preload
בס"ד
מרץ 22

בע"ה

היום יום ההילולא של איש המעלה, משפיע חשוב בגור, ר' גד'ל. היה איש חינוך מהמעלה הראשונה, עובד ה' מופלא, מבין גדול בנפש, בעל יסורים כל חייו ויהודי שלא מש החיוך והצחוק והדבור מפיו במשך כל ימי השואה הנוראה כדי לעודד ולחזק את העומדים סביבו. יש שני כרכים – אחד סיפור חייו השני תורות והדרכות שלו – ואין לי כח להעתיק מהם. אז מעתיק סיפור נוראי שכן זמין ברשת, ומי שיש לו כח להוסיף סיפורים יותר משעשעים (אולי בהמשך היום) מוזמן. בעיני דמות מופת שראוי לכל אחד לקרוא עליה במסגרת סיפורי חסידים (ששייכים לכל אחד מאתנו, לאפוקי סיפורי צדיקים שקצת רחוקים מאתנו), ובפרט לכל מי שעוסק בחינוך. המשך »
אוקטובר 21

לכל ידע נצרך חוש.

חוש הנגלה שבתורה הוא חוש ה"קל וחומר", ראשית וכללות ה"דין" של שלוש עשרה המדות שבהן התורה נדרשת.

חוש הקבלה האמיתית הוא חוש ה"אין ערוך".  "מבשרי אחזה אלוקה" בחוש הקבלה מביאה לידי הרגשת האחדות מהמטה אל המעלה ומהמעלה אל המטה.

חוש החסידות הוא חוש ה"נושא הפכים" שבכוחו לגלות עצמות הבלי גבול האמיתי ב"ה בגבול ממש

(הרב יצחק גינזבורג שליט"א. "שלושה חושים". מתוך הספר "אשא עיני")

אוקטובר 21
המרגלים היו "אנשים" – "צדיקים". אך הם טעו טעות חמורה בהפעלת שיקול דעתם תוך מילוי השליחות.
ניתן ללמוד מסיפור המרגלים כמה דברים:
א. שליחות הוא המקום שקל מאד לטעות בהפעלת שיקול הדעת
ב. ללא שיקול הדעת של השליח השליחות בכלל לא מתחילה
ג. על אף הטעות, החטא והעונש – צריכים להמשיך את השליחות (לכן משה רבינו שולח שוב שלוחים בסוף מ' שנה במדבר)
ד. הרב דיבר לאחרונה על 4 דרגות בשליחות. כנראה רק בדרגא הכי נעלית ניתן לכוון ממש לדעת המשלח. אך בדרגות יותר נמוכות – ייתכנו, ובאופן כמעט ודאי – הטעויות. ובודאי זה לא אמור להחליש את האדם הנמצא בשליחות.
ה. זה לא גורע בכהו זה מחומרת החטא ועונשו, והעיקר – הפיספוס הגדול שפיספס אותו הדור, שהיה אמור להיכנס לארץ ובפועל לא נכנס
מועדים לשמחה!
אוקטובר 18

מעלת "דורו של אחאב" על "דורו של דוד" – אחדות ישראל טבעית

מובא בגמרא ההבדל בין דורו של דוד המלך לדורו של אחאב. דוד הוא מלך צדיק, וגם בדור שלו היו צדיקים וגבורים בקדושה, שלחמו את מלחמות ה' יחד עם דוד המלך, הכינו את כל החומרים של בית המקדש – דור של צדיקים. אף על פי כן כתוב שהיו פעמים שנפלו במלחמה, שלא נצחו. למה? הביטוי הוא "דורו של דוד אף על פי שהיו צדיקים היו יוצאים למלחמה ונופלים". למה? כי היו דילטורים בתוך עם ישראל, היו מוסרים, היו מספרי לשון הרע. כלומר, לא היתה אחדות. היו צדיקים, אבל בלי אחדות טבעית, שרשית, שיהודי לא יספר רע על החבר שלו, לא ילשין, לא ימסור את החבר שלו. מי היו המוסרים בזמן דוד המלך? דואג, אחיתופל. היו גדולים. את מי הם מסרו? את דוד עצמו. היו דור של הרבה צדיקים, אבל היו שם אנשים מאד לא בסדר מבחינת אחדות, אנשים שאוהבים להלשין ר"ל. אם יש כאלה דילטורים, שאוהבים להלשין על יהודים, אז אף על פי שכל הדור כאילו בסדר – יוצאים למלחמה ונופלים.

אחר כך הוא אומר "ואילו דורו של אחאב", שרובם ככולם עובדי עבודה זרה ממש, חילונים גמורים, בלי תורה ומצוות כלל, "היות שלא היו דילטורים ביניהם היו יוצאים למלחמה ונוצחים". ככה חז"ל אומרים. למה הוא מביא את זה? להראות שהכל תלוי בחן. זה שאדם לא ילשין על השני, לא יספר עליו לשון הרע, במיוחד שיכול להזיק לו ואפילו מתכוון להזיק לו – זו מציאת החן, שכל אחד ימצא חן בעיני השני. יש חן וחסד, אם יש חן כל אחד חס על השני, לא יאמר דבר שיכול להזיק לשני ולא יעשה דבר שיכול להזיק לשני. זה משהו פלאי, שיש כאן מלך הכי רשע מכל המלכים, אחאב, וכולם עובדי עבודה זרה, אבל "יוצאים למלחמה ונוצחים" כי אין בהם דילטורים. מאיפה יודעים שאין דילטורים? מי היה בדורו של אחאב והכי התנגד לו? אליהו הנביא. אליהו הנביא מעיד, שאף על פי שאחאב ואיזבל רדפו אותי, בתוך העם לא היה אף יהודי פשוט – עובד עבודה זרה – שמסר אותי למלכות. אליהו הנביא מעיד על צדקות היהודים הפשוטים, החילונים לגמרי.

זה ממש שייך לדור שלנו, כמו איזה רב שמדבר נגד הממסד. מה קורה? התקשורת קופצת עליו, כולם צמאי דם, מה שנקרא רצח תקשורתי. מהרצח התקשורתי, שקופצים ומלשינים, מגיע כל מרעין בישין. נתאר אם היה כזה דור שאפילו שיש ממסד לא בסדר, מאד לא בסדר, אבל יהודי בטבע הפשוט שלו לא מלשין על אף אחד אחר, לא קופץ עליו בתקשורת – כך חז"ל מתארים את הדור של אחאב. בזכות זה היו יוצאים למלחמה ונוצחין. אם זה ההיפך, שיש דילטורים, יוצאים למלחמה ונופלים. [כנראה לאחאב היה כשרון  לעשות אחדות בעם.] היה לו כשרון לעשות אחדות שלא ימסרו בידיו את אויביו… לא סתם קראו לו אחאב, כולנו אחים ויש לנו אב אחד, יש לו שם מאד משפחתי, משפחת אחת באהבה.

רמזי חבור דורות דוד ואחאב

נעשה כעת גימטריא. לפי מאמר חז"ל העבודה של משיח הוא לקחת את הצדיקים של דוד, לא הדילטורים, ואת היהודים הפשוטים של אחאב, שתהיינה שתי המעלות יחד. זה דור שכולו זכאי. יש כאן שני דורות, שלכל אחד יש מעלה וחסרון, וצריך לחבר אותם.

אחאב ועוד דוד עולים שם הוי' ב"ה. אחאב דוד נוטריקון אחד כאשר שאר האותיות, לפי הסדר – אחאב דוד – הן אבוד = אחד, היינו שאחאב דוד הם אחד אבוד, על דרך משיח בגימטריא מקרה אבוד, הכל בסוד אבדה המתבקשת כנ"ל. והנה, דורו של אחאב ועוד דורו של דוד עולה יחד 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"!  (מתוך ה"שבע ברכות" של מזרחי-מוניס, כפ"ח כ"ו מנחם אב תשע"ו)

אוקטובר 18

14729217_1243507215705359_2584026863822474278_n

יוני 17

בע"ה

ט' סיון ע"ו – כפ"ח

קבלת פנים דוד והודיה-דבורה שפירא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. חופת האהבה

נגנו "קול דודי דופק", "שיר השירים".

[החתן: להגיד את המאמר של הרבי הריי"צ או של הרבי?] מה שאתה רוצה. אפשר גם לפני החופה. אפשר גם את שניהם, יש לנו זמן לשמוע… מה שאתה רוצה. אם תאמר את שני המאמרים נרויח עוד ניגון באמצע.

ניגון לפני המאמר. מאמר "לכה דודי" תרפ"ט. שאמיל. מאמר "לכה דודי" תשי"ד. ניגון אחרי מאמר.

המשך »

אוקטובר 05

בע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ליל שבת אחרי הסעודה:

א. הקליטה המאוחרת של בעלי תשובה

שמחת תורה – על מתן תורה של בעלי תשובה

שאלה שחוזרת רבות בחסידות היא מדוע שמחת תורה היא בסיום חג הסוכות, ולא בחג השבועות – "זמן מתן תורתנו". ההסבר הוא ששמחת תורה אינה השמחה על מתן הלוחות הראשונים, בחג השבועות, אלא על מתן הלוחות השניים, ביום הכיפורים. הלוחות הראשונים הם בבחינת מתן תורה של צדיקים ואילו הלוחות השניים הם בבחינת מתן תורה של בעלי תשובה, ושמחת תורה היא דווקא על הלוחות השניים עם כל המעלות שבהם. יש גם מעלות בלוחות הראשונים שאין בלוחות השניים, אבל בסך הכל המסקנה היא שיש עדיפות בלוחות השניים ועליהם שמחים. זה שייך במיוחד לדור שלנו, שאנחנו מסבירים בזמן האחרון שהוא דור של בעלי תשובה – בעלי תשובה ישתלטו על המדינה וכו'. המשך »

ספטמבר 15

(קטעים מתוך השיעור של רעננה ו' תשרי ע"ד)

מה הפסוק ממנו לומדים שכל עם ישראל נקראו על שם אפרים – 'כולנו אפרים' – הפסוק שמסיים וחותם את הפטרת היום השני של ראש השנה, "הכל הולך אחר החיתום", והוא גם חותם את פסוקי הזכרונות בראש השנה, פסוק שזכה להיות מאד חביב ואהוב על כל עם ישראל? הפסוק הוא "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשֻעים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם הוי'". בגמרא, כאשר חז"ל רוצים לציין לנו את הפרקים המסוימים של הנביא שקוראים בהפטרה – גם של יום ראשון וגם של יום שני – של ראש השנה, לגבי היום השני הלשון (בחז"ל, שמובאת גם ברמב"ם ובשו"ע) היא "מפטירין ב'הבן יקיר לי אפרים'". אף על פי שיש שם הרבה פסוקים חשובים – כולל "רחל מבכה על בניה" ו"יש שכר לפעולתך" שהזכרנו (ו"ואהבת עולם אהבתיך" שהזכרנו בשיעור הקודם) – כל ההפטרה נקראת על שם "הבן יקיר לי אפרים". כלומר, באותו מאמר חז"ל שכל עם ישראל נקראו גם על שם האמא, גם על שם הבן וגם על שם בן הבן – האמא והנכד הם בהמשך אחד של אותה הפרטה. קודם כתוב על האמא, "רחל מבכה על בניה", ובהמשך על הנכד, שכל עם ישראל הוא "הבן יקיר לי אפרים". המשך »

ספטמבר 16


מאת: עמיחי פילוסוף

http://ypt.co.il/print.asp?id=54668

 

 "אבל צריכין להמשיך בחינת עלמא דאתי גם בעולם הזה, דהינו שיהיה מפלה לרשעים גם בעוה"ז, וזה נעשה ע"י אמת. ועיקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות. כי 'כיון שנצרך האדם לבריות, משתנה פניו ככרום, לכמה גונין'…"

(מתוך ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ו).

קודם לכן בתורה זו, מובא כי עיקר ענינו של 'העולם הבא', לעתיד לבוא, הוא מפלת הרשעים. זאת, משום שמציאות העולם הבא, בשונה ממציאות עולם הזה, היא מציאות מתוקנת בה אין היתכנות של עיוות. הכל גלוי ונהיר ופרוש כשמלה; כל מסתרי הקיום האנושי אשר מכמין בחובו הרבה טוב ומאידך הרבה רוע ובושה, הכל יתגלה וייחשף והדין יתבע מקומו. לא יסתתר עוד הרשע תחת מעטה הזמניות וההסתר של העולם, והצדיק לא יסבול עוד את עול הצדיק ורע לו. הכל במקומו. האמת תצא לאור.

נמצאנו למדים, שהאמת היא יסודו של העוה"ב ובדילותו מן העולם הזה. עולם האמת. לכן, מלמד ר' נחמן בקטע הנ"ל, כדי למשוך מאור העוה"ב אל תוך העוה"ז, יש למשוך את יסוד האמת אל תוך העולם.

ועיקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות. המשך »

יוני 22

Download

  • Page 1 of 2
  • 1
  • 2
  • >