קמתי בבוקר חשבתי על זה. מה עיקר הווארט? מה הרב בעצם רוצה עם השיעור הזה (השיעור באמונה ובטחון, 10)? לאן הוא חותר?
אז נזכרתי באמירה השגורה בפיו של הרבי שהרבי הוא ראשי תיבות "ראש בני ישראל". כלומר שכל העניין של הרבי זה "נשיאת ראש", לגרום ליהודי להרים ראש, לגרום להעם כולו להרים ראש. לגרום למציאות כולה להרים ראש.
זה כל התכלית, וכזה כל התפקיד של משה. אכן בקבלה כנראה זה מה שנקרא יושר. כי מה זה "להרים ראש"- זה בדיוק זה. שהאור של בחינת "ראש" יאיר ויפעל בתוך ה"גוף"
***
איך אני יודע שהרב הוא הרבי (לפחות הרבי שלי). או שמא לא?
מאד פשוט. אם הוא גורם לי "חהרים ראש" אז הוא הרבי שלי. ואם לא אז לא.
ושהראש לא מתפקד אז הגוף נופל בתאוות. הגוף תאב לאנרגיה סך הכל. ולא יודע מה נכון ומה לא. אז נופל לתאות. אך כשהראש מתחיל להאיר לא שייך כל כך תאוות. והתאוה הגדולה שלצהגוף היא רפלקסיה. הרגש עצמו
***
הרב מדבר על ג"ר וז"ת. כלומר חלוקה לשניים. אדמור הזקן במאמר בתורה אור השבוע מדבר על חלוקה לשלוש. ראש תוך סוף. אולי זה מקובלים מול פילוסופים? כלומר אצל פילוסוםים הכל מתחלק לשלושה. שלוש עולמות. גם שלוש דרגות של נשמה. התורה ה"משולשת" כמדרש הידוע.
אך הקבלה זו חלוקה הרבה יותר ראשונית והיולית. היא חלוקה לשניים.
כמובן שאני בתור א ששייך לעולם התיכנות החלוקה לשניים מדבר אליי הרבה יותר. בכלל גילוי הזה של עולם התיכנות יש בו משהו משיחי
***
אולי זה. ישנם נשמות שהם בבחינת ראש. ואצלם הכל מתחלק לשניים. וישנם נשמות שהם בבחינת "גוף". ואצלם הכל מתחלק לשלוש. כלומר נשמות דאצילות ונשמות דבי"ע
***
אם כן מי שרואה את העולם שחור לבן הוא נשמה דאצילות. ומי שרואה צבעים הוא נשמה דבי"ע
***
ועוד משהו על "עיגול". ה"עיגול" – הוא הסיפור של הבן מלך שהוחלף. באיזה שהוא שלב הוא נכנס ל"לופ" של סיבובים ביער. עד שפוגש "איש היער" שאומר לו שהעברות שלו זה מה שגורם לו לסובב את כל הסיבובים.
אז ניתן לראות בכך ג"כ ממש עיגולים ויושר. שהאדם שהוא בחי' גוף מצד עצמו שייך לסיבובים. לסיבוכים. הוא מסתובב ומסתבך ושב על אותם שטויות ולא מתקדם בחיים כלום.
עד שהוא זוכה לפגוש את "איש היער" הרבי, שמוציא אותו מהמעגל קסמים הזה אל החיים של ממש..