולע"ל יתגלה שלא חטא כלל). דברנו קודם על חטא העגל, החטא הכי כולל של עם ישראל בתנ"ך. כתוב שבכל ההיסטוריה יש שלשה חטאים עיקריים – חטא אדם וחוה, החטא הקדמון שהביא מיתה לעולם; אחר כך החטא הכולל של עם ישראל, חטא העגל, שנקרא עליו בפרשה הבאה; והחטא של דוד המלך – ממנו גופו של משיח – עם בת שבע. כל החטאים האלה הם תופעות של "אכלה פגה", של אימופלסיביות, של פזיזות, עשית דברים לפני הזמן. המשך »

מרץ 04

פרעה דקדושה – רצון בגילויים – מקור לפרעה דקליפה

[כעת הוא בא לקשר את הכל לענין גלות מצרים והאתחלתא דגאולה של פרשת וארא:] והנה ענין גלות מצרים, כי יש בחי׳ מצרים ופרעה בקדושה [שתי דרגות, מצרים דקדושה ופרעה דקדושה, אלו שני דברים שונים, כפי שיסביר.] כנגד מצרים ופרעה שבקליפה [גם פרעה ומצרים דקדושה אינם טובים. בדרך כלל הייתי חושב שפרעה דקדושה הוא דבר חיובי, כמו שגם מסביר הרבי בדבר מלכות לפרשת בא, שפרעה דקדושה הוא דרגה של "אתפריעו כל נהורין", אבל כאן מסביר שזו לא דרגה חיובית ממש כי משתלשל ממנה פרעה דקליפה.], כי זה לעו״ז עשה האלקי׳ וזה נמשך מזה [כשכתוב "זה לעֻמת זה" הייתי חושב שיש כאן דבר טוב מול דבר רע, אבל באמת גם הטוב המדובר הוא טוב יחסי, יחסית לדבר הרע שלעומתו, ולא טוב אמתי. (מה שכתוב בתניא פרק ו על "והנה זה לעומת זה" של הנפש האלקית מול הבהמית, הוא גם טוב יחסי בלבד?) כן, הרי "זה וזה שופטן" ו"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", צריך את העזר האלקי שיכריע ביניהם.]. המשך »