preload
בס"ד
אפריל 08

מורנו הבעש׳׳ט נסע פעם עם תלמידיו הצדיקים לישוב רחוק. באותו ישוב גר פרוש אחד שישב על התורה ועל העבודה, ופרש מכל ענייני העולם. על כל דבר היה אומר: כך קבלתי מאליהו. היה בכוחו להסביר עניין לכל אחד, אפילו לאיש פשוט. באותו ישוב גר גם איש פשוט, פושט נבילות, שהיה אומר הרבה תהלים, ורק בשעת עבודתו כשידיו היו מלוכלכות לא היה אומר תהלים.

נכנס הבעש׳׳ט עם תלמידיו לביתו של האיש הפשוט, והורה להם לעצום את עיניהם ולשים את ידיהם על כתפיו והחל לזמר ניגון. ותלמידיו נרעשו מהמחזה שראו והתפלאו מאוד, כיצד מגיע לחדרון קטן כזה יריד שמיימי גדול כזה.

לאחר מכן, הלך הבעש׳׳ט עם התלמידים לביתו של הפרוש, ושוב הורה להם לעצום את עיניהם ולשים את ידיהם על כתפיו והחל לזמר ניגון חרישי, והתלמידים ראו לפניהם נחשים ועקרבים.

הסביר הבעש״ט לתלמידיו, אף שכתוב בתנא דבי אליהו, שאם צמים ארבעים ימים רצופים ופורשים מענייני עולם, זוכים גם עבד ושפחה לגילוי אליהו, אבל לא לגילוי הנשמה. הנחשים והעקרבים שראו הם מפאת גסות הרוח של הפרוש, מניצוצות הנחש הקדמוני. לאחר מכן אמר הבעש׳׳ט לתלמידיו: שמעו ברכה מהאיש הפשוט, כי דיבוריו בוקעים רקיעים.

כעבור משך זמן בשעת פטירתו של האיש הפשוט, לקח מורנו הבעש׳׳ט עשרה מתלמידיו ונסע לאותו ישוב להתעסק בקבורתו. המשך »

מרץ 30


Download

המשך »

מרץ 29

בע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ר' אשר פריינד זצ"ל וכח הצעקה

הצדיק הירושלמי ר' אשר פריינד זצ"ל – עזרה לזולת ודרך בעבודת ה'

מזל טוב מזל טוב לכולם. בזמן האחרון גלעד קרא ושמע הרבה ספורים על הצדיק הדגול הירושלמי ר' אשר פריינד זכר צדיק לברכה, ומתוך ההשראה של אותו צדיק בן דורנו ובן ארצנו הקדושה ההורים נתנו את השם לרך הנולד על שמו, אשר. בין התלמידים שלנו הוא שם דבר גדול מאד, ר' אשר. אפשר לומר כשמו כן הוא – אשרי מי שהכיר אותו ואשרי מי ששומע עליו, המעשים הטובים שלו, המסירות נפש שלו על עם ישראל. לכל אחד יש את המצוה המיוחדת שלו, בה הוא "זהיר טפי", שהוא זוהר כזהר הרקיע בענין הזה, והנקודה הגלויה של ר' אשר היא העזרה לזולת, שאין בדורות האחרונים כדוגמתו של אדם מסור לעם ישראל לפרנס משפחות זקוקות פשוטו כמשמעו. וביחד עם זה, הדרך הכי עמוקה בעבודת ה', של התקשרות ישירה לרבונו של עולם, עם תפלות כנות, עמוקות, צועקות מתוך הלב. בזכות שני הדברים ביחד הוא זכה לפעול נפלאות בקרב הארץ, להושיע רבים, גם בגשמיות וגם ברוחניות. ה' סייע בידו בהרבה-הרבה, בלי ספור, מופתים, אפשר לומר נסים גלוים, התגלגלו מתחת לשולחנו ומעל לשולחנו. הוא היה מדבר דברים חוצבי להבות אש בעבודת ה', בשפלות האדם ורחמי שמים ולהרגיש על כל צעד ושעל של החיים את ההשגחה הפרטית של הקב"ה. הוא היה קורא לכך סיבות מאת הבורא יתברך. מצד היחוס המשפחתי שלו הוא היה צאצא מכמה מגדולי הצדיקים, אבל המשפחה היא משפחה של חסידי קרלין. משלב מסוים בחיים הוא התחבר לר' גדליה קעניג, היה חבר קרוב-קרוב מאד אליו, וממנו – ובעיקר מרבו של ר' גדליה, רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל (בעל המסורת בברסלב לעשות קיבוץ בר"ה במירון, מנהג שהמשיך ר' אשר) – הוא קבל והתעצם מאד עם הדרך של התבודדות מחוץ לישוב, בשדות (פעלד באידיש), לצעוק לה' מקרב איש ולב עמוק. את זה הוא הנחיל לכל התלמידים שלו והמקורבים שלו, לא כשיטה של חסידות מיוחדת – הוא היה כללי לגמרי. הוא בעצמו לא היה מזוהה עם שום זרם, רק עם כלל ישראל. המשך »

מרץ 25


Download

המשך »

מרץ 21


Download


Downloadהמשך »

מרץ 13


Download

המשך »

מרץ 08


Download

המשך »

מרץ 06


Download

המשך »

מרץ 04

טעימת השגת המהות דרך התבוננות בטבע

אחרי כל זה הוא מגיע לעיקר, הפרק האחרון של המאמר, ובו אומר יסוד היסודות של כל השיטה שלנו בחינוך דווקא בדור שלנו: איך אפשר היום לקבל מעין ההשגה שלעתיד לבא, אמא עילאה, השגת המהות, ששם תענוג עולם הבא? הוא אומר שיש אך ורק דרך אחת לטעום, מתוך דברים מוחשיים בעולם הזה התחתון, קרי – מתוך חבור המדע לתורה. מי שקורא טוב, פשיטא שכך אומר. קודם כל, איך מתאים לרבי הרש"ב? ידוע שהיה אומר "ברוך אתה הוי' למדני חקיך", ופרש על חקי הטבע, ולא על חקי התורה, שגם חקי הטבע הם "חקיך". לכאורה ההיפך מאיך שמצטיירת דמותו של הרבי הרש"ב – הכי נגד לשלוח ילד לאוניברסיטה. אבל כאן כותב מאד מפורש שאין שום דרך של התבוננות בתורה, ברוחניות נטו, להגיע לתכל'ס – השגת המהות – חוץ מזה. מה רוצה? השגה היא בדרך כלל רק השגת המציאות, ואומר שהדרך היחידה להגיע להשגת המהות – לטעום מעין "פנימיות אמא פנימיות עתיק", שתהיה לע"ל – היא מתוך משהו מהותי, מוחשי. הוא אומר שאפשר להגיע לכך מהתבוננות בטבע, כאשר רואים את כח הפועל בתוך הנפעל, משיגים את הנמשל מתוך המשל. המשך »

מרץ 04

דרך קצרה כוללת את כל התוכן

כדי להשלים נחזור לפרק הראשון: הוא אומר שיש מאמר חז"ל – אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר. הוא לא אומר מי בעל המאמר, אך מגיע מרבי מאיר, שכל דבריו מחכמה, פנימיות אבא, לכן חשוב מי בעל המאמר. הוא אומר "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה"[1]. מסביר ש"דרך קצרה" כמו משל, שכל אור הנמשל נמצא בו – פרסא, ולא צמצום בו עיקר האור מסתלק. איך אני יודע ש"דרך קצרה" היא פרסה ולא צמצום? מכך שאחרי ארבעים שנה קאים איניש אדעתיה דרביה (סוד תרומה, תורה-מ, שדברנו בשבוע שעבר). זה תלוי בכך שהרב עושה עצמו מצר-ים והתלמיד עושה עצמו מצר-מי – שניהם מתכווצים. יש תורה של הרב המגיד על דוד המלך ועל דוֹד של שיר השירים שיש שני דלתין – "דלית לה מגרמה כלום" – בטול הרב לתלמיד ובטול התלמיד לרב. זה היחס שמדבר עליו במאמר – כל אחד צריך לבטל ולכווץ עצמו, ודווקא כך מעבירים את העצמות. מה הפשט של "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה"? כתוב בעמק המלך ועוד שהפשט שטוב לזכרון. כאן אומר יותר, שהכל נמצא שם, כמו ראשי פרקים של מעשה בראשית ומעשה מרכבה – שמלמדים רק אותם, אבל הכל שם. אחרי "אלף בינה" כתוב "סמך-עין, סימנים עשה". כל הדרך הקצרה היא סימנים. אפילו הצדיק עצמו הוא "סימנא בעלמא", סימן לכל האלקות בעולם. ב"דרך קצרה" כלול הכל, בתחלה בהעלם אבל "סוף הכבוד לבוא". המשך »