preload
בס"ד
אוק 06

מלכודת ההתחדשות

התבוננות והערות שוליים על מאמרו של יואב שורק "אל נהיה סברני הגאולה"

דבר ראשון אני פשוט נפעם מכתיבתו ומדמותו של יואב. עוד לפני כחודש בכלל לא ידעתי כלל על קיומו. אך הפיגוע שבו נרצח בנו דביר הי"ד איך שהוא נגע בכולנו, והדבר הראשון שנודע לי עליו היה ש"הוא הוריד כיפה לפני כמה שנים".

טוב. התחלתי קצת לחקור, נכנסתי לויקי לקרוא עליו, מצאתי איזה מאמר שלו, לצורך העניין זה היה מאמר על ביטול ההפרדה בין דתיים לחילוניים. התחלתי לקרוא. ו.. הוקסמתי. יש לו איזה קסם. איזה אמונה איתנה. איזה רגש אחריות על הגורל של העם היושב בציון. פגשתי אותו בערב זכרון של בנו דביר הי"ד. לא יודע. בן אדם מלא אנרגיות חיוביות, זה מה שיש לי לומר עליו.

הוא שלח לי עוד מאמר שלו "אל נהיה סרבני הגאולה" שהוקסמתי ממנו לא פחות, וישבתי לתרגם גם אותו. עד עתה תירגמתי כשליש. והבא לקמן זה סוג התבוננות והערות שוליים על מה שקראתי ותירגמתי. שוב – בעיקרון, בכללי, אני מאד מזדהה עם מה שהוא כותב. אני מרגיש בדיוק אותו דבר. הוא פשוט נתן לי מילים בפה.

אבל כא' ששייך לבית המדרש החבד"י והגינזבורגי כבר הרבה שנים אני מרגיש שיש לי מה להעיר ומה להוסיף לשיח הזה שכול כך חיוני לכולנו, השיח על ההתחדשות הדתית.

הבא לקמן זה הערות שלי בוצאפ אליו שחברו לכדי פוסט שלם.

בכל זאת בתור חבדניק אני רוצה להעיר משהו. הרבי היה המהפכן הכי גדול והחדשן הכי גדול ביהדות של מחצית המאה השניה של המאה ה20. הוא שינה הכל בלי לומר שזה שינוי. הוא עשה מהפכה בלי לומר שזה מהפכה. הוא כל הזמן הצהיר על נאמנותו כקודמו, אך בפועל הדרך שלו שונה בתכלית, והיפך ממש מדרכו של קודמו. זה הדרך של החידוש האמיתי ביהדות. הוא לא הזיז אות אחת בשולחן ערוך. הוא הצהיר כל הזמן שכל מילה וכל אות בכל ספר קודש של תורה שבע"פ היא קודש קדשים. ובכל זאת בפועל הוא שינה הכל ומאד הצליח

אבל גם בכתיבתו של הרב קוק – שמוכרת לי הרבה פחות – לכאורה איפה הוא אומר שצריכים לשנות הלכה? הפוך הוא כל הזמן מצהיר על נאמנותו המוחלטת לכל כללי ופרטי ההלכה לא?

כשאני משווה את הרבי האחרון שהצליח בחדשנותו, מול הרב יצחק גינזבורג שליט"א שאני נמנה על תלמידיו כבר כ10 שנים – שהוא גם חדשן לא קטן אבל הוא ממש נדחק לשולי החברה החבדית. איפה היה הכשלון שלו? ברגע שהוא אמר "הדור השביעי נגמר" "יש עכשיו רבי חדש" – זהו, הוא כבר שרף את עצמו, הפך להיות "מוקצה" לגמרי בעיני החברה החב"דית. תשווה עם מה שעשה הרבי? הוא כל הזמן הכריז "הרבי (חותני) חי". אז מי מהם הי' יותר חכם ומי הצליח יותר?

בקיץ האחרון היה סדרת שיעורים מאד מעניינת של הרב יצחק גינזבורג על ההתחדשות הדתית בחסידות של הדורות הראשונים. הנקודה או אחת הנקודות המרכזיות היה – שחסידות לא רצתה להישאר "אנטי-תזה" אלא "תזה חדשה". כל זמן שההתחדשות היא "אנטי-תזה" זה בכל זאת משהו חלש.

במילים פשוטות, ההתחדשות האמיתית לכאורה זה לא לשבור את הכלים (כלומר ההלכה) אלא להפיח בהם אור חדש. וכך היה דרכה של יהדות לדורותיה.

אתה (כלומר יואב שורק) טוען שהיה תקופה של חורבן ואז היה התחדשות. אבל הקבלה של אר"י זה היה התחדשות לא פחות. והחידוש של בעל שם טוב היא התחדשות לא פחות. אז יש לך עוד שני נקודות של התחדשות שאפשר ללמוד מהם. וכאמור הרבי זה היה עוד חוליה מאד חשובה של התחדשות. אבל אף א' לא דיבר על לשנות אפי' אות אחת מכל הספרים הקדושים.

הרבי מדגיש כל הזמן שהמבחן של החסידות היה שמירת ההלכה. זה מה שהכריע האם החסידות זה משהו שמותר לו לבוא בקהל או לא.

מה הרבי כן עשה? הוא בנה עוד קומה.

אגב מאידך החרדיות המודרנית היא גם כן "התחדשות" דתית. אבל שוב – הם שינו את הכל  – כל המושג של "חברה לומדת" וכיוצא – בלי לשנות שום סעיף בשו"ע. הכל מבוסס על פסוקים, על הלכות, על הדורות הקודמים. אז ככה הם יוצרים רושם שכאילו הם ה"יורשים האמיתיים" של היהדות של דורות הקודמים.

אני בתור מתכנת "בגילגול הקודם" שלי – כל מתכנת מתחיל יודע שהכי קל זה לכתוב גירסה חדשה של התוכנה. להתחיל מחדש הכל. אבל זה התאבדות. החברות שניסו ללכת בדרך זה – קוד חדש = פשוט התרסקו.

בקיצור ברור לי שיש כאן אור חדש. השאלה איך להלביש אותו בכלים הקיימים בלי "לשבור" אותם.

אולי עוד דוגמה. רש"ר הירש זה לא היה התחדשות? בודאי שכן. התחדשות שמאד הצליחה. הוא הזיז אות אחת משו"ע? ממש לא!

הדוגמה השלילית – המהפכה הרוסית. מה היה הסיסמא? נהרוס את הישן עד היסוד. אחר כך נבנה חדש. הם מאד הצליחו במשימה הראשונה. בשניה – הצלחה מאד חלקית אם בכלל.

לעומת בן גוריון היה מהפכן לא קטן מלנין. ויש אומרים שמאד התלהב ממנו. אך הוא בחר דרך של שמירת קשר עין עם המסורת, את הסטטוס קווא וכו'. אז הוא באמת הפך את הכל תוך הצהרת נאמנות למסורת וכו'

אך השאלה העיקרית אולי – למה כל אלה ש"ברחו" מהמחנה הדתי לאומי אל חב"ד או אל הרב גינזבורג – מרגישים כל כך סלידה עמוקה מהדרך ה"סרוגה"? דוקא אלה שנולדו שם אלה שגדלו על ברכי התורה הגואלת של הרב קוק. למה הם בורחים, לא סתם בורחים, שונאים את השיטה בתכלית?

תכלית למה התחדשות כשלה? כי ה"ראש" התנתק מה"גוף". זה דימוי שהרב גינזבגרג דיבר עליו פעם. מה שנקרא בקבלה "ג"ר וז"ת". שלוש ספירות ראשונות הם ראש. ושבע תחתונות גוף. אך ברגע שהראש מתנתק מהגוף – זה הסוף שלו

הראש לא יכולה לחיות בלי גוף. וזה סיבה של הרבה כשלונות של המחדשים והמתחדשים. אכן אי אפשר לראות את החרדים האלה הסגורים בחומותיהם ומקדשים מלחמת סמרטפונים. אבל הם ה"גוף" וה"הארץ לעולם עומדת". ברגע שמתנתקים מהם – זה הסוף של אנשי "ראש".

למה ה"פרסטרויקה" ברוסיה כשלה? כי היו יותר מדיי "אנשי ראש" ליברלים. שלקחו הילוך גבוה מדי. בסוף זה נכשל. בסוף זה הדרדר למשטר של פוטין. שהוא נוראי מהרבה בחינות. אבל העם בוחר בו, אי הוא מפחד מחידושים מרחיקי לכת

הרב קוק – הרבה מהכתבים שלו הבן שלו העלים נכון? ורק אחר זמן התפרסמו. אולי אותו דבר, אותה סיבה.

"החזון של מזרח התיכון החדש" – דוגמה קלסית של התחדשות חילונית, הייתי אומר "משיחית – למה זה כשל"? שוב הראש התנתק מהגוף וזה הביא לכשלון

תכלית שיכנעת אותי שכמה שבא לי עכשיו לעזוב את חבורת תלמידי הרב – כי יש מתח לא קטן גם ביני לבין הרב ועוד יותר מול כמה מתלמידיו – אבל אני חייב לשמור על הקשר. דוקא בגלל שיש מתח. כי ברגע שאתה מתנתק אתה מת. לחיים ולא למוות .

ספט 24

בא לי להסביר איזה מושג בפסיכוליגיה

המושג נקרא מטה-קוגניציה

מה זה אומר? זה אומר מחשבה על מחשבה

יש משהו שאני חושב עליו. ויש מחשבה על המחשבה

זה עדיין מופשט נכון?

אז ככה. עשו מחקר ובדקו ונמצא שהאנשים הטיפשים בדרך כלל חושבים שהם חכמים.

והאנשים החכמים חושבים שהם טיפשים

כמה שהבן אדם יותר חכם הוא חושב שהוא טיפש

כמה שהצדיק יותר גדול הוא חושב שהוא רשע יותר גדול

אבל אצל הטיפשים ורשעים זה בדיוק הפוך.

כמה שהוא יותר טיפש הוא חושב שהוא יותר חכם

וכמה שהוא יותר רשע הוא חושב שהוא יותר צדיק

אז התחילו לחקור למה זה קורה.

והמציאו מושג מטה קוגניציה

כלומר לאנשים חכמים ועדינים יש תמיד מחשבה על עצמם.

ולפעמים היא מוגזמת ביותר ותוקעת אותם בחיים.

ועל זה הרב אומר שמחשבה על עצמו היא שטות הכי גדולה וזה ממש חטא עץ הדעת

בודאי הרב לא בא לשלול כל מחשבה על עצמו.

אלא כשזה הופך להיות מוגזם ואובססיבי אז זה לא טוב

אבל האנשים ה"טיפשים" אין להם ביקורת עצמית כלל.

ואדרבה זה טוב להם שילמדו על שפלות, זה יתן להם מינימום של מודעות עצמית וזה "עץ הדעת טוב"

מה יוצא מזה? שהבן אדם שבדרך כלל יש לו בטחון מופרז והוא חושב שהוא תמיד צודק ואף פעם אין לו ספקות אודות עצמו – שירוץ ללמוד "פרק" על השפלות וירפא לו

אבל מי שהוא בדרך כלל תמיד מלא ספקות האם אני צודק האם אני בסדר וכו – לא כדאי לו ללמוד את זה.

אדרבה עדיף שילמד משהו שיחזק את הבטחון העצמי שלו. וזה לימודי אמונה ובטחון אצל הרב

תחשבו לאיזה קבוצה אתם שייכים 🙂

תגיות:
ספט 23

(הדיונים על "פרק")

יש שתי דרכי העבודה עיקריים בחסידות. דרך השמחה ודרך המרירות ושפלות. כשהרבי אומר (ובעצם כשאדמו"ר הזקן אומר) שעיקר הוא השמחה – זה לא שולל את דרך המרירות ושפלות. אלא שם אותו בפרופורציה.

ועוד ועיקר . דרך השמחה הוא בחינת "עץ החיים", המודעות הטבעית, השמחה הטבעית של היהודי.

ודרך המרירות והשפלות הוא בחינת "עץ הדעת".

מי שמקדים את "עץ הדעת" ל"עץ החיים" עושה את טעות חייו, והוא הופך לו לסם המוות. ומי שנותן לו את ה"עצה טובה" לאכול תחילה מעץ הדעת הוא הנחש הקדמוני, הוא היצר הרע.

לפעמים היצר רואה שאין לו מה לעשות. היהודי רוצה לעבוד את ה' באמת ובתמים. אז הוא בא בעצת הנחש. "אבל תאכל תחילה מעץ הדעת, מעץ המודעות העצמית". אז הוא אוכל. והוא מת. כי הוא עדיין לא שייך לזה. ואז צריכים ששת אלפים שנה כדי לנקות את הרעל הזה מהגוף…

העיסוק המוגזם בשפלות כמוהו כפגם הברית ממש. כי השפלות הוא מודעות עצמית. והמודעות העצמית המוגזמת היא היא הפגם ברית כידוע.

אם כן השאלה היא להיפך, האם זה בכלל מותר? יש כמה תשובות. דבר ראשון הרבי אמר כמה שפחות. דבר שני מי שחטא ופגם כו' אולי זה כן מתקן. אך מי שלא פגם או לא פגם כל כך – זה עצמו הוא הפגם.

אך לאמיתו של דבר הרבי שלל העיסוק בשפלות גם למי שפגם ח"ו. וההוראה שהרבי כיודע היא להסיח דעת מהחטא ומתיקונו. ולהוסיף חיות בלימוד ובמבצעים, ולהשפיע גם על חברים הצעירים בזה. ולא לעסוק ב"תיקונים". בודאי לא בגיל של ישיבה קטנה.

מי שלומד היטב פרקים כט-ל-לא בתניא זה מאד שקוף שמה. שהעיסוק בשפלות הוא סם המוות ממש. אך לפעמים – כדי לתקן את טימטום הלב כאבן – אז "מיניה וביה" לוקחים משהו ששייך לקליפה ובזה גופא מתקנים. אך צריכים לדעת שעסוקים בסם מסוכן. ומי שאינו יודע שלא ילך לשם כלל. לכן הרבי שלל את עבודת השפלות בדור הזה.

ספט 23

(מתוך "שו"ת סמ"ס שלי)

מבנה בסיסי של הנפש

הנפש שלנו בנויה באופן כזה שיש את ה"גרעין הקשה" של הנשמה, שזה נקרא "עצם הנפש". ואחר כך יש את כוחות הנפש כלומר שכל ומדות. ואחר כך יש את הלבושים. מחשבה דיבור ומעשה

זה הבנה הכי יסודי של תורת החסידות

השאלה הכי חשובה של "עבודה" היא – מה החסידות רוצה? לתקן את הלבושים, כלומר מעשה בפועל?

או שמא לתקן את הכוחות?

התשובה היא לא זה ולא זה. החסידות "רוצה" את עצם הנפש

למה? כי חסידות היא תורתו של משיח. ומשיח זה גילוי עצם הנשמה הכללית, שהיא היא גילוי העצמות ממש

אז החסידות אומרת בעצם "אנו לא עסוקים כעת ב "גילוים", אנו רוצים רק עצמות"

החסידות אפשר לומר "קוראת" את עצמות הנפש להתגלות בכוחות הגלויים.

השאלה האם בכל הדורות של חסידות זה היה ככה?

התשובה היא לא. בכל הדורות של חסידות עיקר ההדגשה היה על תיקון המידות. בתניא בכלל לא מדברים על עצמות. כמעט ולא

הרבי קורא לדור שלנו דור השביעי. מה זה אומר בפועל?

כשהרבי קיבל את הנשיאות הוא אמר שאנו דור השביעי. דור השביעי זה אומר שמה שנוגע עכשיו זה עצם הנפש, פחות כוחות הגלוים של הנפש, שכל ומדות.

מה זה אומר בפועל? בפועל זה אומר שכל מה שכתוב בספרים של דורות הקודמים, שהיו מכוונים לתקן את הכוחות ולבושים של הנפש הופך להיות "טיפה" לא רלבנטית. אי אפשר להמשיך ללכת בדרך ישנה.

הדרך הישנה, של היהדות הישנה והטובה הביאה לכך שהיהדות כמעט ונעלמה מעל המפה. הרבי אמר אי אפשר ללכת בדרך זו יותר.

אבל מה כן הדרך? אז הרבי בעצם בנה דרך חדשה לגמרי. הוא הלביש את זה ב"אותיות" כלומר במושגים של הדורות הקודמים. אבל זה משהו חדש לגמרי. רק נראה בחיצוניות קצת דומה לדורות הקודמים. (לכן אנשים פשוט מתבלבלים. הם רואים את ה"מעטפה" הישנה ולא מבינים שבעצם זה "מוצר" חדש לגמרי).

היו שהתנגדו לזה. היו שנשארו להיות "חסידים של דור הששי". אבל הצעירים הלכו עם הרבי. והם בנו את חב"ד של דור השביעי.

מה היה הסיסמא העיקרית של הרבי? הסיסמא העיקרית היא "המעשה הוא העיקר"

בכל הדורות הקודמים הרגש היה העיקר. או השכל היה העיקר. הרבי בא ואמר עכשיו זה לא כל כך משנה השכל והרגש. מה שנוגע עכשיו זה רק המעשה.

וזה סיפור חדש לגמרי.

כמו שאומרים "תשאל את המתנגד ותעשה את ההיפך" כך במובן מסוים תסתכל מה שכתוב בספרים ותעשה את ההיפך. כי מעשה זה סיפור אחר.

למה דוקא מעשה? כי עולם המעשה קשור עם עצמות. העצמות מתגלה רק בגשמיות, בעולם הגשמי ובפעולה הגשמית

עצם הנפש מתגלה רק בפעולה בגשמיות, במציאות, בשליחות. וזה מה שנוגע בדור הזה.

מה זה "עצם"?

אפשר לחשוב מה זה אומר "עצם". אני חושב על שני דברים. "עצם", "עצמי" זה דבר ראשון עצמאי.

כלומר שלא כתוב בשום מקום מה אתה צריך לעשות. לעצם אין כללים. רק אתה יודע. וכל העולם יכול לקפוץ. כי זה מגיע מעצם הנפש שלך.

דבר שני עצמי זה פשוט חזק. "עצום". כלומר תוקף. מי שעצם הנשמה מתגלה בו הוא תקיף. הוא לא מתפעל מכלום והולך עם האמת שלו.

אז נשאר לנו שאלה אחרונה. איך מגלים את עצם הנפש? התשובה היא :עם השמחה אפשר לגלות/לקרוא את עצם הנפש. הייתי אולי מוסיף, עם שמחה, והתקשרות, ורחמנות אפשר "לקרוא מחדש" את עצם הנשמה.

וזה עיקר ה"תיקון" למי שמחפש "תיקונים" וזה עיקר התשובה (כידוע, תשובה זה ספירת בינה, "אם הבנים שמחה, כלומר תשובה אמיתית גורמת שמחה עצומה, אבל גם להיפך, אפשר לחזור בתשובה מתוך השמחה)

והעיקר – מי שלא שמח לא מסוגל לפעול כלום בעולם. כי כולם רק רואים את הפרצוף המצ'וקמק שלו ובורחים.

איפה הרב בכל הסיפור?

ואיפה הרב בכל הסיפור? זו השאלה הקשה.

בדור הקודם החסידים פשוט הכריחו את הרבי להתגלות, ולקבל את הנשיאות. בדור הזה יש חסידים "ממושמעים" מדיי. בעצם הם לא "חסידים", הם "תלמידים". זה לא אותו דבר… אז לא נעים להם "לרדת" על הרב. אז הרב נשאר למעלה. והם (כלומר אנחנו) נשארו למטה. וזה ה"בראך" של הדור שלנו

להרב אין חסידים. יש ילדים טובים שמפחדים הכי בעולם להפריע את מנוחתו של הרב. לכן אנו נראים – כציבור – איך שאנו נראים. כלומר אנחנו אפילו לא כמו בדיחה של הבחירות הקודמות – מפלגת נועם.

אנחנו פשוט כלום. בעולם המעשה אנחנו פשוט כלום.

אנחנו נשב ונחלום שהרב שלנו הכי גדול בעולם. ונריב א' עם השני. העיקר שז לא יגיע לשום דבר במעשה.

ונחנך את הדור הצעיר להיות מצוברכים כמו בדור של אדמו"ר האמצעי. ונחשוב שכולם טועים ורק אנחנו יודעים את האמת…

ונרוץ לפני הרכב של הרב ונחשוב שזה "התקשרות"…

ההתקשרות זה לבוא אל הרב ולומר לו: אתה נשיא של הדור. הדור הזה על הכתפיים שלך. תתעורר. אנו מחכים לך כבר 25 שנה.

תגיות:
ינו 24

בס"ד

אתמול ביציאתנו מכפר חב"ד אחרי השיעור של הרב עצרה אותנו ניידת של המשטרה ל"בדיקת ניירות". הבדיקה ארכה כ20 דקות (לחלק מהחברה לא הי' מסמכים מזהים) – ואח"כ שיחררו אותנו לשלום. לשאלתנו התמימה "מאי האי" – זכינו לתשובה "מתקיים כאן אירוע חשוד". קצר אומר ולא פירש מהו ה"אירוע החשוד" שמתקיים בכפר.

בעצם זוהי הפעם השני'ה שעוצרים אותנו לבדיקת ניירות ביציאה מן השיעור.

בפעם הראשונה (לפני שבועיים) עוד הי' מקום לחשוב שאולי באמת זה לא קשור לשיעור, אבל כשזה מתקיים כבר פעם שני'ה – כבר סר הספק. כ"ש שכו"כ מכוניות שכנראה המראה שלהם הי' פחות "חשוד" – שוחחרו מיד, ורק אותנו ועוד כמה עצרו לבדיקה ממושכת.

כמובן דבר ראשון שמרגישים – זה אבסורדיות טוטלית של הדבר. קצת מזכיר לי את רוסי'ה של שנות שמונים. אף כי כמובן בכמה בחינות כאן בארץ שברו "שיאים" חדשים – ברוסי'ה עוד לא "עלו" על ההמצאה שמי שמתנגד להריסת ביתו – הוא "מרגל"…

כמובן השאלה מה אפשר לעשות? איני מומחה כלל וכלל לענייני התנחלויות, מה גם – שאיני יודע מה אני יכול להועיל בזה. אולי (ודאי) להשתתף בעזרה לעצורים ומורחקים.

אבל כל אחד יכול לעשות משהו מאד פשוט – "וכאשר יענו אותו" – להפיץ תורתו של רבינו – כל חד וחד כפי שיעורא דילי'ה, במקום שליבו חפץ, וכמה שהוא יכול להרשות לעצמו, אבל פעולה אחת טובה בודאי מאלף הנחות על ה"משטר" הפרוע.

נסעתי היום ברכבת לעבודה – אז הצטיידתי ב100 עותקים של "אוצר הנפש" – ובדרכי עברתי את הרכבת הלוך ושוב עד שחילקתי את כולם. מסתמא אם היו לי 200 – הייתי מחלק גם 200 ויותר.

אני עובד עכשו חזק על הגדלת כמות ההדפסה (והוזלת עלות ההדפסה) של השיעורים של הרב.

חשבתי שכל מי שיש לו מדפסת יכול להרשות לעצמו להדפיס מפעם לפעם כמות ולחלק בדרך – לדעתי העני'ה המענה הכי טוב של מי שאין לו מה לעשות במאבק שלנו על ארץ ישראל חוץ מלזעוק.

אוק 22

מוצאי שבת בראשית תשע"ב

טוב, שבת בראשית זה הזמן המתאים ביותר לקבל החלטות טובות בנוגע לשנה הבאה עלינו לטובה.

חשבתי – אולי ההחלטה טובה שלי יהי' לפתוח אתר חדש שכשמו כן הוא יעסוק בסוגיית ה"דור השמיני" של חב"ד.

נכון, לרבים מאיתנו, חבדניקים מן המניין, עצם המחשבה על האפשרות של "דור השמיני" נשמע כמו "כפירה בעיקר" ממש. ואני לא מגזים – בכו"כ שיחות שניהלתי עם כו"כ אנשים – זהו בדיוק התגובה הראשונה שלהם. "דור השמיני"?! – זה כפירה! ורובנו אפי' לא מסוגלים להעלות על דל שפתנו את הביטוי ה"מבהיל" הזה – "דור השמיני"!

המשך »

מאי 24

אנו למודים על התבטאויות החוזרות ונשנות בתורת הרבי  מליובאוויטש "פסק ברור ברמב"ם" וכיו"ב בהתייחסו למצות מינוי מלך ולסוגיית מלך המשיח (לדוגמה – לקו"ש כרך ה' ע' 149 בהערה. ועוד)

מתברר שהפסק הוא לא כ"כ ברור לכאורה

הרב חיים דוד הלוי זצ"ל:

"אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור. אפילו פרשת המלך באה כה סתומה עד שגרמה למחלוקת רבותינו בתלמוד, אם היא מצווה או רשות. ואף שהרמב"ם פסק שהיא מצווה, הרי שאין אנו יודעים דעתם של גדולי הראשונים שלא דנו בנושא ולא פסקו כלל. וגדולי הפרשנים וההוגים דיברו בחריפות נגד המלכות כשיטת ממשל. ומצווה זאת הלא באה להסדיר את המשטר המדיני בחברה שומרת תורה, ומדוע ניתנה בצורה סתומה ועמומה? ונִשנה הדבר בכמה משטחי החיים הנוגעים לחיי חברה ומדינה.
לדעתי, זה כוחה וגדולתה של תורה, שאין בה משטר ברור ומוגדר, לא מדיני ולא כלכלי, ושתי סיבות לדבר:
א. לפי מהותם של שטחי חיים אלה, ניתנים הם לשינוי מתקופה לתקופה, ותורת ה' תורת נצח היא, ונמנעה תורה במתכוון מלקבוע בהם תחומים ברורים ומוגדרים.
ב. לא רצתה תורה לכוף את העם לנהוג בחייו החילוניים על פי משטר מסוים, לא כלכלי ולא מדיני, והשאירה את הבחירה לרצונו החופשי בשטחים אלה.
אך לעומת זאת נתנה תורה מצוות, שבהן בחינת עקרונות ויסודות, אשר יכולים להתאים לכל משטר בכל דור ובכל צורת חיים, ותכליתן למנוע את השלילי שבכל משטר אפשרי" (הרב חיים דוד הלוי, 'דעת תורה בעניינים מדיניים', תחומין ח', עמ' 365-366).

http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/dat/hamishtar-2.htm

בכלל – עיון מעניין ביותר בסוגיא של מינוי מלך ומשטר הראוי עפ"י תורה.

מאי 23

גם רב גינזבורג, גם רב קוק (מסתמא הוא המקור) מדברים על סגולת ארץ ישראל לגלות טבע יהודי (כמובן לאו דוקא א"י – פשוט התקופה היא תקופת שיבת ציון, ופעולה טבעית ואינטואיטיבית). איך שהצלחתי להבין מספרו של הרב גיזנזבורג "טבע יהודי" – שהטבע זה ממש לא ביטול (מובן גם שזה ממש לא גאוה). הטבע זה תגובה מאוזנת. ממילא הטבע לא יודעת "טראומות". כל הנקודה של שיטת SEP (חוי'ה גופנית) היא – שהטבע לא יודעת טראומות, שהתגובה הטבעית מסוגלת לשחרר את הלחצים ואת האיומים מבלי ליצור מצב של טראומה.

גלות – זה היפך הטבע, זה טראומה. כשאין את המצב המאוזן של טבע – אז נוטים לקצוות – או לביטול ושפלות יתר, או לגאוות יתר. בבחי' זו "מוסר" זה שיא של גלותיות (כמובן אם זה לא נעשה טבע שני). הפסוק המפורסם "יתן למכהו לחי" – זה תמצית של הגלותיות.

המשך »

מאי 23

במפטיר פ' בחוקותי: "ארור האיש הבוטח באדם". ואולי י"ל שהכוונה (גם, בדקות) על ה"אדמורות" בכלל. כי ה"אדמרות" בכלל – יש בזה משהו ממשהו של ע"ז עכ"פ בדקות דדקות (אחרי כל ההסברים על "ממוצע מחבר", ו"כמותו ממש" וכו' – עדיין קושיא במקומה עומדת).

א"כ איך בכלל "הולכים" על זה? ואולי י"ל כי בחו"ל בין כה זה "עובדי עבודה זרה בדקות", "דומה כמי שאין לו אלקה", אז אין איסור ב"אדמורות" כ"כ.

בא' מהשיעורים של הרב גינזבורג שליט"א – דובר על הבדל בין בבלי לירושלמי. בבלי "מאניש" את הקב"ה ו"מקדש" תלמידי חכמים. משא"כ ירושלמי. וי"ל שהסיבה היא אותה סיבה. בא"י אסור ע"ז אפי' בדקות דדקות, משא"כ בחול – ההשפעה נשפעת ע"י ע' שרים, אז בין כה ע"ז בדקות, ממילא לא מקפידים כ"כ להגיד ש"תלמיד חכם דומה לשכינה". ואולי היא הנותנת, שמצד העלם והסתר של הגלות – חייבים להתקשר ל"רעבי" ע"מ להחזיק מעמד. משא"כ בא"י – גילוי טבע יהודי ראשוני.

המשך »

מאי 22

"שקרא לא קאי, קושטא קאי" (שקר לא עומדת, האמת עומדת)

י"ל ע"ד צחות קצת – כל דבר שלא "עומד" לביקורת – מאד ייתכן שזה שקר. עצם זה שמפחדים להעמידו לביקורת, מפחדים משאלות – זה כבר מראה שזה "לא עומד".

משא"כ "קושטא קאי" – האמת עומדת לביקורת, עומדת לשאלות קשות ומחזיקה מעמד – אז יודעים שזה אמת צרופה.

שמעתי ממישהו "שקר בגי' 600, אמת – 441 – ר"ל ש"שקר" יותר גדול מ"אמת".

וי"ל שדוקא ע"י העמדה לביקורת – עושים מ"שקר" – מס' גדול ועגול – "אמת" – משהו פרטי וקונקרטי. לא כ"כ גדול, ולא כ"כ עגול – אבל – אמיתי.