preload
בס"ד
נובמבר 16
יש מושג בפיזיקה שנקרא Laplace demon. כלומר שיש דטרמיניזם מוחלט. היום פיזיקאים לא ממש מחזיקים מהרעיון הזה, אך כנראה בדת זה עדיין מחזיק מעמד. זה נשמע משהו מימי הביניים, שהאלוקים הוא "יודע הכל", שבעצם העולם שלנו הוא כעין "ספר בעיות" ועל כל בעיה ישנו פתרון בסוף הספר, ועלינו לנסות לעלות על הפתרון.
היום פיזיקאים כבר לא חושבים ככה. העולם לא ממש מתנהג כך. אין משהו חד-משמעי. אין קשר חד משמעי בין סיבה למסובב. לא בכיוון העבר ולא בכיוון העתיד.
אך הדת על פניו נשארה באותה תפיסה שהקב"ה יודע הכל, ושיש דטרמיניזם מוחלט בבריאה. במילים אחרות, התפיסה הקלסית של הבורא – הוא משהו כמו אותו "הנחש של לאפלס" שכבר נזרק לפח של היסטוריה של המדע.
***
זוהר על פרשת שבוע אומר שעשיו היה גילגולו של נחש. וזה היה הסיבה שיעקב היה צריך לקבל ברכות במרמה. כי כמו שהנחש בא במרמה והביא קללה לעולם כך יעקב בא במרמה ולקח את הברכות חזרה.
אז בעצם עשיו, הפילוסופיה הקלסית המערבית, הוא הוא "הנחש של לאפלס"! המשך »
נובמבר 13
אתמול ישבתי בבית כנסת של רבי עמוס בנתניה. ניגש שאלינו יהודי אחד חביב. התחיל להרצות שאשכנזים האלה הם בעצם הכוזרים שהתגיירו. כמובן שמעתי מזמן את ה"תיאוריה" הזו. אפילו לא כעסתי עליו…
אחר כך חשבתי לעצמי. אולי כל היהודים האלה שהם "אנטי-ציונים" לאמיתו של דבר הם אולי "כוזרים"? ממילא אין להם שום קשר לארץ ישראל? ממילא בא להם להישאר בגטו ובגלות?
***
תגידו מה שאתם רוצים. עבורי החיבור הזה של לוחמי חירותינו ומסירות נפשם והכנסת ספר תורה לזכרו של יאיר שטרן ושולי רנד ששר את השיר הזה חיילים אלמונים – הוא הוא הישראליות במיטבה. כי זה החיבור של חיים.
נובמבר 13

למה שמאי סירב להסביר את התורה על רגל אחת. והילל דוקא הסכים. אולי כי שמאי זה תורת עולם הבא. ובעולם הבא אין כזה חיה תורה על רגל אחת. כי תורת עולם הבא כולה תנועה. כולה "ריקוד". דבקות-ביטול. שמחה-בכיה. רצוא ושוב. דפיקו דליבא. אבל הילל כן הסכים. כי בתורת הנגלה כן יש כזה מציאות של "רגל אחת" – איזה עיקרון אחד ויחיד שעליו הכל מתבסס. אך לא בתורת הנסתר והחסידות שכולה תנועה מתמדת. וזה – לא תופסים. בשביל זה צריך רבי חי בגוף
גשמי. מישהו חי בגשמיות שילמד אותך את ה"ריקוד" הזה

ובעצם זה עיקר החידוש של "פרק בעבודת ה'". הריקוד הזה. ולכן זה כל כך קשה להבנה לחבדניקים כמוני. כי חושבים חשיבה סטטית. גלותית. לא מסוגלים לחשוב גם וגם. חושבים או-או

***

ואולי מכאן: שמאי מלשון שם אורחותיו. כלומר מדידה. ארוכה מארץ מידה. כלומר שאין אמיתות מוחלטות. אין טוב מוחלט ואין רע מוחלט. כפי שהרב אמר פעם שההבדל בין צדיק לרשע הוא כמותי ולא איכותי. שהאיכות היא בסופו של יום כמות גם כן. זה "ראש" של ימות המשיח. וזהו גם כן ראש של תורת החסידות. שמ"צרה" ניתן לעשות "צוהר"

 

נובמבר 12

"להתחתן" הוא מלשון "חות דרגא". לרדת למציאות העולם. מרגלה בפומיה דהרב יצחק גינזבורג שכל הענין של חסידות הוא להתחתן.
הוא תמיד אומר שבתוהו לא מתחתנים

אמר פעם שבן אדם יכול להיות נשוי כך וכך שנים אך לאמיתו של דבר אף פעם לא התחתן

***

פעם שמעתי ממישהו ווארט – לאחרונה צף בזכרוני. אמר לי כך. חז"ל אומרים "ויהי שם לגוי גדול" – מלמד שהיו מצוינים שם". אפשר ללמוד מכאן – שהמילה "גאווה" משמעותה הבדלה. להיות "מצון". להיות "מוזר". חוסר יכולת להתחבר. חוסר יכולת להשתייך. חוסר יכולת להעניק אהבה. חוסר יכולת ליצור קשר של קיימא. קשר של אהבה.

כלומר מי שהוא "בעל גאווה" הוא לא באמת "מתחתן". כלומר הוא לא באמת "נוחת" מלשון "נחת" לעולם. הוא נשאר בנבדלות שלו. הוא רוצה להיות מחובר, אך אינו מסוגל לזה. אז הוא בוחר להיות מחובר על ידי מעשים שונים ומשונים. על ידי הבדיחות ועוד כל מיני דברים שמושכים "צומי". אך זה לא הוא

בעצם זה תיאור של "נשמות דתהו". שלא מתחתנים כלל. או שלא באמת מתחתנים. כי הם לא יורדים מ"מגדל השן" שלהם מעולם.

אבל בתהו אין חיים של ממש. יש רק "וימלוך וימת". אין זה חיים. החיים זה רק תיקון

חיים של משמעות. של אימפטיה. של נתינה. של אהבה

***

בלשון הקודש – אולי לא במקרה, הלשון נופל על לשון. מי שנקרא "גאה" בלשון הקודש – כנראה שהוא פשוט "בעל גאוה", שלא מחובר באמת שלא יודע מה זה להתחבר.

איך מי שאוהב את חברו מסוגל לעשות בו מעשה כל כך מכוער? כל כך לפגוע בו? אתה אוהב אותו – אז למה אתה פוגע בו?

ייתכן שבגלל זה הם כל כך צועקים. "מצעדים" וכל מה שהם עושים. כי הם צמאים לאהבה. ואין להם. אז הם מנסים "לשחק אותה". לעשות "קול רעש גדול" שישתיק את הצורך של הנשמה באהבה אמיתית. אהבה של תיקון.

היא הרבה יותר שקטה האהבה של תיקון. היא גם הרבה יותר צנועה. היא לא מבקשת "מצעדים" וכותרות. "האהבה היא סוד". הסוד לא מגלים, לא צועקים עליו בראש כל חוצות.

אפילו בין חברים. בין האבא להבן. האהבה האמיתית מוצאת את הביטוי שלה בצורה הרבה יותר צנועה ופשוטה. במבט. בלחיצת יד. בחיבוק. באנרגיה שעוברת בין שני חברים נאמנים. האהבה שמעצימה, האהבה שמעודדת, אהבה טהורה. אהבה שמכירה בגבול וערך של הזולת. לא מבקשת למחות אותו.

אוקטובר 29
אני אוהב להמציא וורטים הזוים אז הנה עוד אחד.
הרב שדומה למלאך הוא בחינת "חש-מל-מל" כידוע (מי שלא מכיר, אצל הרב יצחק גינזבורג הוא א' הוורטים המכוננים).
על מה הרב אמור "לשתוק" ומה הוא אומר בסוף כן לומר?
הייתי יכול לחשוב שהדבר הכי סודי (כמו שהוא אצל הקב"ה כנראה כך הוא ג"כ אצל כל רב ורבי וצדיק אמיתי) הוא עד כמה הוא אוהב את התלמידים שלו.
וכן הוא מוכרח לשתוק. אחרת הם יפחדו ויברחו ממנו. לכן הוא מסתיר את עצמו בכל מיני לבושים כמו "העיקר הוא התורה שלי" וכיוצא.
אבל בסוף הוא חייל לומר את זה בקול…
אחרת התלמידים באמת ובכנות יכולים להתחיל לחשוב שהעיקר הוא התורה שלו…
בעצם.. למה רק הרב והצדיק?
בעצם זה ככה אצל כל משפיע. אם אינו מסוגל להודות ולספר עד כמה הוא אוהב את המושפעים שלו – כנראה משהו חסר מן הספר
ובעצם אפילו כל אבא. אם אינו מסוגל לספר לילד עד כמה הוא אוהב אותו – הילד עלול לגדול ולא לדעת שהאבא שלו אהב אותו כך כך…
ואם מישהו יתמה על דיבורים הזויים כאלה אז הנה הקב"ה בא ואומר "ואני מתחיל" ומספר עד כמה הוא מאוהב בעמו ישראל, ועף על עמו ישראל, ואינו יכול לחיות מבלעדיו…
אבל… בשביל זה צריך "להרוג את הגאוה בלי להרוג את הבן אדם". כי מצד הגאווה אי אפשר כלל לאדם להודות בכך שהוא נזקק. להודות בכך שהוא חסר. להודות בכך שהוא תלוי. אז צריך להרוג את הגאוה ואז אפשר להודות בנזקקותו
אוקטובר 27

למה חשבתי על זה על הבוקר? שהביטוי הראשון של התקשרות לצדיק הוא שמחה. מי שהוא מקושר הוא שמח. אולי כי הוא לא לבד… או אולי ככה: מי שהוא קשור למעלה לא נופל למטה. לא נופל לעצבות ומ"ש בעצם גם מי שהוא עצוב הוא "מקושר". לנחש הקדמוני. לנוקבא דתהומא רבא. אם כך כל השאלה היא למי אתה מקושר… רבי, אני רוצה להיות מקושר!!! *** עוד מעט חודש אלול – חודש התשובה. חודש הרחמים. אולי זה צריך להיות עיקר התשובה – שלא היינו מקושרים כדבעי. אם בכלל. בעצם כל המשל של ה"מלך בשדה" הוא בדיוק על זה *** השאלה מה היא התקשרות? סתם מילים גבוהות שאין להם כיסוי? ההתקשרות הבסיסית לכאורה היא התקשרות המחשבה. כשאני "מקושר" למשהו או למישהו – אז המחשבה שלי חוזרת אליו כל הזמן – בין שאני רוצה בכך ובין שאיני רוצה בכך. זו היא לכאורה ההתקשרות במשמעותה הכי פשוטה. שהמחשבה שלי תהיה קשורה אל הרבי. זה יכול להיות על ידי וידאו או על ידי קיום ההוראה של הרבי או על ידי לימוד תורתו. *** טוב. אז המחשבה שלי תהיה קשורה אל הרבי. אז מה? זה ישנה משהו בחיים שלי? בחיים הגשמיים והחומריים שלי למטה מעשרה טפחים? התשובה היא ש"המחשבה מועלת"… *** כי בעצם צמה אני מלא דאגה? כי אני חי בהרגשה שעליי לעשות הכל לבד. אין מי שיעזור. ויש רבים שישימו רגל. ייש יצר וכו. אז ברגע שאנע "מחליף מחשבה" שיש מישהו שהולך איתי ביחד לאורך כל הדרך. שומר עלי שלא אפול לגמרי. ממשיך להאמין בי כשכולם כבר הרימו ידיים – אז "דאגה בלב יש ישיחנה". אפשר כמובן לטעון שגם זה דמיון. אבל כל החיים שלנו הם דמיון. אז שיהיה לפחות דמיון טוב https://www.facebook.com/itzik.roytman/posts/1666754136670460

אוקטובר 26

"כל הבן הילוד היארה תשליכוהו". נולד לך איזה רגש חיובי, רגש של חסד ("זכר חסדו")? אל תמהר לזרוק אותו, להשליך אותו ליאר. זוהי עצת פרעה מלך מצרים. עצת היצר

אוקטובר 26

היה לי איזה מחשבה ימים אלו. חזל אומרים מה פירוש המילה "אביון"? – אחד שתאב לכל דבר…
משום מה חשבתי על זה. מי זה אביון? בדרך כלל, וכפי שאנו רואים לרוב, אלו בני אדם שנשבר משהו בהערכה עצמית שלהם. הם איבדו טעם לחיות. ממילא כל מה שנשאר להם הוא עולם התאוות וגם זה מהסוגים הזולים והזמינים במיידי.
אז אולי מכאן משמע שמי שמרגיש בעצמו שהוא "שקוע בתאוות' זב לא תמיד כח הוא גס כזה. שמא הסיבה היא שהוא איבד משהו מערך עצמי ומאיזה שהיא שאיפה להצליח בחיים. ואז ממילא מה שנשאר הם תאוות?

אוקטובר 26

הווארט של הבוקר. סתם. חשבתי. "ובמועדיכם". אל תקרא מועדיכם אלא מעידתיכם. מכל המעידות והנפילות שלך אפשר לעשות שיר וניגון. ובעצם זה כל הכוונה

אוקטובר 26

החסד העליון נמשך ומתפשט דוקא במקום נמוך. דהיינו במי שהוא שפל ונבזה בעיניו נמאס. וגם להיות בחינת חסד ורחמים אינו נופל אלא על מי שהוא צריך לחסד ורחמנות. וכמשל מי שהוא תפטס בבית האסורים שאינו יכול לחזור על הפתחים נתעורר החסד והרחמנות בלבות בני אדם עליו עד שמביאין לו לחם ומזון לבית המאסר. וכך הוא למעלה בחסד עליון שנמשך מאליו וממילא על האדם שצר לו מאד במה שנתפס במאסר הגוף והנפש הבהמית… ולזאת מעורר רחמים רבים מלמעלה עד שנמשך עליו חיים וחסד מלמעלה ממקור החיים וחיי החיים אין סוף ב"ה ממש וזהו מי א-ל כמוך (ליקוטי תורה ע 122)
***
מה כל כך נפלא בקטע הזה? אדמור הזקן מסביר כאן באופן הכי מוחשי שכל הכוונה בהתבוננות השפלות וה"כלא" שכל אחד נמצא בו לפי עניינו אינו אלא כדי להמשיך עליו י"ג מידות רחמים "מאליו וממילא"