מ"קליפות הנפש"
אומר לנו הרב אשלג, קחו בחשבון שכשאתם מתבוננים במציאות אתם רואים חלק קטן מאוד מהתמונה. העולם נמצא עדיין בשלבי התפתחות. פעם נכחתי בהרצאה של הרב יהושע שפירא, רבה של ישיבת רמת גן. היה זה בשעה שלוש לפנות בוקר בלימוד ליל הושענא רבה באוניברסיטת בר־אילן. בקהל ישבו בני הציונות הדתית. ואז הוא שאל: "מי לדעתכם יהיה המשיח? האם הוא יהיה חוזר בתשובה או מישהו מאיתנו, הכיפות הסרוגות?" הקהל אכן התעורר אך לא ידע לענות על שאלתו המאתגרת, ולבסוף ענה הרב: "ודאי שחוזר בתשובה. אנחנו, שנולדנו בעולם הדתי, לא נביא את הגאולה כנראה, כי אנחנו עדינים מדי, אנחנו נחמדים מדי. בשביל להביא את הגאולה צריך להיות גס, עבה, לעבור דרך הקליפות. צריך להיות מסוגל להוציא ניצוצות מהקליפות". ואני מוסיף על דבריו – איך ייתכן שרבי עקיבא שהיה מזרע עמלק, כך כתוב בגמרא, וחזר בתשובה רק בגיל ארבעים, הצליח להגיע לדרגה רוחנית גבוהה כל כך? ומכאן, שלא רק שהקליפה קודמת לפרי, אלא שכגודל האור, כך גודל הקליפה. כשנראה קליפה גדולה נבין שמסתתר תחתיה אור גדול. (מתוך "קליפות הנפש")
הרב קוק
"הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשב[ת]י שמטיל הדמיון הכוזב על החלק היותר עדין ויותר מפואר מן המין האנושי… הצללים הולכים תמיד בעקבות האורות. ולפי מה שיגדל כשרונו של אדם להבין ולהשכיל, כן הוא גדול פחדו המדומה מפעולות המחשבה" (הרב קוק, עקבי הצאן, מאמר הפחד).
*
דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שוגים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו (הרב קוק, א״ד קח).
*
היה זה באחת השנים הראשונות של הרב קוק זצ"ל בירושלים. הייתי אז נער כבן תשע או עשר שנים, והגיעה שבת פרשת יתרו. בשעת בין ערביים, אחרי שסעדנו סעודה שלישית, אמר לי אבא, רבי אריה לוין: "מכיון שהשבת הזו היא שבת של קבלת התורה, בוא ונלך אל הרב לשמוע דבריו הקדושים".
אמרתי לו: "אבא, בשביל מה אלך? בלאו הכי לא אבין את דבריו של הרב!" ענה לי אבא ואמר: שלוש תשובות יש לדבריך: א' – הלא אתה יודע שבקבלת תורה אמרו אבותינו 'נעשה ונשמע'. אם לא תוכל לקבל את ה'נשמע' – לכל הפחות יהיה לך ה'נעשה'.
ב' – בקבלת התורה כתוב: "וכל העם רואים את הקולות" – אם לא תשמע, אז תראה. ג' – והוא העיקר, אני רוצה שתסתכל בפניו הקדושים והמאירים וזה יכניס יראת שמים בלבך, ושכל במוחך, שכן כתוב בישעיהו: "והיו עיניך רואות את מוריך", ואחר כך כתוב: "ואוזניך תשמענה דבר מאחוריך…".
נעניתי לאבא והלכתי אתו. ומה שהרגשתי אצל הרב קוק, לא אשכח כל ימי חיי.
הבית היה צפוף, מלא אנשים. אור לא היה, לא יכולתי לראות פניו הקדושות, אבל את הקול שלו שמעתי. ובלבי הקטן הרגשתי מעמד הר סיני.
וגם תפסתי והבנתי קצת מדבריו… ומה ששמעתי והבינותי נשמר אצלי עד היום, כנר לרגלי, ואור לנתיבתי.
(מתוך רשימותיו של הרב חיים יעקב לוין, פורסם בספר 'זוהר עליון' על הרב קוק, הוצאת 'אור האורות')
*